אפרת ודורון היקרים
במהלך קורס הכנה ללידה שהעברתי לכם ראיתי אשה מקסימה, יפה וחזקה, ובן זוג מתוק. היתה לי תחושה חזקה שתצליחי ללדת בלידה טבעית כמו שאת רוצה.

יום שישי בלילה (ממש לפי הזמנה) התקשרת, כנראה ירידת מים. הלכתם להבדק וחיכיתי לעדכון. בארבע לפנות בוקר עדכנתם אותי שאכן ירדו המים יש ס"מ פתיחה ו65% מחיקה. פחדת שיקח הרבה זמן אבל מהתאור שלך הבנתי שכבר התחילו צירים. המלצתי לך לנסות לישון ובקשתי שתעדכנו על כל שינוי.

ישנתי לא רע בהתחשב בנסיבות. קמתי בתשע והתקשרתי אליך. אמרת שיש צירים כל 5 דקות, די קצרים, שמעתי אותך נושמת באחד הצירים והבנתי שכואב יפה…
התמודדת יפה בשלב זה (היית בהיי ריסק, לבד בחדר, עם אמא שלך ודורון). מצד אחד היה לי ברור שזו לידה ראשונה ויכול לקחת זמן ומצד שני משהו אמר לי שאני צריכה להתכונן לצאת אליך … התקשרתי שוב והבנתי שהצירים מתארכים לכוון הדקה והחלטתי לצאת, ידעתי שיכול להיות שאבלה אתך יום יומיים אבל משהו אמר לי לצאת…

הגעתי אליך. אמא שלך הלכה הביתה כמה דקות קודם. במוניטור שעשו לך כמה דקות קודם היו צירים כל 5 דקות, נראית לי כאובה אבל עדיין לטנטית. דורון קפץ הביתה להביא את הכדור פיזיו – היה לי ברור שיש לנו עוד זמן… נשארנו לבד . מאותו רגע הצירים הגיעו כל 2-3 דקות. בהתחלה עוד חשבתי שזה בגלל שאת בתנועה…העוצמה שלהם עלתה משמעותית ורקדנו ביחד, התחבקנו ונשמנו… הכנסתי אותך למקלחת ועמדתי מחוץ לדלת. כל 2-3 דקות היה ציר… ארוכים…אחרי 10 דקות יצאת מהמקלחת… כאובה מאד… אמרת שאם זה ככה את רוצה אפידורל…עוד כמה צירים עוברים "אני לא יכולה" ואני קולטת אבל לא קולטת… הרי זה לא הגיוני… הצעתי לך שנבקש להבדק (לא בדקו אותך בכלל מאז הלילה בגלל ירידת המים). נגשתי ובקשתי מהאחות שיבדקו אותך… אמרתי שיש לך צירים מאד תכופים ארוכים וכואבים… היא עשתה לי פרצוף אבל הסכימה. חזרתי אליך… עוד ציר או שניים והאחות בקשה שנגיע לחדר הבדיקות… צירים בלי הפסקה גם בדרך לשם. הרופאה אמרה שהיא יכולה לבדוק רק עם המכשיר… כאב לך מאד… "פתיחה יפה, לפחות ארבעה ס"מ, רואים שיער" שאלתי כמה בדיוק אבל היא לא יכלה להגיד… עזרתי לך להתרומם לאט מכסא הבדיקה, הבנתי שהתחושה שלי נכונה ושכדאי לקרוא לדורון לחזור. בדרך בחזרה לחדר הוא כבר הגיע עם הכדור…

התחלנו להתארגן למעבר, ציר נוסף, ואני קולטת שאת לו..ח…צת… שאלתי אותך אם הרגשת עכשיו לחץ לקקי…"קקי?? אבטיח..!!" בקשתי מדורון להמשיך להתארגן והתקדמנו… אמרתי לאחות שאת לוחצת והיא שוב עשתה לי פרצוף של מה את מבינה… הסניטר הגיע , והתחלנו לההתקדם לחדר לידה. דורון אחרינו… בדרך צירים בלי הפסקה ואפילו הסניטר אמר לך "את תכף יולדת"… הגענו לחדר לידה. הסברתי למיילדת שקבלה אותנו שאת רוצה לדעת כמה פתיחה יש לך בדיוק כדי להחליט אם לקחת אפידורל או להכנס לחדר הטבעי. "אבל הרגע בדקו אותה, היא הראתה לי דף מודפס שכתוב עליו 3-4 ס"מ" הסברתי לה שזה לא מה שהיא אמרה, ושאת כבר לוחצת… היא ממש התעצבנה עלי, אבל הסכימה לבוא לבדוק רק אחרי שכבר הכניסה אותך לחדר הרגיל, העלתה אותך למיטה וחברה למוניטור…
בבדיקה היא מצאה רק שוליים של הצוואר….
לא הבנת מה קורה… 3 מיילדות נכנסו לחדר, 2 רופאים מציצים ועוד שתי אחיות טיפת חלב שצריכות לצפות בלידה. בקשתי להרגיע את האוירה והחדר נרגע קצת. הסברתי לך שאת עוד מעט יולדת. היה לך קשה להאמין לי.. "אז אין אפידורל"? אולי גז צחוק? הצעתי לך להסתובב לעמידת שש, והמיילדת הסכימה. ברגע הראשון זה לא היה לך נוח אבל אחר כך התאים לך מאד… עוד כמה דקות ופתיחה מלאה… בציר לחצת בכל העוצמה… אמא שלך הספיקה להגיע, מחבקת אותך ומעודדת…התינוקת ירדה יפה והמיילדת בקשה להעביר אותך לשכיבה על הגב..בקשנו להשאר ככה אבל המיילדת אמרה שככה היא תוכל לשמור טוב יותר על הפרינאום…
כמה זמן זה עוד יקח? שאלת אותי.. מקסימום עוד חצי שעה, אמרתי בלארג'יות, שלא תתפסי אותי במילה… השליטה חזרה אליך, בציר לוחצים, ובין לבין נחים, מרטיבים פנים מתחבקים עם אמא ודורון… את עוד מעט יולדת, יקירתי…
חמישה לשתיים עשרה בצהריים "בצהריים?" שאלת, תחושת הזמן שלך פשוט נעלמה… ואמא שלך אומרת ,בשתיים עשרה בדיוק הנסיכה תצא"…
עוד ציר או שניים… רואים את הראש מתקרב…. בשתיים עשרה בדיוק הנסיכה בחוץ…מונחת עליך… בוכה… כולנו בוכות…
התרגשת נורא… "תקרא לה" אמרת לדורון "תקרא לה בשם שלה" והוא מתאפס … ,"יובלי… ברוכה הבאה לעולם…ואת הוספת "אנחנו נעשה אותו מקום טוב יותר בשבילך…"…
זהו, לידה ראשונה, מהירה ואינטנסיבית, בדיוק כמו שרצית, בלי חתך ואפילו בלי קרעים…
מזל טוב