בפעם אחרונה ששאלו אותך את השאלה הזו היית בת 6 בערך, והתשובה כנראה היתה "טבחית", "רקדנית" או "שוטרת".
מאז עברו כמה שנים והתשובה, איך לומר… השתנתה קצת.
בחרת להיות דולה, עברת הכשרה והסמכה, ואפילו התחלת לקבל כבר לידות.
ועדיין, את דולה מתחילה, ואת מרגישה לפעמים ממש כמו הילדה בת השש שתוהה איך זה מרגיש להיות "גדולה", להבין ולהתפתח.

אז הנה הזמן לשאול את עצמך את זה שוב. מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?
ואם נסתכל על זה מזווית אחרת, נשאל למה בחרת להיות דולה?
מה רצית לתת? מה רצית לקבל מהמקצוע? אילו תחושות קיווית להרגיש? אילו תכונות יש בך שהרגשת שמובילות אותך לבחירה הזו?

מה יש לי לתת – העוגה שלי

אפשר להתחיל מכתיבה של כל החלקים בך, הכרה של עצמך.
מי את? אשה? חברה? בת זוג? אמא? בעלת השכלה כזו, מקצוע אחר, הכשרות נוספות?
עכשיו רדי לרמה מפורטת יותר. האם את אדם כנה? חברותי? קשוב לאחרים? אסרטיבי? סקרן?

ציירי לך את החלקים השונים שמרכיבים את מי שאת בצורת עוגה.
תוכלי גם לרשום על כל אחת מהתכונות כמה את חזקה בהן מ0-100 ולמקם אותן, בהתאם לעוצמתן, בעוגה.
כעת, משקיבלת את העוגה שלך, קחי מתוכה את התכונות שרלוונטיות אליך בתור דולה.
אלו מהתכונות שלך הן התכונות שמובילות אותך בשיחה עם זוג חדש?

מתוך עוגת העצמי תוכלי להתחיל לבנות עוגה חדשה, עוגת "הדולה שאני".
חשוב להכיר בעצמך, לזהות ולחזק את התכונות שיהפכו אותך לדולה טובה ושכנראה בגללן בחרת במקצוע הזה.
כמו בכל מקצוע עצמאי, העולם בעצמו לא יכין מצגת הסבר על יכולותייך המופלאות וישווק אותן, ולכן חשובה היוזמה שלך, המודעות והחיבור לדברים המוצלחים בך.

ואיך מציגים את זה החוצה?

כדי להבין מה זה אומר בפועל, ומה יש לך לתרום, נסי לקחת כל אחת מהתכונות האלו ולפרק אותן לדברים פרקטיים.
אם למשל החלטת שהתכונה שלך שאת "יסודית" היא תכונה שמשמעותית עבורך בתחילת דרכך בתור דולה מתחילה, נסי להבין מה זה אומר בפועל במהלך ליווי לידה.
כמה שיחות את מתכוונת לקיים עם זוגות לפני הלידה? האם את זמינה להתייעצויות נוספות שאינן קשורות ישירות להתקדמות לידה?
באיזה שלב את מתכוונת להצטרף אל הזוג ביציאתו לבית היולדות וכמה זמן תישארי לאחר הלידה?
האם את זמינה ליצירת קשר אחרי הלידה? באיזה עומק ותדירות?

אם החלטת שהתכונה שלך שאת "קשובה לאחרים" היא חזקה ומשמעותית בזהות המקצועית שלה, נסי לפרק אותה למענים פרקטיים.
-האם יש לך הכשרה נוספת שמאפשרת לך לתת מענים נוספים לצרכים של הגוף (למשל דיקור, שיאצו, או לחילופין שיטת ספינינג בייביז או שיטה אחרת שעשויה לתרום לאשה במהלך לידה)?
-האם יש לך ידע וניסיון בסימנים משניים של התקדמות לידה בהם תוכלי להיעזר כדי לשקף ליולדת את המצב?
-האם את דולה שמסוגלת להבין מה עובר על היולדת שמולך, לפעמים גם בלי שהיא תצטרך לומר זאת במילים?
-האם את אדם רגיש לסיטואציה ויודעת, במהלך לידה, לקחת צעד אחורה כשצריך ולתת מקום לזוגיות?

רשמי לך את הדברים שאת מבינה כעת שמשקפים את הזהות המקצועית שלך בתור דולה מתחילה. אלו הדברים שחשוב לך להציג.
ראשית- אל מול עצמך.
שנית- אל מול הזוגות שתפגשי ותספרי על עצמך.
ובנוסף- בדרכך השיווקית, תוכלי לכוון ולבנות את התכנים בהתאם לזהות המקצועית שהתחלת לבנות לעצמך.

ומה עם גבולות?

חשוב גם לחשוב עם עצמך מה הם הגבולות שלך כדולה, מה את מוכנה ולא מוכנה לקבל, או לעשות.
כיצד תרצי שייראו הפגישות שלך וההתנהלות בחדר הלידה.
תוכלי לקרוא עוד על בניית גבולות בתהליך ליווי לידה כאן.

כמובן שזו רק ההתחלה, והזהות המקצועית שלך עוד תשתנה, תתפתח ותגדל אינספור פעמים, ככל שיצטרפו אליה ידע חדש, ניסיון וחיבור פנימה.

