המפתח לחוויית לידה טובה הוא בעיני קודם כל באפשרות לבחור. בידיעה שהלידה הזו בידיים שלך.
הלידה האחרונה שליוויתי כדולה הוכיחה לי עד כמה זה נכון.

לבחור בלידה

למרות שהיא ציפתה ללדת מוקדם יחסית, שבוע 41 הגיע וכלום לא קרה. במעקב ההיריון העודף, ביצעו בדיקת אולטראסאונד והעריכו שהתינוקת גדולה.
הימים חלפו ובבית היולדות המליצו על לידה קיסרית והיא אכן קבעה ניתוח לבוקר המחרת.

"מה היית עושה?" היא שאלה אותי. וגם אחרי עשר שנים כדולה לא היתה לי תשובה…כל בחירה שנעשה תתברר כנכונה או לא רק בדיעבד.
הבטחתי לתמוך בה בכל בחירה שתעשה וקיווינו שדברים יתפתחו במהלך הלילה. בבוקר, היא בחרה לקבל חוות דעת נוספת ונסעה בבוקר לבית יולדות אחר.
לשמחתה הערכת המשקל שם הייתה קצת נמוכה יותר. הרופאה הבכירה המליצה על השראת לידה.

למרות חששות שלה ושל בן זוגה (וגם שלי), התחילו בתהליך זירוז לקראת הצהריים בלב שלם.
אחה"צ כבר היו צירים יפים והדולה (אני) קפצה לדום.
בילינו שעות של צירים על הכדור ובתנועה עם עיסויים, שעות נוספות של צירים עם פיטוצין ואפידורל, תנועתיות על המיטה, נענועים, סיבובי אגן…הזמן חלף…

המציאות מפתיעה

מתישהו לפנות בוקר הגענו לפתיחה מלאה. המוניטור היה כל הזמן מצוין והאווירה היתה טובה ומלאת ציפייה…
הנה זה קורה. בחרת נכון, את תכף יולדת… שעתיים של עבודה ובכל זאת הראש של התינוקת לא יורד באגן.
הרופאים באו עם מכשיר אולטראסאונד והסבירו: הערכת המשקל הגבוהה בפני עצמה לא היתה בעיה, אבל העוברית לא התברגה טוב, והיא לא יורדת באגן ו…. ניסינו… ניתוח קיסרי הוא האופציה הבטוחה ביותר בשלב זה.

חיכיתי להם מחוץ לחדר הניתוח, לא בטוחה איך היא תרגיש לגבי המסע שעברה.
מקווה שלא תהיה קשה מדי עם עצמה על הבחירה שעשתה ועל הדרך הארוכה שעברה, כמעט לשווא.
ואז הם יצאו – אבא, ותינוקת טרייה ומתוקה – במשקל מדהים של 4684.

בשבילה, למרות הכל, זו היתה חווייה מתקנת – היא הרגישה שבחרה, היא הרגישה שהיתה עטופה וקיבלה את מלוא התמיכה.

מזל טוב אהובה!!