The post סיפור לידה appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

יש לנו אמצעי מניעה ללפני ואמצעי מניעה לאחרי.

הנשים עצמאיות יותר, הגברים שותפים רגישים יותר.

כבר מזמן יש תרופות לכל דבר ועניין הכי פשוט ומשככי כאבים מסוגים שונים לכל סוג של כאב ואדם.

ועדיין, גם היום, בעולם ה"מודרני" מצאתי עצמי כדולה מלווה יולדת חזקה ואמיצה, בלידה טבעית, מול מיילדת חביבה למדי עד כה, שמודיעה ליולדת שהיא חייבת לבצע "אפי" (חתך יזום, צידי של הפרינאום למניעת חתך לא מבוקר, נקרא אפיזוטומי) והיא מתכוונת "לחתוך".

אבל רגע, אנחנו בלידה טבעית מה שאומר שהיולדת ללא שום אלחוש… אז אולי אפשר לקבל זריקת אלחוש מקומית לפני?

"אין צורך, את לא תרגישי". כן, גם היום אפשר למצוא אנשי צוות רפואי שחושבים שחתך בבשר החי הוא בלתי מורגש.

והשכל הישר זועק: האמנם?! ויולדת שיותר מוכנה ואסרטיבית מבקשת: "תני לי אלחוש לפני שאת חותכת". ויולדת שאינה יודעת ואינה אסרטיבית? מה איתה??

אחיותי, אני כותבת אליכן ממקום של אהבה ומפצירה בכן: תתכוננו ללידה, לימדו את זכויותיכן לעומק כי עדיין, גם היום ב2018 אשה מלומדת ועצמאית יכולה למצוא עצמה, ללא הכנה מתאימה או ליווי מקצועי, נפגעת בגופה כאילו היתה בתחילת המאה הקודמת.

אל תסמכו על המזל, תתכוננו. ואם יהיה לכן מזל, ההכנה תהיה לחינם.

באהבה, גילת שוחט, דולה מבית גדולה.

חשוב לך לבחור בלידה שלך?

מלאי תוכנית לידה ויזואלית ועזרי לצוות הרפואי לדעת מה חשוב לך

The post הרהורים של דולה אחרי לידה – מיומנה של דולה – גילת שוחט appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

אני מניחה שזה ידרוש תהליך חיטוט עמוק ומפרך להבין למה לאורך שנים אני שומעת שחושבים שאני "סנובית", "כוחנית", "קשוחה"  וכו', כשבפועל אני מצליחה לקחת ללב כל דבר קטן שאני שומעת, רואה או אפילו מדמיינת…

"את שונה מאד מהדימוי שלך בפייסבוק" – אמרה לי השבוע אשה יקרה שעוררה אותי למחשבות שייצרו את הפוסט הזה.

בעלת עסק ביום

להיות עצמאית, בעלת עסק מצליחה היום, דורש בתחילת הדרך מאגר בלתי נדלה של שעות, למידה אין סופית, והמון המון כובעים – מנהלת, משווקת, פקידה, כותבת תוכן, מנהלת פייסבוק ו…. מה לא?

אין ספק שנולדתי לזה. אני נהנית מכל רגע של עבודה, גם לפני ש"גדולה" יצאה לדרך נהניתי מכתיבת תוכן לאתר שלי, נהניתי לייצר קהילת דולות ונשות מקצוע בפייסבוק, נהניתי לתחזק את דף הפייסבוק המקצועי שלי.

אני נהנית לצאת מהבית לבושה היטב, מאופרת, עם נעלי עקב ולפטופ .
אני נהנית לשמוע מאנשים כמה מה שאני עושה משפיע עליהם לטובה, כמה כיף לראות שאני מצליחה, כמה הכל נראה נכון, ו… אולי זו הבעיה.

הרי אם אני משפיעה לטובה אז אי אפשר לחשוף שגם לי קשה לפעמים (הרבה יותר מלפעמים),
אם אני מצליחה אז אי אפשר לחשוף את הרגעים בהם גם לי – לא הצליח,
אם אני עושה דברים נכון אז אי אפשר לחשוף שגם אני טועה (ויש כאלה….)