דרך צלחה,

נטע לוי גינת, עורכת תוכן באתר "גדולה" וכותבת הבלוג "סימני רגש", עובדת סוציאלית MSW, מטפלת בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית (CBT) בילדים ומבוגרים ומדריכת הורים.

רוצה ליווי וייעוץ אישי? הצטרפי ל"עסק נולד" ולמדי כיצד לבנות את עצמך ואת העסק שלך כדולה

The post בניית הזהות המקצועית של דולה מתחילה appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

המקצוע הזה בחר בי.

כל כך הרבה שנים זה היה שם! נוכח, עוצמתי, ומבקש ממני להתבונן…

ואני ידעתי כבר מזמן, זה נמצא בתוכי!
כמו מבקש לפרוץ ולומר, זהו יעודך!
אל תפחדי! יש לך את זה!

הרבה שנים הייתי שם בשביל נשים אחרי לידה. ליוויתי. תמכתי. הפניתי לעתים לטיפול נפשי.
וביום אחד הגיעה ההכרה, שאם אני רוצה לשנות את התוצאה, אני צריכה לשנות את התרגיל…
אחרת, התוצאה תמיד תהיה זהה.

הסתכלתי על אימהות צעירות, במקום שבו הייתי אני…
לבד. בלי תמיכה, בלי ידע.
ופתאום הבנתי שאם הייתי מקבלת מידע מלא על הורות, על תינוקות, על הורמונים ועל קשיים אחרים שעשויים היו לצוץ, אולי היה לי הרבה יותר קל לקבל אותם.

אז נכון, כל אחת חווה את הקושי שלה בצורה אחרת.
אבל נוכחתי לדעת שלמוכנות הנפשית יש פקטור משפיע!

כשיצאתי ללימודי דולה, הבנתי שאני יכולה לשנות הרבה!
לא רק את התוצאה, אלא הרבה יותר.
לשנות את הגישה והחשיבה, התנועה והנשימה…

הידיעה שיש לי כלים לעזור לנשים במהלך הלידה וגם אחריה, לתמוך ולאפשר להן לקבל בחזרה את הביטחון בגוף שלהן.
שהוא יודע ללדת!

כל יולדת שאני מלווה, מקבלת תמיכה מלאה כבר מההתחלה.
לעיתים שתי פגישות הופכות לארבע, כי זה מה שאני מרגישה שהכי נכון באותו רגע, לאותה יולדת.

אני רוצה לוודא שהיא הבינה, תרגלה ושהיא יודעת שהיא לא יכולה לתכנן את הלידה שלה.
אבל כן מאפשרת לה לחלום את לידת חלומותיה, ולתכנן אותה בידיעה שהדברים כולם הולכים אחרי הפה!
אני מאפשרת לה מבחינה רוחנית לומר תודה על לידה מיוחדת וקלה בכל יום עד הלידה.
לשחרר אל היקום שמחה על מה שעתיד להיות, הכרת הטוב והרבה אהבה…
והכי חשוב להיות שם בשבילה, הכי פשוט והכי מחבק.

כי כבר אמרתי, זה היעוד שלי… ושם אני נבחנת באמת

רוית מזרחי- דולה ועיסוי רב תחומי

רוצה לתכנן את לידת חלומותייך?
כנסי למלא "תוכנית לידה ויזואלית" והתחילי לבחור מה חשוב לך בלידה.

The post הדולה שבי appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

שאהיה בדיוק האישה הנכונה, להיות שם עבורה בלידה.

שאהיה תמיד זמינה עבורה, אך אצליח להמשיך בשגרת המשפחה.

שלא אפספס אף שיחה, מתוך שינה או בגלל תקלה.

שלא אצטרך לדאוג לבית ולמשפחה.

שעבור כל אשה תהיה לי המגבה המתאימה.

שאדע להקשיב ולקרוא את הסימנים ולצאת אליה בדיוק ברגעים הנכונים.

שאזכור תמיד להיות ענווה – מול התהליך, המלווים, הצוותים המטפלים והאישה.

שאדע לעשות כל מה שצריך, ולא לעשות כלום כשצריך.

שאזכה לראות תינוק בריא וריחני בידי הורים מחייכים ומאושרים.

שאזכה לשמוח אתם כל החיים.

אמן

The post תפילת הדולה appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

עד שיום אחד,  שלוש שנים לאחר סיום הקורס,  חברה מאד טובה ביקשה ממני,  כחברה, שאלווה אותה בלידה.
זאת היתה הלידה השלישית שלה והיה לה חשוב, בלידה הזאת במיוחד, שלא לקבל אפידורל והיא רצתה תמיכה ועזרה וחשבה שאני האדם המתאים להיות דולה עבורה.
כחברה טובה ועם כמה כלים בארגז שלי: רפלקסולוגיה, ארומתרפיה,  עיסויים וגם ידע קל בתמיכה,  הסכמתי.

התהליך עצמו התחיל במפתיע והיה קל ומהיר יחסית. תענוג.
אני זוכרת את האדרנלין שזרם לי בדם כשחזרתי הביתה בארבע לפנות בוקר אחרי הליווי הראשון הזה,  הרגשתי שהגעתי הביתה בריחוף.

החברה עצמה היתה שמחה מאושרת ומאד מרוצה ולכן הציעה לחברה טובה אחרת לבקש ממני ללוות אותה והיא אכן ביקשה, וכך חוויתי עוד חוויה מעלפת.

