תומכת לידה- האם רק בלידה?

אם מישהו אי פעם ימציא דרך לדעת מתי תתחיל לידה, וכמה זמן היא תארך, אני מבטיחה שהוא יהיה מיליונר.
אצל רוב הנשים ההרות, חוסר הוודאות הוא סיבה משמעותית ומרכזית למתח ולפחד שמלווים את ההיריון ובמיוחד לקראת סופו.
כדולה תומכת לידה, אני מתמודדת עם חוסר הוודאות הזה כדבר שבשגרה וכחלק מהתמיכה.
למרות שאני מגבילה את מספר הלידות שאני מלווה בחודש, ואפילו בחודש שבו יש לי רק לידה אחת, המתח מלווה אותי באופן קבוע.
כשאשה לקראת לידה מתקשרת אלי, ומספרת לי שמשהו התחיל, אני תומכת בה לאורך הדרך ומנסה לעשות הכל על מנת שהיא תרגיש הכי עטופה מוגנת ובטוחה שאפשר, שלא תגיע מוקדם מדי לבית היולדות מצד אחד, ושלא תלד בטעות בבית מצד שני.

לפעמים קורה שאישה זקוקה לדולה שלה, "תומכת הלידה" שלה, אתה עוד לפני שהיא באמת "בלידה". כך היה אתמול…

יותר מעשרים וארבע שעות אחרי שירדו המים, היא היתה מאושפזת בבית היולדות עם צירים מרוחקים ולא סדירים אבל כואבים.
אמא שלה התלוותה אליה והתקשתה בעצמה להתמודד עם המתח וההתרגשות.
אחרי שעות ארוכות כאלה הצטרפתי אליה לבקשתה. היה לי ברור שהלידה עוד רחוקה.
רציתי מאד להישאר בבית , לאגור כוח לקראת הלידה, לבלות עם הבנות שלי, אבל הבנתי שהיא זקוקה לי – לא משנה מה הסיבה – ויצאתי לדרך.

רק כשהגעתי הבנתי כמה זה היה חשוב ונכון.
התחלנו בתנוחות שהקלו עליה. המשכנו בדמיון מודרך ובעבודה רגשית. סופסוף היינו פנויות ללדת…

אחרי כמה שעות הלידה אכן התחילה להתקדם.
כמו לידה ראשונה ממוצעת, היא התקדמה לאט… לאורך כל הדרך, בליווי בן זוגה האוהב, נשמנו, עיסינו, החלפנו תנוחות וממש זזנו ללא הפסקה על המיטה.
לאחר שקיבלה אפידורל ונחה… מדברים עם התינוקת ומבקשים ממנה כבר להצטרף אלינו.

לאורך הלילה היא נמנמה לסירוגין.
בשלב מסוים אפילו אני יצאתי להרים רגליים לכרבע שעה… השעות נקפו ואנחנו כל הזמן בטוחים שזה תיכף קורה.
למרות הקצב האיטי והעייפות לרגע לא התיאשנו.
תמכנו אחד בשני וגם בהורים העייפים שחיכו מחוץ לדלת. שומעים מוסיקה, זזים, מחכים בשמחה לנס החיים….

כמעט 24 שעות אחרי שהגעתי לשם, זה קרה.
תינוקת ורודה , ריחנית ויפה, שבחרה בדיוק מתי נכון לה לבוא לעולם, ושינתה למשפחה שלמה את החיים לעד – חיים מלאי אהבה.

ואני ? חזרתי לשגרה… להשלים שעות שינה, עם טלפון החירום דלוק לצידי…