אז יש פייסבוק – ויש חיים אמיתיים.
מי שמכירה אותי מקרוב יודעת שהדימוי הזה הוא דימוי שאני מתחזקת – יש תקופות שזה קורה בקלות, ויש תקופות שזה הרבה פחות פשוט.

דולה בלילה

כן, רוב הלידות קורות בלילה, כך שהכותרת הזו היא לא "סתם" בשביל המוטיב.
כשאני נפגשת עם זוגות לקראת עבודה משותפת כדולה בלידה שלהם, אני מזהירה תמיד שבלידה אני נראית אחרת לגמרי. נעלי העקב מתחלפות בנעלי ספורט, הג'ינס הצמוד במכנסי שק עם כיסים, חולצה נוחה, קוקו, בלי איפור…

וזה לא רק עניין של מראה –

כשאני עם יולדת, או אשה לקראת לידה, אני כבר לא בעלת עסק.
אני דולה. אני מרוכזת בה – בפנים שלה, בתנועות הגוף שלה, בסיפור שלה, במילים שלה, ובחוויה שלה.
אין לי צורך לשמר דימוי כל שהוא כי אני לא משמעותית פה.
אני הצמר גפן שעוטף אותה ואת השותפים שלה ללידה, אני השמן שעושה הכל כדי להקל את התנועה בלידה בלי להפריע.

כשיום ולילה מתחברים

כן. דולה באה ממקום מאד אנושי, רגשי, טבעי וחשוף.
במחשבה ראשונה זה כאילו לא מתחבר עם הצורך להיות בעלת עסק, מנהלת עסק, אשת שיווק וכל מה שחייב לבוא עם זה כדי שאוכל להצליח.
אבל עובדה שכן.
עובדה שעבור נשים רבות כל כך זה מתיישב בצורה מדוייקת כבר 14 שנים שאני עובדת כדולה.

בסוף זה יתיישב גם עבורי….

מחפשת דולה שתבין אותך?
מלאי שאלון התאמת דולה ואנו נמצא את האחת בשבילך

The post בעלת עסק ביום ודולה בלילה appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

בתחילת ההריון הראשון, לפני יותר משש עשרה שנים,
כשהגעתי לפורום הריון ולידה אותו ניהלתי במשך עשר שנים, לא היה לי מושג מה זה דולה,
עד כדי כך שחשבתי שזה שם המשפחה של מנהלת הפורום.

בפורום היו בזמנו שתי דולות.
שתי נשים מדהימות שבזכותן אני מי שאני היום – נעמי גטניו (כיום מנהלת פורטל דולה), שניהלה את הפורום, ויהודית שפמן.

כמו אצל נשים רבות בהריון ראשון, ככל שההריון התקדם רמת החרדה עלתה. לא הייתה לי אפילו טיפת אמונה בתהליך הלידה או בגוף שלי וביכולת הטבעית שלו ללדת. שקשקתי מפחד מהכאב ופחדתי שמשהו יקרה לתינוקת או לי. אני זוכרת שכתבתי בפורום הודעה, שלא אכפת לי מה יקרה, העיקר שיוציאו אותה ממני….

הודעה אחת של יהודית, ששאלה אותי אם אני לוקחת אחריות על הלידה שלי ועל התינוקת שלי, יצרה את השינוי.
יהודית גרמה לי לחשוב ולהבין שכדי להתגבר על החרדה הזה אני צריכה לקחת אחריות,
לבחור, ולקחת חלק פעיל בלידה שלי.

הלידות שלי

גם כשהגעתי ללידה עצמה, עדיין לא הבנתי כמה חשוב שתהיה אתי דולה בלידה.
העדפתי להוציא את הכסף על ציוד לתינוקת.
העזרה היחידה שהסכמתי לקבל מנעמי ויהודית הייתה עזרה טלפונית,
שעד כמה שהייתה טובה – לא הייתה כמו תמיכה של דולה בלידה.