כשליויתי חברה שלישית לא פחות מאשר יומיים אחרי החברה השניה,  פגשתי במקרה את אותה המיילדת שהייתה איתנו יומיים קודם ואז היא שאלה תוך כדי הרמת גבה וטון מפקפק: "עוד חברה טובה?".

עד אותו רגע לא חשבתי שאני דולה ולא הבנתי שאני דולה אבל אותה מיילדת נהדרת ראתה אותי בפעולה והבינה.

היא הקדישה לי שעה אחרי הלידה הזאת (בקטנה,  חמש לפנות בוקר) עודדה אותי בדרכי,  שיבחה את הידע והמקצועיות שלי ואמרה: את כבר דולה,  את רק צריכה להסכים לזה.
כך,  באותו בוקר,  בעזרת מיילדת נהדרת נולדה הדולה שבי.

השמועה על יכולות התמיכה שלי בלידה התפשטה בין חברותי הרבות כאש בשדה קוצים ומהר מאד מצאתי את עצמי מלווה לידות בזו אחר זו בהתרגשות רבה.

היום,  שש וחצי שנים אחרי, ליווי של עשרות  רבות של לידות והדרכות של הכנה ללידה לזוגות רבים, אחרי שכבר עברתי קורס דולות מקצועי ועוד הכשרות מקצועיות נוספות בתחום, אני שמחה לחשוב,  להרגיש ולהצהיר: אני דולה,  המקצוע בחר בי ואני מאוהבת בו.

אני באמת עוזרת לנשים וגברים בזמן כאב,  בלבול,  מתח לחץ.  מביאה איתי רוגע,  סבלנות,  הכלה והרבה מאד יצירתיות מחשבתית במצבים מורכבים.
לאהוב את העבודה זה כייף.  לעבוד במה שאת אוהבת,  זאת מתנה.
בשבילי להכין זוגות ללידה וללוות לידה, להיות שם ברגעים המרגשים ביותר בחיי הזוג ולהתרגש בעצמי כל פעם מחדש, זאת מתנה.

הכנסי להכיר אותי עוד – גילת שוחט – דולה תומכת לידה, מדריכת הכנה ללידה, רפלקסולוגית ועוד.

מחפשת דולה שתעזור לך לבחור בלידה?
מלאי שאלון התאמת דולה ואנו נמצא את האחת בשבילך

The post להיות דולה – גילת שוחט appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

אין ספק שאני אוהבת להיות דולה – תומכת לידה. אוהבת כל כך שלאחר שנים בהן רכזתי את קורס הדולות של אמא אדמה, החלטתי לקחת את התחום צעד קדימה ולהקים את גְּדוּלָּה במטרה ליצור קבוצת דולות תומכת , מקצועית ומובילה.
ובכל זאת, לא אחת פונות אלי נשים שתוהות אם כדאי ונכון עבורן להיות דולה, ולא תמיד יש לי תשובה חד משמעית. כמו לכל מקצוע, גם ללהיות דולה יש יתרונות וחסרונות. אז החלטתי לפרט אותם כאן עבור כל אותן נשים התוהות אם להצטרף לקורס דולות ולשנות את חייהן:

להיות דולה – החסרונות :

כוננות :

הקושי המשמעותי ביותר בחיי הדולה אינו הלידה עצמה, אלא הכוננות. לעולם אי אפשר לדעת בדיוק מתי תתרחש לידה, וגם כשמדובר ביולדת אחת בחודש חוסר הוודאות הזה צופן בחובו מצב מתמיד של כוננות, המלווה במתח, ויתורים ולעתים תסכול.

חוסר ודאות כלכלית:

כמו עבור כל עצמאי או מטפל, דולה לעולם לא יכולה לדעת בוודאות כמה לידות יהיו לה בחודש, ובכל מקרה יש גבול למספר הלידות שדולה מנוסה יכולה לקחת על עצמה בחודש, כך שקשה למדי להתפרנס רק מליווי לידות.

גבולות וויתורים :

במיוחד בתחילת דרכי כדולה, היה לי חשוב כל כך לתת הכל לנשים שליוויתי, עד שוויתרתי על המון דברים – על אירועים של בנותיי, על טיולים והתרחקות מהבית ועוד. לאט לאט ועם הנסיון לומדות רוב הדולות להגדיר לעצמן גבולות למתי מוותרים ומתי לא, ובכל זאת לא פשוט לשחרר ולא להיות עם זוג שהבטחתי ללוות בלידה, גם אם אני חולה….

עבודה פיזית:

במקרים רבים, עבודת הדולה – לא רק שאינה מוגבלת בשעות – אלא גם כרוכה בעמידה על הרגליים לאורך כל אותן שעות, תמיכה פיזית באשה – השענות, עיסויים וכו', ולא פעם זה גובה מחיר שדורש התאוששות מהגוף.

עבודה עם אנשי צוות:

עבודת הדולה לא מתרחשת בוואקום. מעבר להיכרות ולאינטימיות שנוצרת עם האשה היולדת ובן זוגה, על הדולה ליצור אווירה נעימה בחדר הלידה עם המיילדות, הרופאים, ולעתים גם עם אנשים אחרים שנמצאים בסביבה כמו משפחת היולדת.

