את טל הכרתי בלידה הראשונה של אחותה הגדולה. הייתי הדולה של אחותה בלידה הראשונה וגם בשניה. מעבר לקשר הנפלא שלי עם אחותה ובן זוגה , נוצר שם קשר מצוין עם המשפחה – ההורים, ואחותה הקטנה. לכן זה היה לגמרי מובן עבורי, שטל התקשרה לספר לי שהיא בהריון כבר בשלב מוקדם יחסית, וביקשה שאכין ואלווה אותם בלידה.
כשההריון התקדם עשיתי עם טל ובני – בן זוגה – קורס הכנה פרטני ללידה. עברנו על כל מה שהם צריכים לדעת, דיברנו על הפחדים, הכנו תוכנית לידה ביחד ו… חיכינו. כשהיא הגיעה לשבוע 37 של ההריון, הלכנו ביחד לסטודיו של יעל שמר ועשינו צילומי הריון. התרגשתי לראות אותה יפה כל כך והריונית כל כך, ולדעת שבקרוב מאד היא תהיה אמא.
שבוע 39 וקצת. טל התחילה לחוות צירים. לא סדירים אבל כואבים – ברמה כזו שלא ממש אפשר להתעלם או להצליח לישון. היא העבירה ככה יומיים. מעדכנת אותי מדי פעם ויודעת שהיא עושה בדיוק מה שצריך – נחה, אוגרת כוחות, ונותנת להורמונים לעבוד. ביום שלישי כבר הבנתי שזה אוטוטו קורה. בערב היו צירים כל 8 דקות. היא שתתה יין והלכה לישון , וגם אני.

אחת וחצי בלילה. היא התעוררה מציר ו… ירידת מים. בזמן שהם התארגנו ניסינו להבין אם יש צירים. מהר מאד זה היה ברור. הצירים מסתדרים מתחזקים ומתארכים. הם יצאו לחדר לידה וגם אני. בדרך דיברתי עם בני, היה לי ברור שהלידה הזו עומדת להתקדם מהר ואמרתי לו את זה.
כשהגעתי לחדר לידה היא כבר נבדקה. פתיחה של ארבעה ס"מ.. הראש של התינוק לוחץ היטב למטה.. כל מה שצריך כדי ללדת יפה. היא התמודדה מדהים עם הצירים. גל רדף גל וכל אחד מהם עוצמתי יותר מקודמו. כמעט ולא היו מרווחים בין ציר לציר. בכל ציר טל נשענה על בני או עלי ועיסינו לה את הגב. נשמנו אתה… השמענו קולות… כאבנו אתה…
מאחורי הוילונות הגיעו עוד ועוד נשים שנראו ונשמעו גם הן בלידה… טל התחילה לפקפק ביכולת שלה להמשיך ולהתמודד ואני ידעתי שכל מה שהיא זקוקה לו הוא מקלחת, אבל חדר לידה מפוצץ. אנחנו נכנסות יחד לשירותים. עם צירים כאלה הבושה נעלמת… וחוש הריח שלי גם ככה שואף לאפס. היא בקושי מצליחה לקום …רמת הכאב עולה, ההתמודדות קשה יותר עם כל רגע ובקושי יש רגע להחליף מילה או לנשום בין הצירים. השעה בערך 3 או 4 לפנות בוקר . אני מסתכלת לטל בעיניים ומבטיחה לה שלפני שהשחר עולה היא כבר תהיה אמא. אני יודעת שהצירים כואבים, כואבים מאד, אבל גם יודעת שהיא מתמודדת מדהים, שההורמונים אופפים אותה בדיוק כמו שצריך, שהיא הכי עטופה ואהובה שאפשר, שהיא יולדת… המיילדת ביקשה לבדוק אותה שוב, והיא הסכימה. אם התקדמה בטוח ימצאו לה חדר… אם לא? לא רציתי לחשוב על זה… 6-7 ס"מ. כן , זה היה די ברור…