יובל נולדה בלידה וגינלית רגילה, עם אפידורל.
הלידה הייתה ארוכה ומייגעת, כמו הרבה לידות ראשונות.
אבל כשפגה ההתרגשות והשמחה הראשונית, התחושה העיקרית שזכרתי מהלידה היא חוסר אונים.
בן זוגי היה איתי, אמא שלי הייתה אתנו ובכל זאת – הרגשתי לבד.
הרגשתי חולה, הרגשתי שמיילדים אותי ולא שאני יולדת.

שנה ושלושה חודשים חלפו. תחילת ההריון השני.
למדתי המון מהפורום ומהאינטרנט, אבל הידיעה שאני צריכה לעבור שוב לידה הלחיצה אותי מאד.
הצטרפתי לנעמי לנהל את הפורום ובן זוגי הציע שאצטרף לקורס דולות – תומכות לידה.

הצטרפתי לקורס ממש בתחילת ההריון. למדתי כמה דולה יכולה לעזור בלידה, כמה אשה יכולה לעזור לעצמה, כמה הטבע יכול לעזור בלידה.
את הלידות הראשונות ליוויתי עוד לפני הלידה של ירדן.
הגעתי ללידה שלה מגובה בדולה, חברה טובה מהקורס, וחוויתי את חוויית הלידה הטובה ביותר שיכולתי לשאוף לה.
לידה קצרה, טבעית בה למרות הכאב הרגשתי מחובקת, מוגנת, ואהובה.
ההורמונים שלי עבדו כמו שצריך, ושעה לאחר הלידה כבר התהלכתי והרגשתי נפלא.

החוויה הזו עזרה לי להבין כמה התמיכה של דולה חשובה.
התחלתי ללוות לידות מוקדם ככל שיכולתי לאחר הלידה של ירדן, ומאז מכל לידה שליוויתי למדתי עוד –
על ההריון, על הלידה, על הורות , ועל הנס הזה – שנקרא חיים.

The post איך הפכתי לדולה appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

להיות דולה, רק דולה, זו עבודה נפלאה לאמא.
נכון שלפני יותר מ14 שנים, כשרק התחלתי ללוות לידות עם ילדה בת שנתיים ותינוקת בת 4 חודשים, זה היה לא פשוט ודי תובעני, אבל היתה לי תמיכה נפלאה מבן זוגי ו… עם השנים הן גדלו.
היום אני מרגישה שכדולה ניצחתי את המערכת.
נכון, מליווי מקסימום 3 לידות בחודש אני בחיים לא אגיע למשכורת הייטק שהרווחתי לפני כן, אבל היי – אני נהנית מהחיים. אני עובדת בעבודה שמרגשת ומספקת אותי בכל רגע מחדש, אני מבשלת צהריים לבנות שלי, אוספת אותן מביה"ס ולומדת אתן.
ויש לי גם זמן לעצמי – לישון שנ"צ, להיפגש עם חברות, לחיות…
לפעמים אני מקטרת – על שגרת החוגים, שיעורים, ניקיונות בישולים והסעות.
אבל אז מגיעה לידה שמוציאה אותי מהשגרה, לכמה שעות, ליום, או ליותר… ואני שוב מתגעגעת לבנות, לאיש שלי, לשגרה…
אין ספק, ברוב המקרים המינון ממש מדויק. שילוב משובח של חמימות ביתית רגועה עם ריגוש סוער ומלא סיפוק של תמיכה פיזית ורגשית באחד הרגעים הכי מדהימים שזוג יכול לחיות בחיים.
לרגעים אני מרגישה ממש יעילה ונחוצה , חווה את ההתרגשות של נס בראשית ו… חוזרת לחיק החם והרגוע של המשפחה שלי.

5 לידות בשבוע אחד

ואז מגיע שבוע כמו השבוע האחרון. בייבי בום אמיתי.

אמא דולה #1

זה התחיל בשבת. השארתי את הבנות אצל הוריי, ביקשתי מבן זוגי שייקח אותן משם והצטרפתי לאשה עם צירים בביתה.
העברנו צירים כואבים אבל לא סדירים בעיסויים ומקלחת.

