לידה, אמונה והשגחה – טייק 1

ניסיוני בחיי הפרטיים וגם כדולה לימד אותי להאמין שהכל קורה לטובה.
להאמין שכשזוג בוחר בי להיות הדולה שלו, הכל יסתדר כך שאוכל להיות איתם ב-לידה.
להאמין שגם אם לא -כנראה שככה זה אמור להיות , והגיבוי תתאים להם עוד יותר ממני.

ואז מגיע סוף שבוע כזה, שמוכיח לי שזו לא רק אמונה אלא סוג של השגחה…
כזו ששומרת עלי, ויותר מזה – על הנשים המדהימות שאני מלווה.

ארבע בבוקר. דווקא כן נרדמתי…ואז הגיעה ההודעה… צירים כל חמש דקות.
אחרי כמה שעות של הודעות טקסט וטלפונים, הכוונה והדרכה, החלטנו שאצא לדרך לכיוונם, ובדרך החלטנו שניפגש בבית היולדות.
עשר וחצי- אחת עשרה בבוקר, צירים רחוקים יחסית אך כואבים והיא נראית שלווה…המיילדת בודקת ואהובה מעדכן – 5.5 – 6 ס"מ.
עוד כמה דקות והמים יורדים בשיטפון ענק. הלידה מתקדמת…מפעילים קצת קשרים ועולים לחדר לידה.
זכינו בשתי מיילדות קשובות ומקסימות, שואלות אותה "באיזו תנוחה את רוצה ללדת?".
עוד קצת לחיצות, ולקראת השעה אחת משפחה חדשה נולדה… בלי משככי כאבים או התערבויות.
נשארתי איתם עד 16:00 כמעט… הנקה, בונדינג, בוק שלם… וירדתי לאכול משהו למטה בדרך הביתה.

לידה, אמונה והשגחה – טייק 2

לא הספקתי לבחור בין נודלס לסושי, והטלפון צלצל. שבוע וחצי לפני התאריך המשוער – ירידת מים.
אחרי שווידאתי שעוד אין צירים יצאתי הביתה. שינה של שעתיים ומעקב טלפוני ובעשר וחצי הייתי שוב ברכב, בדרך לאותו בית יולדות.

הגעתי לצירים תכופים וכואבים מאד… כמעט בלי הפוגה.
נכנסנו לחדר לידה עם 2 ס"מ פתיחה ועשינו הכל על מנת לזרז את קבלת האפידורל. אולי מוקדם מדי לפי הספר, אבל לגמרי נכון. לקח לו זמן מה לעבוד אבל אחרי כמה תוספות היא סופסוף הצליחה להרפות ולישון.

אין ספק שאפידורל יכול להיות תרופת קסם- הכאב ברח, הגוף רפוי והראש נח, הפתיחה מתקדמת…
בין מנוחה לתנועתיות על המיטה ושינוי תנוחות הרגשנו מלא שמחה והתרגשות, גם באמצע הלילה.
שבע בבוקר… עייפים … המיילדת מבשרת על פתיחה מלאה ואנחנו מתמלאים באנרגיה.
מדליקים אור, שומעים מוזיקה, מתנועעים על המיטה – טלטולים, סיבובי אגן, אופניים, קוראים לתינוקת… לקראת שתיים עשרה בבוקר היא בוחרת להפציע. נסיכה אמיתית שאוהבת שיחכו לה…

סוף שבוע אחד. שתי לידות קסומות מרגשות ומדויקות. 2 משפחות חדשות ואהובות. ודולה אחת עייפה שמודה על ההשגחה והדיוק…