להיות דולה – היתרונות :

אז בהחלט. למרות כל החסרונות שציינתי לעיל הכרוכים בלהיות דולה, היתרונות עולים עליהן בעיני לאין שיעור:

נס הבריאה :

מעטות ההזדמנויות שיש לאדם או לאשה להיות עד לנס בהתגלמותו. בעיני, כל לידה שחוויתי – כיולדת או כדולה – היא בדיוק נס שכזה. גם אחרי שנים רבות אין חוויה מרגשת וקסומה יותר בעיני. אני חייבת להודות שאני פשוט מכורה לזה…

סיפוק :

יש לידות בהן הדולה עובדת קשה – פיזית, באחרות יש המון עבודה רגשית, ובאחרות אני כמעט לא עושה דבר. כמעט בכולן יש פרס מיידי – תינוק מתוק, זוג הורים מאושר, והנאה עצומה מהאפשרות המשמעותית כל כך להיות לעזר.

משפחה גדולה :

עבורי, לכל משפחה שהייתי הדולה שלה , מקום בלב. אני מלווה אותם בהריון, בלידה, בתקופה שלאחר הלידה ולעתים גם בשנים שאחריה. עם משפחות רבות ביליתי כבר גם בשתיים ואפילו בשלוש לידות, ועבורי כל הילדים האלה הם גם קצת "שלי".

חוויה לימודית :

אירית לנדאו, דולה ותיקה ומנוסה מאד ,עמה ריכזתי את קורס הדולות של אמא אדמה ביחד עם שרי קרוכמל, אמרה לי "בלידה, כמו בלידה, אין דבר כזה שאין דבר כזה". ואכן, מנסיוני אין לידה אחת דומה לחברתה. בכל לידה אני קשובה, מציעה, מנסה, ולומדת המון – מהמיילדות, הרופאים, מהנשים שאני מלווה ומבני זוגן.

עצמאות:

יתרון משמעותי עבורי בעבודה כדולה הוא החופש הגדול שיש לי בין הלידות – זמן לעצמי, למשפחה שלי ולבית שלי, ואפשרות לבחור לעצמי ולמנן את כמות הלידות בהתאם לנוחות שלי.

אני מזמינה כל אשה שרוצה לחוות חוויות משנות חיים, להרגיש שהיא נותנת ומקבלת המון בחזרה לשוחח אתי ולהתייעץ אם נכון לה להיות דולה.

The post להיות דולה או לא להיות appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

בתחילת ההריון הראשון, לפני יותר משש עשרה שנים,
כשהגעתי לפורום הריון ולידה אותו ניהלתי במשך עשר שנים, לא היה לי מושג מה זה דולה,
עד כדי כך שחשבתי שזה שם המשפחה של מנהלת הפורום.

בפורום היו בזמנו שתי דולות.
שתי נשים מדהימות שבזכותן אני מי שאני היום – נעמי גטניו (כיום מנהלת פורטל דולה), שניהלה את הפורום, ויהודית שפמן.

כמו אצל נשים רבות בהריון ראשון, ככל שההריון התקדם רמת החרדה עלתה. לא הייתה לי אפילו טיפת אמונה בתהליך הלידה או בגוף שלי וביכולת הטבעית שלו ללדת. שקשקתי מפחד מהכאב ופחדתי שמשהו יקרה לתינוקת או לי. אני זוכרת שכתבתי בפורום הודעה, שלא אכפת לי מה יקרה, העיקר שיוציאו אותה ממני….

הודעה אחת של יהודית, ששאלה אותי אם אני לוקחת אחריות על הלידה שלי ועל התינוקת שלי, יצרה את השינוי.
יהודית גרמה לי לחשוב ולהבין שכדי להתגבר על החרדה הזה אני צריכה לקחת אחריות,
לבחור, ולקחת חלק פעיל בלידה שלי.

הלידות שלי

גם כשהגעתי ללידה עצמה, עדיין לא הבנתי כמה חשוב שתהיה אתי דולה בלידה.
העדפתי להוציא את הכסף על ציוד לתינוקת.
העזרה היחידה שהסכמתי לקבל מנעמי ויהודית הייתה עזרה טלפונית,
שעד כמה שהייתה טובה – לא הייתה כמו תמיכה של דולה בלידה.

יובל נולדה בלידה וגינלית רגילה, עם אפידורל.
הלידה הייתה ארוכה ומייגעת, כמו הרבה לידות ראשונות.
אבל כשפגה ההתרגשות והשמחה הראשונית, התחושה העיקרית שזכרתי מהלידה היא חוסר אונים.
בן זוגי היה איתי, אמא שלי הייתה אתנו ובכל זאת – הרגשתי לבד.
הרגשתי חולה, הרגשתי שמיילדים אותי ולא שאני יולדת.

שנה ושלושה חודשים חלפו. תחילת ההריון השני.
למדתי המון מהפורום ומהאינטרנט, אבל הידיעה שאני צריכה לעבור שוב לידה הלחיצה אותי מאד.
הצטרפתי לנעמי לנהל את הפורום ובן זוגי הציע שאצטרף לקורס דולות – תומכות לידה.

הצטרפתי לקורס ממש בתחילת ההריון. למדתי כמה דולה יכולה לעזור בלידה, כמה אשה יכולה לעזור לעצמה, כמה הטבע יכול לעזור בלידה.
את הלידות הראשונות ליוויתי עוד לפני הלידה של ירדן.
הגעתי ללידה שלה מגובה בדולה, חברה טובה מהקורס, וחוויתי את חוויית הלידה הטובה ביותר שיכולתי לשאוף לה.
לידה קצרה, טבעית בה למרות הכאב הרגשתי מחובקת, מוגנת, ואהובה.
ההורמונים שלי עבדו כמו שצריך, ושעה לאחר הלידה כבר התהלכתי והרגשתי נפלא.

