את עמרי אימבר חלפין הכרתי בזכות היותו אב. ואב פעיל מאד. אני שמחה לארח בבלוג שלי פוסט שלו על לידה, הורות, אבהות ואפס הפרדה:

ברכותיי עולם! הגעת למסקנה שתינוקות בני יומם צריכים את ההורים שלהם באופן צמוד! אנחנו שמחים שהצלחת להשלים את המסקנות שאיבדת איפה שהוא בשנת 10,000 לפנה"ס. אבל הי, עכשיו שאתה כבר כאן, לא נתקטנן איתך על כל מיני עניינים כמו לשים תינוקות שהרגע נולדו מתחת לפלורסנטים במשך שעות וללמד אותם שהם יכולים לצעוק כאוות נפשם ושזה לא יעזור להם. כי זה כבר מאחורינו לא? הלוואי.

כשתפיסת הילד מתקדמת
עושה רושם שלאט לאט אנחנו מתפכחים מההיסטוריה שלנו, שהפכה את כולנו לעבדים ולאחר מכן לצמיתים ולאחר מכן למאוד מאוד עניים למשך מאות שנים. ההיסטוריה שלנו ששמה את הרוב המוחץ של ההון בידיהם של מעטים ואילצה אותנו לעבוד ימים של 14 שעות בשדה ובתקופות מאוחרות יותר במכרות ובבתי החרושת. ההיסטוריה שאילצה אותנו להפוך את הילדים למשאב ולכלי עבודה ולשלוח אותם בגילאי 4 לעבודה בעצמם.
נותר רק להצטער על כך שהעולם מתפכח רק עבור מגדר אחד. כל הילדים שלי נולדו בבתי חולים. שלושה ילדים, שתי לידות. תעשו את החשבון. בכל הלידות היינו בביות מלא. כן, הדבר הכי קרוב לאפס הפרדה שהיה באותה תקופה. בכל הלידות, אישתי צופתה להתמודד בסיטואציה הזו לבד. אחרי לידה. לבד. עם תפרים, או עם תאומים, או בכל סיטואציה אחרת שכל אישה אחרת יכולה הייתה לעבור. לבד.

סליחה, מי אמרת שאתה?
בכל אחת מהלידות, ציפו ממני ללכת. לעזוב את שטח בית החולים בתום שעות הביקור כמו הייתי אחרון המבקרים. לעזוב כמו לא הייתה זו המשפחה שלי, שמאושפזת שם. כמו לא היו אלו שלושת הבנים שלי שזקוקים לחום, אהבה, חיבוקים וטיפול. לעזוב כאילו היה להם רק הורה אחד.
מיותר לציין שזה לא קרה. התעקשותי עמדה לי ובשתי הלידות מצאתי את עצמי מטייל בלילות במסדרונות המחלקה עם תינוקות בניסיון להרגיע או להאכיל או להרדים במטרה להעניק להם את כל מה שהם צריכים. במטרה להעניק לה, לאישתי, את כל מה שהיא הייתה צריכה. כלומר, לישון.

כולם מדברים על אפס הפרדה, אף אחד לא מדבר על אבא
בימים אלו ממש, מנסה הממשלה בפעם הרביעית להעביר את חוק חופשת האבהות (לא נתעכב על משמעות המונח "חופשה" כרגע), במטרה לאשר גם לאבות שמונה ימים של חסד ללמוד להכיר ולטפל במשפחותיהם לאחר הלידה. אולי גם שם, מישהו יבין סוף סוף, שחייבים לשים סוף להפרדה. בין תינוקות להורים. בין אבות למשפחותיהם. עד אז, נשמח לפחות לקבל מעמד של הורים שווי זכויות באותם המקומות בהם ילדינו הרכים, בני יום בלבד, מאושפזים.

עמרי אימבר חלפין – אב פעיל לשלושה בנים, בעלים של חברת "הכוורת" – קהילות בלוגרים ומובילי דעה ומוביל חברתי בתחום קידום ההורות בישראל.