לפני כמעט 17 שנים.
הייתי בת 25. בהריון רצוי מאד.
פינטזתי על להיות אמא.
לא היה שום דבר שנראה לי חשוב יותר באותו זמן.
כשאני חושבת לאחור על השנים האלה, אני מבינה כמה הייתי ילדה קטנה ומפוחדת.
לאורך ההריון הובילה אותי מחשבה אחת ויחידה – שיוציאו אותה ממני בריאה ושלמה.
הפחד – מהכאב, מאיבוד השליטה, מהאפשרות שחלילה יקרה משהו, ליווה אותי בעוצמה ושיתק אותי.
בפורום הריון ולידה של YNET, בו ביליתי שעות נוספות לכל אורך ההריון, דיברו על הכל אז.
הרגשתי שאין יותר מדי מה ללמד אותי – בדיוק כמו בתיכון ובאוניברסיטה, שיננתי היטב את כל המושגים והייתי בטוחה שההצלחה בדרך.
גם בן הזוג שלי היה בטוחה שאין יותר מדי מה לחדש, כי הרי כולן יולדות…
יהודית שפמן, דולה אהובה, ניסתה לעורר בי את תחושת האחריות – כלפי הגוף שלי, כלפי העוברית שלי וכלפי הלידה שלי. אני לא בטוחה כמה זה ממש עזר בשלב ההוא.
ב16.3.2002 הגעתי למיון יולדות בבילינסון מלאה בהתרגשות והתמסרות – יאללה, תוציאו אותה.
הרופא שקיבל אותי אמר לי שהוא עוזר לי, ועשה לי סטריפינג.
ראיתי כוכבים ואמרתי תודה – הרי לא מסרבים לעזרה.
שלחו אותנו להסתובב כי הפתיחה עוד קטנה. אז יצאנו ואכלנו ג'חנון, כאילו אנחנו אחרי בילוי באיזו מסיבה.
חזרנו. חיכינו.
שמעתי נשים צועקות ולא הבנתי אם אני צריכה להבהל או להתעצבן כי הן מגזימות.
חיכינו עוד.
הפתיחה לא ממש גדלה משמעותית אבל יאללה נו את כבר פה ומתה ללדת…
חדר לידה.
יש צירים כנראה אבל לא ממש כואב לי. אני על המיטה, מחוברת למוניטור, סוג של קמפינג זוגי בהמתנה.
לא מתקדם כלום. אולי העוברית גדולה מדי? אולטראסאונד שולל את האפשרות. בינתיים התנועתיות בין החדרים מעוררת יותר צירים. אולי סוף סוף משהו קורה.
כנראה שלא מספיק כי המיילדת המאד נעימה מציעה פקיעת מים.
אה רגע, ניתן לך אפידורל לפני זה – שלא יכאב.
באמת שלא כאב כל כך אבל אם המיילדת הנחמדה אומרת….
יש אפידורל.
פוקעים את המים בפתיחה קטנה מאד יחסית.
אני מרחפת שם מחוץ לגוף שלי. ישנה בין בדיקה וגינלית אחת לשניה. עושה מה שאומרים לי כמו הילדה טובה שאני.
מנוהלת ומודה על זה.
בשלב מסוים מגיע איום על וואקום, נדמה לי שהמכשיר גם נכנס לחדר.
את זה אני יודעת שאני לא רוצה.
האמא שבי מתעוררת. עכשיו אני עומדת על שלי. אוספת כוחות, לוחצת ומרעידה בצרחות את בית החולים.
היא בחוץ והכל נעלם.
העיקר שהוציאו אותה בריאה ושלמה.
האמנם?
לעוד פוסטים ביומנה של דולה