החוויה הזו עזרה לי להבין כמה התמיכה של דולה חשובה.
התחלתי ללוות לידות מוקדם ככל שיכולתי לאחר הלידה של ירדן, ומאז מכל לידה שליוויתי למדתי עוד –
על ההריון, על הלידה, על הורות , ועל הנס הזה – שנקרא חיים.

The post איך הפכתי לדולה appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

כמעט אין יום שאני לא נשאלת איך זה להיות דולה, אם כדאי להיות , איפה לומדים להיות דולה? ועל איזה קורס דולות אני ממליצה?

אז לכל אלה שרוצות, חושבות או מתלבטות אם להיות דולה, החלטתי במקום לנסות להסביר הסברים טכניים,
פשוט להעלות על הכתב תיאור של יום מיומנה של דולה.
ממש מהזמן האחרון, אתן מוזמנות להתרשם…

שבת. שש לפנות בוקר

הכל מוכן לקראת האורחים שאמורים להגיע בצהריים לחגוג את יום ההולדת של יובל.
פתאום טלפון. תוך פחות משעה אני כבר בחדר לידה, בבית החולים, מלווה אשה מדהימה במהלך צירים אינטנסיביים…

מעסה, מחבקת, נושמת, מרגיעה, מעודדת, מעדכנת את בן הזוג שהלך לטפל בעניינים הבירוקרטיים בהתקדמות,
שוכחת לגמרי שהשארתי בבית את בן הזוג שלי היקר עם שלוש ילדות בנותינו, ששיבשתי להם את התכנון לצאת לצעדה של הישוב שלנו, שתוך כמה שעות 20 ויותר מבני משפחתי יפלו עליהם ל"על האש" ושעוד לא הספקתי בכלל לשטוף את הבית…

אני לא יכולה להסביר מאיפה מגיעים הכוחות הפיזיים והרגשיים, שמגוייסים אצלי, לא משנה באיזה מצב ושעה,
ברגע שאני מוקפצת ללידה, אבל אני מרגישה שזו זכות גדולה, או אפילו שליחות, להיות דולה – לעזור לאשה ולאיש להפוך למשפחה.
דולה, כפי שבוודאי כבר קראתן במקום כלשהו, הייתה ביוון העתיקה, המשרתת שסייעה ליולדת בלידה.
וכך בדיוק אני תופסת את מקומי בלידה.

הדולה שאני

כשאני נמצאת בלידה, אין אגו ואין אני ואין לי בראש שום דבר אחר למעט אשה שיולדת, ובן הזוג שלה.
אני שם כדי לעשות את המיטב על מנת שבסופו של תהליך, הם יזכרו את הלידה כחוויה טובה.
כזו שתתן להם התחלה טובה ורגועה לחייהם כמשפחה.

לידה, במיוחד לידה ראשונה, היא לא פעם תהליך די ממושך – רגשי וגופני.
כל לידה וכל אשה יולדת היא שונה ובהתאם, בכל לידה המקום שלי כדולה הוא אחר.
יש נשים שזקוקות לי רק שאהיה שם.
שאתן מידע, שאדאג שהן יקבלו מידע מהצוות, שלא אזוז מהן, שאבטיח שהכל מתקדם כשורה ואשרה בהן בטחון.
יש אחרות הזקוקות לחיבוק, ליטוף, עיסוי, נשימות משותפות וקולות.

אחרות, נעזרות בידע שלי על תנוחות, תנועתיות, טיפולי שיאצו, רפלקסולוגיה, רייקי, בודי ספין ועוד.
לפעמים לפינוק והרגעה ולפעמים לשם קידום הלידה במידת הצורך.

גם הקשר שלי עם בן או בת הזוג , משתנה בהתאם לרצונות ולצרכים שלו ושל זוגתו.
כל עוד הוא רוצה בכך, אני משתדלת לעשות הכל על מנת לתת לו את השלווה והבטחון לעזור ולתמוך באשתו היולדת.
אני מנסה לחזק את תחושתו כשותף בתהליך, את תחושתה שהוא שם כדי לתמוך בה, כך שאפילו הזוגיות שלהם יכולה להרוויח מזה חיזוק משמעותי.

ובזמן הזה, שעות ולפעמים ימים, בהם אני נמצאת עם הזוג לקראת הלידה – בביתם או בבית החולים – העולם החיצון פתאום לא קיים,
החוגים של הילדות שלי, העבודה של בעלי, הבית – שום דבר לא חשוב.
כל מאמציי, תקוותיי ותפילותיי מופנים לטובת המשפחה הזו, הנרקמת באותם רגעים ממש.

והנה בא לעולם עוד תינוק מקסים, או תינוקת יפיפייה, וכמעט בכל פעם מחדש אני מתקשה לעצור את הדמעות, נוכח הנס המדהים הזה.
נס הבריאה, שלא משנה כמה פעמים אראה אותו בחיים, לעולם לא אצליח להבין באמת איך הוא קורה.