אחרי שעות בלי התקדמות התקשרה אשה אחרת עם ירידת מים ובלי צירים.
לא ברור מה הרגשתי יותר: מאוכזבת שלא התקדמה, מתרגשת בשביל השנייה או לחוצה בשביל עצמי – מה יקרה אם הן ילדו יחד? אני שונאת להפעיל גיבוי…

אמא דולה #2

חזרתי הביתה, ארגנתי את הילדות לשינה ונכנסתי לישון.
עד כמה שאפשר לישון כשמקבלים במקביל הודעות מ3 (!!) נשים לקראת לידה.
יש לי גיבוי כמובן אבל הלחץ נתן את אותותיו…הלב דופק, הנשימה קצרה ועם כל צפצוף של הטלפון כולי מתכווצת…
בשלוש וחצי בבוקר, אחרי שהצלחתי לישון איזה שלושת רבעי שעה, נבחרה הזוכה- יצאתי ללידה.

המים שלה ירדו בערב וכשהגעתי אליה בסביבות 4 בבוקר היא שכבה במיטה במחלקה עם מוניטור.
צירים כואבים וסדירים והיא נושמת ומתנועעת בחושך.
מרגישים את האוקסיטוצין באוויר, ברור שהיא מתקדמת יפה.. נכנסים לחדר לידה עם פתיחה של 4 ס"מ.
כל הזמן לוחץ לה… ברור שהיא תלד בקרוב.
תוך שעות ספורות היא יולדת – לידה ראשונה טבעית וקצרה. קצת אחרי תשע בבוקר נולד תינוק מקסים.
לא היה לי זמן להתרגש מספיק. בסביבות 12 הייתי בבית. שפוכה, ועדיין מאד לחוצה.

אמא דולה #3

העייפות הכריעה. ישנתי, הזמנתי אוכל לבנות (אין אצלנו מגוון רחב במיוחד) וקמתי בערב.
להתעורר בשעות אחה"צ זה כמו לחיות באזור זמן אחר לחלוטין.
הוא חוזר מהעבודה עייף, הן שפוכות ועמוסות מהיום שעבר עליהן, יש מליון סידורים לעשות ואני רק רוצה שקט…
הרגע התעוררתי…
מספיק משפט קטן לא במקום ומפלס העצבים עולה… לא נורא, אי אפשר לוותר על זמן האיכות.
מקלחות, שעת סיפור, כמה רגעים שקטים בסלון עם האיש שלי ו… לכי לישון, עוד לידה בדרך.
את הלילה הבא אפשר להגדיר כשקט… "רק" שתיים בדרך ללדת. הצלחתי לישון בין הודעה לטלפון.

בשש בבוקר כבר יצאתי לבאה בתור. מתרגשת ומצפה ללידה טובה…
צירים יפים, אווירה טובה, זוג מקסים, אשה עם המון כוחות סבלנות וגמישות ולידה נפלאה.
24 שעות אחרי כן…גם היא ילדה.
גם לידה ארוכה יכולה להיות חוויה טובה. כמה אהבה הייתה בחדר הזה, בו בילינו כל כך הרבה זמן יחד – אשה בלידה, בן זוגה האוהב, אמא שלה, ואני.

אה כן, בינתיים האשה הראשונה שהייתי אתה בשבת ילדה בניתוח קיסרי אחרי שעות ארוכות מאד ללא התקדמות תינוק גדול ומקסים.
שמחתי שהיא עברה דרך של השלמה, שהניתוח הפעם היה רגוע יותר ונכון יותר עבורה ואפילו חוויה טובה.

אמא דולה #4

מהר הביתה, לישון… יש יולדת אחרונה של החודש שכבר מאחרת בכמה ימים והייתה צריכה ללדת לפני כולן….
למי אכפת בכלל בכמה מקומות הגוף שלי כואב, מה הילדות אוכלות, איך הבית נראה, איך האיש שלי מחזיק מעמד, איזה מבחן יש להן, עם איזו מורה צריך לדבר או מה אני בכלל צריכה?
נחתתי. פשוט איבדתי את ההכרה לכמה שעות. יודעת שבכל רגע יגיע עוד טלפון. הבית מתפקד מעצמו.

