שמי רוית שטרן גינת ואני דולה (תומכת לידה) אני מניחה שאתם יודעים מהי דולה – היום כמעט כולם יודעים.

בתחילת ההריון הראשון, לפני יותר משש עשרה שנים,
כשהגעתי לפורום הריון ולידה אותו ניהלתי במשך עשר שנים, לא היה לי מושג מה זה דולה,
עד כדי כך שחשבתי שזה שם המשפחה של מנהלת הפורום.

בפורום היו בזמנו שתי דולות.
שתי נשים מדהימות שבזכותן אני מי שאני היום – נעמי גטניו (כיום מנהלת פורטל דולה), שניהלה את הפורום, ויהודית שפמן.

כמו אצל נשים רבות בהריון ראשון, ככל שההריון התקדם רמת החרדה עלתה. לא הייתה לי אפילו טיפת אמונה בתהליך הלידה או בגוף שלי וביכולת הטבעית שלו ללדת. שקשקתי מפחד מהכאב ופחדתי שמשהו יקרה לתינוקת או לי. אני זוכרת שכתבתי בפורום הודעה, שלא אכפת לי מה יקרה, העיקר שיוציאו אותה ממני….

הודעה אחת של יהודית, ששאלה אותי אם אני לוקחת אחריות על הלידה שלי ועל התינוקת שלי, יצרה את השינוי.
יהודית גרמה לי לחשוב ולהבין שכדי להתגבר על החרדה הזה אני צריכה לקחת אחריות,
לבחור, ולקחת חלק פעיל בלידה שלי.

הלידות שלי

גם כשהגעתי ללידה עצמה, עדיין לא הבנתי כמה חשוב שתהיה אתי דולה בלידה.
העדפתי להוציא את הכסף על ציוד לתינוקת.
העזרה היחידה שהסכמתי לקבל מנעמי ויהודית הייתה עזרה טלפונית,
שעד כמה שהייתה טובה – לא הייתה כמו תמיכה של דולה בלידה.

יובל נולדה בלידה וגינלית רגילה, עם אפידורל.
הלידה הייתה ארוכה ומייגעת, כמו הרבה לידות ראשונות.
אבל כשפגה ההתרגשות והשמחה הראשונית, התחושה העיקרית שזכרתי מהלידה היא חוסר אונים.
בן זוגי היה איתי, אמא שלי הייתה אתנו ובכל זאת – הרגשתי לבד.
הרגשתי חולה, הרגשתי שמיילדים אותי ולא שאני יולדת.

שנה ושלושה חודשים חלפו. תחילת ההריון השני.
למדתי המון מהפורום ומהאינטרנט, אבל הידיעה שאני צריכה לעבור שוב לידה הלחיצה אותי מאד.
הצטרפתי לנעמי לנהל את הפורום ובן זוגי הציע שאצטרף לקורס דולות – תומכות לידה.

הצטרפתי לקורס ממש בתחילת ההריון. למדתי כמה דולה יכולה לעזור בלידה, כמה אשה יכולה לעזור לעצמה, כמה הטבע יכול לעזור בלידה.
את הלידות הראשונות ליוויתי עוד לפני הלידה של ירדן.
הגעתי ללידה שלה מגובה בדולה, חברה טובה מהקורס, וחוויתי את חוויית הלידה הטובה ביותר שיכולתי לשאוף לה.
לידה קצרה, טבעית בה למרות הכאב הרגשתי מחובקת, מוגנת, ואהובה.
ההורמונים שלי עבדו כמו שצריך, ושעה לאחר הלידה כבר התהלכתי והרגשתי נפלא.

החוויה הזו עזרה לי להבין כמה התמיכה של דולה חשובה.
התחלתי ללוות לידות מוקדם ככל שיכולתי לאחר הלידה של ירדן, ומאז מכל לידה שליוויתי למדתי עוד –
על ההריון, על הלידה, על הורות , ועל הנס הזה – שנקרא חיים.