קדימה, לחדר לידה. אנחנו עומדים במסדרון ומחכים שינקו את החדר. יש לה בחילה, לוחץ גבר למטה, ואני מקווה שיהיה לנו די זמן כדי שהיא תלד ברוגע. היא כבר בקושי מחזיקה את עצמה ישר. אנחנו מחבקים אותה , היא נשענת עלינו, מעסים, מסתכלים עליה בעיניים מלאות הערצה, משמיעים יחד קולות נמוכים. החדר נקי סופסוף ואנחנו נכנסות למקלחת. עם כל ציר אני מחזיקה לה את ברז המקלחת ומעסה לה את הגב… מחזיקה לה את הבטן.. כל מה שיכול לעזור… המים מקלים על הצירים, אבל החום שלהם בא והולך – מדי פעם קר מדי, מדי פעם רותח. הבגדים שלי רטובים לגמרי וגם הפן שעשיתי בבוקר כבר הרוס אבל כל עוד זה מקל עליה – זה ממש לא מפריע לי.
אנחנו יוצאות מהמקלחת אחרי חצי שעה. העוצמה התגברה והיא מתחילה להתייאש. אני מזכירה לה את שלב המעבר – שלב היאוש. היא עייפה אחרי זמן ארוך כל כך בלי שינה ועם ההורמונים שמערפלים אותה כל כך… היא עולה למיטה לנוח . היא שוכבת קצת על הגב ונושמת. אנחנו מעסים ומטלטלים אותה. היא מיואשת.. למה לא לקחתי אפידורל? אנחנו מסכמות שהיא תבקש מהמיילדת להבדק ואם הפתיחה לא תתקדם היא תוכל לבחור מה נכון לה. ברור לי שהיא התקדמה מאד ואני אומרת לה את זה. הבדיקה תואמת את דברי… תשעה וחצי ס"מ… למרות העייפות והתשישות אנחנו משכנעים את טל לעלות לעמידת שש על המיטה. היא עושה זאת ומתחילה להרגיש לחץ חזק… עוד כמה דקות ואנחנו קוראים למיילדת , שבקושי הספיקה להכיר את טל כי נכנסה ללידה… היא מגיעה וטל כבר לוחצת… דחף בלתי נשלט עוזר לה לכוון את התינוק שלה החוצה… היא שוכבת על צד והמיילדת מכריזה באושר שהראש ממש קרוב. היא שואלת את טל באיזו תנוחה נוח לה ללחוץ וטל בוחרת להשאר על הצד. בכל ציר בני מנשק ומעודד אותה, אני מחזיקה את הרגל והמיילדת הסבלנית רק מסתכלת , שופכת שמן, ומכוונת בעידוד – כמה שהיא מתקדמת נפלא…
מהמקום בו אני נמצאת אי אפשר שלא להסתכל ולראות איך עם כל ציר הראש של התינוק מתקרב ובא. טל לוחצת מדהים ולנו נותר רק לעודד… טיפה עוד טיפה … שורף… הראש כמעט בחוץ… המיילדת מנחה את טל לנשום נשימות קצרות ולא ללחוץ ו… לא משנה, הראש כבר בחוץ. רבע לשש בבוקר. עוד לחיצה קטנה ו…הם הורים.
בהתאם לפרוטוקול הנהוג בליס, התינוק החדש והריחני שוכב על אמא שלו.. עור לעור, בזמן שההורים שלו מתרגלים לתואר החדש שלהם… מסתכלים עליו, מריחים אותו… מתענגים על נוכחותו.. עוד קצת והיא כבר שוכבת על הצד, מניקה, אחרי שהמיילדת וידאה שאין צורך בתפרים…
מודיעים למשפחה. אמא שלה מתקשרת ומבקשת לדבר אתי, מברכת אותי. מאושרת ורגועה על כך שהבת שלה בידיים טובות. פתאום אני קולטת שאני רטובה. קר לי… אחרי שדאגתי להורים הטריים לשתיה, ורגע אחרי שהוא יוצא עם התינוק לתינוקיה והיא יוצאת למחלקה אני נפרדת מהם בחיבוק וחוזרת הביתה לישון… החופש הגדול התחיל. אמא דולה מאושרת…

חוששת מהלידה וזקוקה לתמיכה?
מלאי שאלון התאמת דולה ואנו נעזור לך למצוא את הדולה המתאימה עבורך