קמתי אחה"צ… כבר מתגעגעת אליהם. הכל שקט עדיין. אפילו הכנתי ארוחת ערב.
הצלחתי להקשיב לסיפור או שניים על מה עבר עליהן השבוע, השכבתי אותן לישון…
אפילו ישבתי עם האיש שלי קצת לזמן איכות זוגי עם כוס יין במרפסת.
משהו צריך להשקיט את חוסר השקט הזה שפושט לי בכל הגוף..

"יש לך עוד כוח? " הראש שלי שואל – ואני מתעלמת…
אני מחויבת להן, לכל אחת מהמשפחות.
הטלפון צלצל שוב באחת בלילה. נהגתי כמו שיכורה (בחיי שלא הייתי…), הגעתי אליה בלידה מתקדמת ומהירה.
כל מה שהיא הייתה צריכה ממני זה חיזוקים– לנשום איתה. היא הייתה חזקה כל כך…
תוך חצי שעה נולד תינוק מושלם בלידה טבעית נהדרת, חווייה מתקנת ומרגשת…

אחרי שהיה לי אפילו זמן איכות עם התינוק הטרי – להריח, לשיר לו, להירגע, עוד הספקתי לחזור לפני שהילדות יצאו ללימודים.
כמה פנטזתי על הרגע הזה… קצת שקט, התארגנויות אחרונות לקראת סיום הלמודים…. מחבקת אותן. מריחה אותן. שומעת אותן.. רוצה עוד…

אמא דולה #5

וזה לא נגמר, זה כנראה לא יקרה…
אשה בשבוע 37 מאושפזת לזירוז לידה. הזמן שיש לי לנוח מוגבל. כל רגע היא יכולה להתקשר ולקרוא לי.
הסבלנות והכוחות שלי בשפל…
אחרי דיונים עם עצמי ועם כל דולה שהייתה מוכנה לשמוע אני מחליטה להפעיל גיבוי ולישון את הלילה, אבל המתח לא מרפה.
למי יש כח להבין למה הקטנה מרגישה לבד בכתה, או לוודא שהגדולה לומדת למבחן?

הילדות כבר מרגישות בחסך…באות להתרפק עלי… רוצות חיבוק… אין לי כח, כל השרירים שלי כואבים.
הראש לא מפסיק לחשוב והלב מלא ייסורי מצפון.. אי אפשר להיות אמא טובה ככה.
וגם כדולה ממש לא פשוט לי לשחרר ולהפעיל גיבוי…

ישנתי לילה שלם. היא עוד לא ילדה ולמרות עייפות החומר המצטברת אני שוב בכוננות.
הודעות בלילה, הזירוז מתחיל לעבוד.
בבוקר אני יוצאת אליהם, לא לפני שגרמתי לבת השמונה שלי לבכות כשהבינה שאני לא אגיע למסיבת הסיום שלה.
אבא שלה מצטרף אליה ושולח לי תמונות וסרטון וידאו…
אני עם הזוג המקסים, עם אשה שמתמודדת נהדר עם צירים, מתרגשת מאמינה ומקווה בשבילה… ללב של הקטנה אדאג כשאחזור.

אחרי יותר מעשר שעות בהן למרות שזה היה נראה כך כלום לא מתקדם אני מתעייפת ומתייאשת.
עושים הפסקה בזירוז, אלוהים יודע מתי ימשיכו.
אני נפרדת מהזוג המקסים והולכת הביתה. אני והם יודעים שאני כבר לא יכולה יותר. שאני מרגישה לא יעילה. סיכמנו שכשיתחילו צירים הם יקראו לדולה המגבה שלי.

אמא דולה חוזרת להיות אמא

אני נוסעת הביתה ובוכה. מאוכזבת מעצמי למרות הקושי.
למרות שאני יודעת שיש לי דולה מגבה מדהימה יש לי ייסורי מצפון.
הולכת לישון אבל לא מצליחה לשחרר, בודקת בערב עם המגבה מה קורה ומגלה שאין חדש. מתעוררת באחת בבוקר מהודעות טקסט – תינוקת קטנטנה ויפיפייה באה לעולם, בסוף בתהליך קצר ומהיר. לא הספיקו להתקשר למגבה או אלי… שמחה גדולה מתערבבת עם ספק – אולי לא הייתי שם מספיק עבורם?