אני מצלמת, מחבקת, מתרגשת, עוזרת להניק אם אפשר, מחזיקה את היד אם יש צורך בתפרים,
מכניסה את המשפחה שמחכה בחוץ, אם הזוג רוצה ו…חוזרת לעולם שבחוץ, שנוהג כמנהגו, כאילו לא התרחש זה עתה עוד פלא.
הנפש מרוממת, ההורמונים חוגגים והאנרגיות מחזיקות מעמד בערך עד שאני מגיעה הביתה, לפעמים עוד קצת.
כדי שאספיק לחבק את הבנות, להריח אותן ולהיזכר בלידות שלהן, לחבק ולהודות לבן הזוג המדהים שלי, שעבד כפליים בשביל שנינו בכל הזמן הזה.

חוזרים לשגרה?

התרוממות הרוח הזו נמשכת לה כמה ימים לאחר כל לידה.
שוב חוזרים מעט לשגרה המשפחתית, מתרגלים בחזרה לשקט ולשלווה.
אני מסתובבת באופן קבוע עם שני מכשירי טלפון ניידים. האחד רגיל והשני "הטלפון האדום" – טלפון שנועד ליולדות שלי בלבד.
כשהאדום מצלצל, בד"כ זה סימן שצריך שוב לעזוב הכל ולצאת…

לעיתים אני ממש חוששת לשמוע את הצלצול של הטלפון הזה, במיוחד כשאני מפנטזת על צהריים רגועים עם הילדות, על אחרי צהריים של התארגנויות, חברים וחוגים, על ערבים שקטים עם בן זוגי.
כשמועד משוער ללידה מתקרב, רמת המתח בבית עולה: אני לא זזה לשום מקום בלי הטלפונים, בלי תיק הלידה, בלי בגדים נוחים ללידה.
בן הזוג שלי כבר יודע שאסור לו שלא לענות לי לטלפון.
זה בדיוק כמו לקראת הלידות שלי, לא מתרחקים מעבר לרדיוס מסוים מהבית, כך שאין טיולים ארוכים, אין סופי שבוע ובטח שלא חו"ל.
גם לצאת בערב אני לא ממש אוהבת כשיש לידה באופק. אני מפחדת לחזור מאוחר מדי ולהתעורר עייפה ללידה באמצע הלילה.
כל צלצול או SMS מקפיץ אותי, האם גם היום אאלץ להחליף את כובע האמא בכובע הדולה?
ואיך זה שתמיד בחגים, ימי הולדת משפחתיים, וכשיש אורחים מוזמנים, דווקא אז יש פתאום טלפון אדום?

אכן מרפי כרגיל עובד נפלא והטלפון מגיע בדיוק ברגע הכי לא צפוי.
לפעמים אני דווקא מצליחה להרגיש ולדעת מראש בדיוק מתי זה יקרה.
שוב אני שוכחת מכל דבר אחר, עוזבת הכול מאחורי, לא יודעת לכמה זמן אבל יודעת כמה טוב זה ירגיש, כמה אני יכולה לתרום, לעזור, להרגיע, איזה אוצר מדהים אני עומדת לפגוש בקרוב….

ואם חשבת שאני מקטרת, אז לא הבנת כלום. אני מאד, אבל מאד אוהבת להיות דולה…

The post להיות דולה appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

להיות דולה, רק דולה, זו עבודה נפלאה לאמא.
נכון שלפני יותר מ14 שנים, כשרק התחלתי ללוות לידות עם ילדה בת שנתיים ותינוקת בת 4 חודשים, זה היה לא פשוט ודי תובעני, אבל היתה לי תמיכה נפלאה מבן זוגי ו… עם השנים הן גדלו.
היום אני מרגישה שכדולה ניצחתי את המערכת.
נכון, מליווי מקסימום 3 לידות בחודש אני בחיים לא אגיע למשכורת הייטק שהרווחתי לפני כן, אבל היי – אני נהנית מהחיים. אני עובדת בעבודה שמרגשת ומספקת אותי בכל רגע מחדש, אני מבשלת צהריים לבנות שלי, אוספת אותן מביה"ס ולומדת אתן.
ויש לי גם זמן לעצמי – לישון שנ"צ, להיפגש עם חברות, לחיות…
לפעמים אני מקטרת – על שגרת החוגים, שיעורים, ניקיונות בישולים והסעות.
אבל אז מגיעה לידה שמוציאה אותי מהשגרה, לכמה שעות, ליום, או ליותר… ואני שוב מתגעגעת לבנות, לאיש שלי, לשגרה…
אין ספק, ברוב המקרים המינון ממש מדויק. שילוב משובח של חמימות ביתית רגועה עם ריגוש סוער ומלא סיפוק של תמיכה פיזית ורגשית באחד הרגעים הכי מדהימים שזוג יכול לחיות בחיים.
לרגעים אני מרגישה ממש יעילה ונחוצה , חווה את ההתרגשות של נס בראשית ו… חוזרת לחיק החם והרגוע של המשפחה שלי.

5 לידות בשבוע אחד

ואז מגיע שבוע כמו השבוע האחרון. בייבי בום אמיתי.

אמא דולה #1

זה התחיל בשבת. השארתי את הבנות אצל הוריי, ביקשתי מבן זוגי שייקח אותן משם והצטרפתי לאשה עם צירים בביתה.
העברנו צירים כואבים אבל לא סדירים בעיסויים ומקלחת.

