זה נפלא ומרגש לראות בכל הפורומים שעוסקים בהריון ולידה, שהמושג תנועתיות בלידה, נהיה כזה ברור מאליו..
כולן ממליצות לכולן להיות בתנועה, לשמור על שינוי מנחים, על א-סימטריות..

התנועתיות עוזרת מאד בשלבים הפעילים בלידה, כי היא מקלה על כאב, עוזרת לעובר להתברג ולרדת מטה, ויכולה גם לקצר את זמן הלידה, וגם לתרום לחוויה מעצימה ליולדת.
אבל נראה שמרוב דיבורים על תנועה, נשכחה קצת התרומה של מנוחה בלידה.

מנוחה בלידה?

כן- לנוח.
גם זה יכול לקדם מאד את הלידה.

מתי לנוח?

בשלב הראשון –

כדאי לנוח בשלבים שבהם הגוף עוד בשלבים הראשונים של הצירים, מה שקרוי בשפה המקצועית השלב הלטנטי.

זהו שלב שיכול גם לקחת כיממה שלמה, שבו הגוף מתחיל להתארגן לקראת..

יש צירים, אבל הם קצרים באורכם, קלים בעוצמתם, רחוקים זה מזה ואולי אפילו עוד לא סדירים.

בשלב הזה- המנוחה היא קריטית!

ככל שהאישה תנוח יותר, תעטוף עצמה בסביבה ביתית מכילה ונעימה, היא בעצם מקדמת ומקרבת את המעבר לשלב הלידה הפעיל יותר.

בפועל- כל כך הרבה נשים מתרגשות מהמחשבה שהנה מתחילה (אולי) לידה, הן תוהות אם זה "זה" או לא.. ומיד יוצאות לאיזה הליכה, עולות ויורדות במדרגות, קופצות על הכדור פיזיו.. וכל זה במקום להכנס למיטה עם מוסיקה נעימה באוזניים, או ללכת לישון..

אם לא מנצלים את השלב הזה למנוחה, הוא לא יתקדם לכיון השלב הפעיל, ואם כן, אז היולדת עלולה להתיש את עצמה בשלבים מוקדמים מידי, במקום לשמור ולאגור כוחות לשלבים המורכבים יותר של הלידה…

זה גם לא מקדם. וגם מתיש. לא עדיף לנוח?

יולדת שלי שמתחילה לעדכן שיש מעט צירים, ומתזמנת לי אותם, מקבלת כמעט תמיד את אותה התגובה: "איזה כיף, נראה שמשהו מתחיל.. עכשיו לכי לנוח , נסי לישון, או להיכנס לאמבטיה מרגיעה.."

(היולדות שלי מוכנות להוראה הזו, כי הן קיבלו הדרכה מראש.. אבל מי שלא מכירה, לרוב תגיב בתמיהה: מה לנוח? אני לא אמורה להיות פעילה בשביל לקדם? … אז בשלב הזה, התשובה היא = פשוט לא)..

כשהלידה נכנסת לשלב הפעיל, התנועתיות היא טבעית, אנחנו רוצות לנוע ולהקל על הכאב, אנחנו מוצאות לעצמנו את המקצב הפנימי הזה שמוביל אותנו בזמן ובין הצירים..

בשלב של הלידה הפעילה, נשנה מנחים, נעבוד בזמן צירים עם מנחים א-סימטריים, ננשום, נזוז, נרפה ונשנה תנוחות…

בשלב השני של הלידה –

מגיעה עוד מנוחה, אבל הפעם מכיון מאד שונה.

שלב צירי הלחץ, זהו השלב שבו צוואר הרחם כבר פתוח באופן מלא, והצירים מורגשים באופן מאד ברור כצורך לדחוף מטה, שלב זה יסתיים, עם יציאת התינוק לאוויר העולם.

זה שלב שמגייס ללידה המון אדרנלין.. גם אם היינו אפופות רגע קודם בכל האוקסיטיצין והאנדרופינים שהגוף שלנו התמלא בהם בשלב הצירים..

בשלב השני של הלידה אנחנו ממש מתעוררות חיוניות ועירניות, מוכנות לעשות הכל "בשביל שהתינוק הזה יצא כבר החוצה"..

זה שלב מלא אנרגיות, אבל גם הוא מביא איתו הזדמנות למנוחה.

בלידה פיזיולוגית (כלומר ללא התערבויות), ניתן לשים לב שבין צירי הלחץ יש מנוחה מוחלטת.

הגוף לוקח את הזמן להתאושש ולהתמלא מחדש באנרגיות. וזה חשוב לתת ליולדת את הרגעים האלו..

יהיו יולדות שאפילו ירדמו בין צירי הלחץ, וכל פעם שיופיע ציר "יתעוררו לגמרי מחדש".

המנוחה הזו היא חשובה.
זה לא שלא קורה כלום , או חלילה "שנעצרה" הלידה..

זה פשוט אומר שהגוף שלך מתארגן בין הצירים , כדי להיות הרבה יותר מדוייק ואפקטיבי.

אם ניתן ליולדת לנוח בין צירי הלחץ, השלב הזה יכול להתקצר משמעותית וחווית הלידה תושפע מכך מאד.

אז כן – לידה צריכה להיות פעילה ותנועתית, אך לא פחות חשוב מזה, זה לזכור שמאחורי כל תנועה, יש מנוחה שתומכת בזה.
וכל עוד נותנים לכן לנוח, תנצלו זאת!
שלא תגידו שלא אמרנו לכם…

שיר וולוצקי ברש Dip.CM. – מטפלת בזן שיאצו (2002) וברפואה סינית  (2004), בוגרת מכללת רידמן לרפואה משלימה ואינטגרטיבית, מתמחה באונקולוגיה ובגניקולוגיה ומרצה וותיקה לשיאצו, דולה תומכת לידה מבית גדולה.
לדף הפייסבוק העסקי

חשוב לך שיקשיבו לך בלידה?
מלאי שאלון התאמת דולה ונעזור לך