שבת בבוקר. יום יפה. הלידה הבאה צפויה רק לעוד שבוע. סופסוף אני יכולה לעשות הפסקה מלהיות אמא דולה ולחזור להיות רק אמא….

The post אמא דולה ו5 לידות בשבוע אחד appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

אם מישהו אי פעם ימציא דרך לדעת מתי תתחיל לידה, וכמה זמן היא תארך, אני מבטיחה שהוא יהיה מיליונר.
אצל רוב הנשים ההרות, חוסר הוודאות הוא סיבה משמעותית ומרכזית למתח ולפחד שמלווים את ההיריון ובמיוחד לקראת סופו.
כדולה תומכת לידה, אני מתמודדת עם חוסר הוודאות הזה כדבר שבשגרה וכחלק מהתמיכה.
למרות שאני מגבילה את מספר הלידות שאני מלווה בחודש, ואפילו בחודש שבו יש לי רק לידה אחת, המתח מלווה אותי באופן קבוע.
כשאשה לקראת לידה מתקשרת אלי, ומספרת לי שמשהו התחיל, אני תומכת בה לאורך הדרך ומנסה לעשות הכל על מנת שהיא תרגיש הכי עטופה מוגנת ובטוחה שאפשר, שלא תגיע מוקדם מדי לבית היולדות מצד אחד, ושלא תלד בטעות בבית מצד שני.

לפעמים קורה שאישה זקוקה לדולה שלה, "תומכת הלידה" שלה, אתה עוד לפני שהיא באמת "בלידה". כך היה אתמול…

יותר מעשרים וארבע שעות אחרי שירדו המים, היא היתה מאושפזת בבית היולדות עם צירים מרוחקים ולא סדירים אבל כואבים.
אמא שלה התלוותה אליה והתקשתה בעצמה להתמודד עם המתח וההתרגשות.
אחרי שעות ארוכות כאלה הצטרפתי אליה לבקשתה. היה לי ברור שהלידה עוד רחוקה.
רציתי מאד להישאר בבית , לאגור כוח לקראת הלידה, לבלות עם הבנות שלי, אבל הבנתי שהיא זקוקה לי – לא משנה מה הסיבה – ויצאתי לדרך.

רק כשהגעתי הבנתי כמה זה היה חשוב ונכון.
התחלנו בתנוחות שהקלו עליה. המשכנו בדמיון מודרך ובעבודה רגשית. סופסוף היינו פנויות ללדת…

אחרי כמה שעות הלידה אכן התחילה להתקדם.
כמו לידה ראשונה ממוצעת, היא התקדמה לאט… לאורך כל הדרך, בליווי בן זוגה האוהב, נשמנו, עיסינו, החלפנו תנוחות וממש זזנו ללא הפסקה על המיטה.
לאחר שקיבלה אפידורל ונחה… מדברים עם התינוקת ומבקשים ממנה כבר להצטרף אלינו.

לאורך הלילה היא נמנמה לסירוגין.
בשלב מסוים אפילו אני יצאתי להרים רגליים לכרבע שעה… השעות נקפו ואנחנו כל הזמן בטוחים שזה תיכף קורה.
למרות הקצב האיטי והעייפות לרגע לא התיאשנו.
תמכנו אחד בשני וגם בהורים העייפים שחיכו מחוץ לדלת. שומעים מוסיקה, זזים, מחכים בשמחה לנס החיים….

כמעט 24 שעות אחרי שהגעתי לשם, זה קרה.
תינוקת ורודה , ריחנית ויפה, שבחרה בדיוק מתי נכון לה לבוא לעולם, ושינתה למשפחה שלמה את החיים לעד – חיים מלאי אהבה.

ואני ? חזרתי לשגרה… להשלים שעות שינה, עם טלפון החירום דלוק לצידי…

The post דולה תומכת לידה- 24 שעות ביממה appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.