אחרי שעות בלי התקדמות התקשרה אשה אחרת עם ירידת מים ובלי צירים.
לא ברור מה הרגשתי יותר: מאוכזבת שלא התקדמה, מתרגשת בשביל השנייה או לחוצה בשביל עצמי – מה יקרה אם הן ילדו יחד? אני שונאת להפעיל גיבוי…

אמא דולה #2

חזרתי הביתה, ארגנתי את הילדות לשינה ונכנסתי לישון.
עד כמה שאפשר לישון כשמקבלים במקביל הודעות מ3 (!!) נשים לקראת לידה.
יש לי גיבוי כמובן אבל הלחץ נתן את אותותיו…הלב דופק, הנשימה קצרה ועם כל צפצוף של הטלפון כולי מתכווצת…
בשלוש וחצי בבוקר, אחרי שהצלחתי לישון איזה שלושת רבעי שעה, נבחרה הזוכה- יצאתי ללידה.

המים שלה ירדו בערב וכשהגעתי אליה בסביבות 4 בבוקר היא שכבה במיטה במחלקה עם מוניטור.
צירים כואבים וסדירים והיא נושמת ומתנועעת בחושך.
מרגישים את האוקסיטוצין באוויר, ברור שהיא מתקדמת יפה.. נכנסים לחדר לידה עם פתיחה של 4 ס"מ.
כל הזמן לוחץ לה… ברור שהיא תלד בקרוב.
תוך שעות ספורות היא יולדת – לידה ראשונה טבעית וקצרה. קצת אחרי תשע בבוקר נולד תינוק מקסים.
לא היה לי זמן להתרגש מספיק. בסביבות 12 הייתי בבית. שפוכה, ועדיין מאד לחוצה.

אמא דולה #3

העייפות הכריעה. ישנתי, הזמנתי אוכל לבנות (אין אצלנו מגוון רחב במיוחד) וקמתי בערב.
להתעורר בשעות אחה"צ זה כמו לחיות באזור זמן אחר לחלוטין.
הוא חוזר מהעבודה עייף, הן שפוכות ועמוסות מהיום שעבר עליהן, יש מליון סידורים לעשות ואני רק רוצה שקט…
הרגע התעוררתי…
מספיק משפט קטן לא במקום ומפלס העצבים עולה… לא נורא, אי אפשר לוותר על זמן האיכות.
מקלחות, שעת סיפור, כמה רגעים שקטים בסלון עם האיש שלי ו… לכי לישון, עוד לידה בדרך.
את הלילה הבא אפשר להגדיר כשקט… "רק" שתיים בדרך ללדת. הצלחתי לישון בין הודעה לטלפון.

בשש בבוקר כבר יצאתי לבאה בתור. מתרגשת ומצפה ללידה טובה…
צירים יפים, אווירה טובה, זוג מקסים, אשה עם המון כוחות סבלנות וגמישות ולידה נפלאה.
24 שעות אחרי כן…גם היא ילדה.
גם לידה ארוכה יכולה להיות חוויה טובה. כמה אהבה הייתה בחדר הזה, בו בילינו כל כך הרבה זמן יחד – אשה בלידה, בן זוגה האוהב, אמא שלה, ואני.

אה כן, בינתיים האשה הראשונה שהייתי אתה בשבת ילדה בניתוח קיסרי אחרי שעות ארוכות מאד ללא התקדמות תינוק גדול ומקסים.
שמחתי שהיא עברה דרך של השלמה, שהניתוח הפעם היה רגוע יותר ונכון יותר עבורה ואפילו חוויה טובה.

אמא דולה #4

מהר הביתה, לישון… יש יולדת אחרונה של החודש שכבר מאחרת בכמה ימים והייתה צריכה ללדת לפני כולן….
למי אכפת בכלל בכמה מקומות הגוף שלי כואב, מה הילדות אוכלות, איך הבית נראה, איך האיש שלי מחזיק מעמד, איזה מבחן יש להן, עם איזו מורה צריך לדבר או מה אני בכלל צריכה?
נחתתי. פשוט איבדתי את ההכרה לכמה שעות. יודעת שבכל רגע יגיע עוד טלפון. הבית מתפקד מעצמו.

קמתי אחה"צ… כבר מתגעגעת אליהם. הכל שקט עדיין. אפילו הכנתי ארוחת ערב.
הצלחתי להקשיב לסיפור או שניים על מה עבר עליהן השבוע, השכבתי אותן לישון…
אפילו ישבתי עם האיש שלי קצת לזמן איכות זוגי עם כוס יין במרפסת.
משהו צריך להשקיט את חוסר השקט הזה שפושט לי בכל הגוף..

"יש לך עוד כוח? " הראש שלי שואל – ואני מתעלמת…
אני מחויבת להן, לכל אחת מהמשפחות.
הטלפון צלצל שוב באחת בלילה. נהגתי כמו שיכורה (בחיי שלא הייתי…), הגעתי אליה בלידה מתקדמת ומהירה.
כל מה שהיא הייתה צריכה ממני זה חיזוקים– לנשום איתה. היא הייתה חזקה כל כך…
תוך חצי שעה נולד תינוק מושלם בלידה טבעית נהדרת, חווייה מתקנת ומרגשת…

אחרי שהיה לי אפילו זמן איכות עם התינוק הטרי – להריח, לשיר לו, להירגע, עוד הספקתי לחזור לפני שהילדות יצאו ללימודים.
כמה פנטזתי על הרגע הזה… קצת שקט, התארגנויות אחרונות לקראת סיום הלמודים…. מחבקת אותן. מריחה אותן. שומעת אותן.. רוצה עוד…

אמא דולה #5

וזה לא נגמר, זה כנראה לא יקרה…
אשה בשבוע 37 מאושפזת לזירוז לידה. הזמן שיש לי לנוח מוגבל. כל רגע היא יכולה להתקשר ולקרוא לי.
הסבלנות והכוחות שלי בשפל…
אחרי דיונים עם עצמי ועם כל דולה שהייתה מוכנה לשמוע אני מחליטה להפעיל גיבוי ולישון את הלילה, אבל המתח לא מרפה.
למי יש כח להבין למה הקטנה מרגישה לבד בכתה, או לוודא שהגדולה לומדת למבחן?

