תשעת חודשי ההריון עוברים על בן הזוג שלך בדיוק כמו עלייך. נכון – הוא לא סוחב בטן, ובדר"כ גם לא נהנה ממגוון תופעות הלוואי ההריוניות, אבל בדרכו שלו הוא מתחבר לעובר שבבטן, לאבהות שלו ולרצון וליכולת שלו לתמוך ולהיות שם עבורך ועבור התינוק.
שנים של שינוי יצרו כבר מצב קיים בו אנחנו מצפות מבני הזוג שלנו להיות חלק פעיל מתהליך הלידה: להיכנס אתנו לחדר הלידה, לעסות אותנו, לנשום אתנו ולעשות אתנו החלטות לאורך תהליך הלידה. בין אם יש או אין דולה או מלווים אחרים הלוקחים חלק בתהליך – מדובר בתהליך מותח ומרגש מאד גם עבור בן הזוג.
ומה קורה אחרי שהתינוק יוצא?
במקרה הטוב (וזה תלוי בבתי היולדות השונים ובנהלים שלהם, אשר לשמחתנו משתנים לטובה ממש בימים אלה) ובהנחה שהכל תקין עם האם והילוד, התינוק נשאר אתכם בחדר הלידה במשך כשעתיים. אלו הן שעתיים חשובות מאד עבור האם והילוד מסיבות מוכחות רבות ושונות (אני מזמינה אתכם לקרוא עוד במאמר שלי "אל תפריעו לאמא ולתינוק לאחר הלידה"). הדולה בדר"כ נשארת בחדר ויכולה לתמוך בתהליך, גם המיילדת נמצאת אתכם לפחות חלק מהזמן. התינוק זקוק למגע עור לעור וזוהי הזדמנות נהדרת ליצור חיבור של האמא עם תינוקה, ואף של האב עם התינוק. (כן, גם האב יכול לשבת עם התינוק במגע עור לעור).
אז איך בן הזוג יכול לסייע באפס הפרדה?
השלב הבא, בדר"כ, אלא אם תבקשו ותדרשו אחרת, הוא שהתינוק נלקח על ידי המיילדת לתינוקיה. בן הזוג רשאי ללוות אותו לתינוקיה, אולם במקרים רבים הוא נשלח בחזרה לאחר שהפקיד אותו בידי האחיות. המצב האידיאלי היה כזה בו שני בני הזוג ותינוקם הטרי עוברים יחד למחלקה ולשם מגיע רופא ילדים לבדוק ולטפל בתינוק. מספר בתי יולדות עובדים על פרוטוקולים שיאפשרו בדיוק מצב כזה, אולם בהיעדרו , בהחלט אפשר – כל עוד האם ניידת ומרגישה טוב – לדרוש ללכת יחד לתינוקיה ולהיות שם עם התינוק לאורך "שרשרת החיול" ולהישאר אתו על הידיים ובמגע עור לעור בין הטיפולים ובמהלכם. לחלופין, ובמידה והאם אינה ניידת מסיבה זו או אחרת, בהחלט אפשר וכדאי שבן הזוג יבקש ויתעקש להישאר עם התינוק בעצמו עד שיוכל להביא את התינוק בחזרה לאמו. זה עשוי ליצור אי נוחות מבחינת צוות התינוקיה – אבל זה בדיוק עניין התנאים והפרוטוקולים שצריכים להשתנות על מנת לאפשר את התנאים המייטביים להורים ולתינוקם. עבור בן הזוג זוהי הזדמנות מצויינת להתרגל לטיפול בתינוק, ללמוד להכיר אותו, ולפתח איתו קשר אינטימי וחיבור ראשוני.
ביות מלא או חלקי?
באמת שיכולתי להיות עשירה אם הייתי מקבלת כסף על כל פעם ששמעתי מזוג או מאנשי צוות שיולדת אחרי הלידה זקוקה למנוחה. זה נכון – לחלוטין! אבל לא השהות הצמודה עם התינוק היא זו שמונעת מהאם הטרייה מנוחה, אלא התנאים המגבילים הקיימים נכון להיום ברוב בתי היולדות בארץ. כל המחקרים מראים שכשמדובר באם ותינוק בריאים, מכל בחינה אפשרית, לא רק שאפשר אלא אפילו כדאי וחשוב שהתינוק יהיה עם האמא ללא הפרדה. (לא מפתיע בהתחשב בכך שזה מה שאמור לקרות באופן טבעי, נכון?) זה חשוב לויסות חום התינוק, להרגעה שלו (תינוק זקוק למענה מיידי לבכי שלו, אחרת הוא יכול פשוט "לכבות" ולהכנס למצב של שינה על מנת לשמר אנרגיה) , להנקה, להורמונים של האם הטרייה ועוד ועוד. במדינות רבות בעולם, כולל ארה"ב, כלל אין הפרדה בין האם לתינוקה . מדוע, אם כך, יש בארץ בכלל את האפשרות להשאיר תינוק בתינוקיה? כי המערכת רגילה לעבוד כך. כי אין תנאים שיתמכו כראוי בשהות המשותפת הזו של האם והתינוק. רק השבוע הגעתי בחצות הלילה לסייע לאם טרייה שהתעקשה להיות עם תינוקה במחלקת הביות המלא אבל ממש התקשתה. מדוע? כי התנאים הקיימים לא מאפשרים נוכחות רציפה של בן הזוג או אדם נוסף עם היולדת במחלקת היולדות. כשאמא טרייה לאחר לידה נאלצת לבחור בין האפשרות להעניק לתינוקה את מה שהוא זקוק לו – ידיים, הנקה, ועוד – במקום לנוח, היא מתעייפת…
דמיינו מצב אחר – בו במחלקת היולדות היו תנאים – או לפחות פרוטוקול – המאפשרים שהות של בן הזוג, דולה פוסט פארטום, סבתא, או כל תומך אחר עם היולדת והתינוק הטרי בכל שעות היום והלילה. היולדת יכולה לנוח, בן הזוג יכול לנוח גם הוא, ולטפל יחד בתינוק – ללמוד יחד את סימני הרעב שלו, ללמוד יחד לטפל בו, ולנצל את ימי האשפוז להכיר את התינוק יחד ולהתחזק תוך קבלת תמיכה מלאה מהצוות האשפוזי. זה נשמע כמו חלום? אולי, אבל הוא ממש קרוב להתממש. כבר בחודש הקרוב אמורה להיפתח מחלקה בדיוק כזו בבית היולדות "מאיר". בתי יולדות אחרים בטח גם כבר בדרך.
הכל תלוי בנו. בהבנה שלנו שאפשר לתקן גם את מה שכבר עובד – ובמקרה שלנו – שאפשר לשנות את מערכת הבריאות כך שתאפשר ליולדת , לבן זוגה ולתינוק התחלה תומכת ועוטפת לקראת הלידה, במהלכה ו… גם לאחריה.
בתמונה – אבא טרי ואהוב עלי במיוחד בחיבוק עור לעור אוהב עם בתו הטרייה.
