ציפייה, כוננות ושינויים

עבור דולה, שנמצאת במצב כוננות קבוע, טלפון שמצלצל ברבע לארבע לפנות בוקר אומר רק דבר אחד… ובכל זאת תמיד זה מפתיע.

אתמול הרגשתי עייפה ומותשת בדיוק כמו שאני מרגישה תמיד לפני שיש לי לידה בלילה, וזה היה סימן די ברור.
למרות זאת, התעקשתי לצאת לבלות בערב עם חברה וגם לשתות קצת (לא הרבה, כי חלק מתפקיד הדולה הוא פעמים רבות לנהוג בשעות לא שגרתיות…)

ירידת מים, לפחות זה סימן ברור. בינתיים בלי צירים. הנחיתי, הרגעתי והסברתי והמשכנו לדבר ולהסתמס ואני במצב כוננות.
באורח הזוי ממש הבטן שלי ישר כואבת, כאילו אני זו שצריכה ללדת עוד מעט.

בכל זאת מנסה לנמנם בין הודעת טקסט לשיחה…
מאחר וזו לידה שנייה, ועשויה להיות מהירה, יצאתי בחמש וחצי בבוקר לדרך, אחרי שעידכנו על צירים כל 5 דקות.
לא רציתי לקחת סיכונים, ותמיד טוב להקדים את הפקקים.
רק אחרי כעשרים דקות היא התקשרה להגיד שעוד אין פתיחה ומאשפזים אותה ל"לידה שמרנית" …. הכאב בטן התחנן ועשיתי אחורה פנה. הביתה…

פגישות הבוקר בוטלו. חזרתי למצב כוננות וניסיתי להשלים שעות שינה.
השעות עברו… גם פגישות הערב כבר נדחו. התחילו צירים… ואולי בכל זאת תבחר השראת לידה?

אין לי עדין תשובות. מחכה..

. בדיוק כמו כל אשה לקראת לידה, רק שכדולה זה קורה לי הרבה יותר…

אני לפחות לא צריכה ללדת בעצמי בכל פעם מחדש.

ומצד שני לא זוכה במתנה הטובה ביותר שהעולם הזה יכול להציע…תינוק טרי בריא וריחני….