הילדות כבר מרגישות בחסך…באות להתרפק עלי… רוצות חיבוק… אין לי כח, כל השרירים שלי כואבים.
הראש לא מפסיק לחשוב והלב מלא ייסורי מצפון.. אי אפשר להיות אמא טובה ככה.
וגם כדולה ממש לא פשוט לי לשחרר ולהפעיל גיבוי…

ישנתי לילה שלם. היא עוד לא ילדה ולמרות עייפות החומר המצטברת אני שוב בכוננות.
הודעות בלילה, הזירוז מתחיל לעבוד.
בבוקר אני יוצאת אליהם, לא לפני שגרמתי לבת השמונה שלי לבכות כשהבינה שאני לא אגיע למסיבת הסיום שלה.
אבא שלה מצטרף אליה ושולח לי תמונות וסרטון וידאו…
אני עם הזוג המקסים, עם אשה שמתמודדת נהדר עם צירים, מתרגשת מאמינה ומקווה בשבילה… ללב של הקטנה אדאג כשאחזור.

אחרי יותר מעשר שעות בהן למרות שזה היה נראה כך כלום לא מתקדם אני מתעייפת ומתייאשת.
עושים הפסקה בזירוז, אלוהים יודע מתי ימשיכו.
אני נפרדת מהזוג המקסים והולכת הביתה. אני והם יודעים שאני כבר לא יכולה יותר. שאני מרגישה לא יעילה. סיכמנו שכשיתחילו צירים הם יקראו לדולה המגבה שלי.

אמא דולה חוזרת להיות אמא

אני נוסעת הביתה ובוכה. מאוכזבת מעצמי למרות הקושי.
למרות שאני יודעת שיש לי דולה מגבה מדהימה יש לי ייסורי מצפון.
הולכת לישון אבל לא מצליחה לשחרר, בודקת בערב עם המגבה מה קורה ומגלה שאין חדש. מתעוררת באחת בבוקר מהודעות טקסט – תינוקת קטנטנה ויפיפייה באה לעולם, בסוף בתהליך קצר ומהיר. לא הספיקו להתקשר למגבה או אלי… שמחה גדולה מתערבבת עם ספק – אולי לא הייתי שם מספיק עבורם?

שבת בבוקר. יום יפה. הלידה הבאה צפויה רק לעוד שבוע. סופסוף אני יכולה לעשות הפסקה מלהיות אמא דולה ולחזור להיות רק אמא….

The post אמא דולה ו5 לידות בשבוע אחד appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

עבור דולה, שנמצאת במצב כוננות קבוע, טלפון שמצלצל ברבע לארבע לפנות בוקר אומר רק דבר אחד… ובכל זאת תמיד זה מפתיע.

אתמול הרגשתי עייפה ומותשת בדיוק כמו שאני מרגישה תמיד לפני שיש לי לידה בלילה, וזה היה סימן די ברור.
למרות זאת, התעקשתי לצאת לבלות בערב עם חברה וגם לשתות קצת (לא הרבה, כי חלק מתפקיד הדולה הוא פעמים רבות לנהוג בשעות לא שגרתיות…)

ירידת מים, לפחות זה סימן ברור. בינתיים בלי צירים. הנחיתי, הרגעתי והסברתי והמשכנו לדבר ולהסתמס ואני במצב כוננות.
באורח הזוי ממש הבטן שלי ישר כואבת, כאילו אני זו שצריכה ללדת עוד מעט.

בכל זאת מנסה לנמנם בין הודעת טקסט לשיחה…
מאחר וזו לידה שנייה, ועשויה להיות מהירה, יצאתי בחמש וחצי בבוקר לדרך, אחרי שעידכנו על צירים כל 5 דקות.
לא רציתי לקחת סיכונים, ותמיד טוב להקדים את הפקקים.
רק אחרי כעשרים דקות היא התקשרה להגיד שעוד אין פתיחה ומאשפזים אותה ל"לידה שמרנית" …. הכאב בטן התחנן ועשיתי אחורה פנה. הביתה…

פגישות הבוקר בוטלו. חזרתי למצב כוננות וניסיתי להשלים שעות שינה.
השעות עברו… גם פגישות הערב כבר נדחו. התחילו צירים… ואולי בכל זאת תבחר השראת לידה?

אין לי עדין תשובות. מחכה..

. בדיוק כמו כל אשה לקראת לידה, רק שכדולה זה קורה לי הרבה יותר…

אני לפחות לא צריכה ללדת בעצמי בכל פעם מחדש.

ומצד שני לא זוכה במתנה הטובה ביותר שהעולם הזה יכול להציע…תינוק טרי בריא וריחני….

The post דולה בציפייה appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.