אריאן ועידן היקרים
לפני פחות משנתיים ליויתי אתכם בלידה של מיקה המדהימה. לכן את ההריון הנוכחי ליויתי ממש מקרוב… כבר בראש השנה הודעת לי ובקשת שאשמור לך את ליל הסדר, ומאז עדכנת אותי אחרי כל בדיקה, ואפילו שלחת לי תמונות של האולטרא סאונד.
לכן, כשחודש וחצי לפני התל"מ שלך שברתי אצבע ביד ונאלצתי לעבור ניתוח חששתי מאד שזה ישבש לנו את התכניות… אבל לא, למרות הניתוח, הברזלים והגבס, הודעת לי שאת לא מוותרת על נוכחותי כדולה בלידה.
שבת, 16 לאפריל, יומיים לפני ליל הסדר. מיצית כבר את ההריון והתחננת לנסיכה שתואיל כבר לצאת. הלכתם לצעוד בים והיו קצת צירים אבל לא משהו רציני. נלחצתי כי היינו בטיול בעין השופט, אבל סמכתי עליך שתעדכני אותי. הספקתי לחזור הביתה ואפילו לנוח קצת כשבסביבות שש בערב הצירים התחילו להכאיב יותר והפקק הרירי התחיל לצאת. למודת נסיון מההתקדמות המהירה בלידה הקודמת שלך ובשל העובדה שלא יכלתי לנהוג התייצבתי אצלך בסביבות שמונה וחצי – תשע בערב. בדיוק השכבת את מיקה לישון. כשיצאת ראיתי שיש צירים, וזה בהחלט נראה בכיוון אבל עוד לא "זה". ישבנו ותזמנו את הצירים כל 6 דקות בערך, לא מספיק ארוכים וגם לא מספיק כואבים. שלחנו את עידן להביא לך יין. אחרי ששתית החלטנו שאני אצא הביתה, אולי תספיקי להצליח לישון קצת לפני שזה יתחזק ויתקדם.
הספקתי אפילו לישון שעה, כשברבע לאחת עידן התקשר ואמר שהשינוי שחיכינו לו בהחלט הגיע. יואב שוב הקפיץ אותי אליכם. כשנכנסתי היית בשירותים, אמא שלך יושבת בחדר, ואנחנו נזכרות בלידה הקודמת שלך… זה הרגיש אותו דבר… אותה רמת כאב מטורפת, אותם אנדורפינים באויר… החלטנו שיוצאים מיד.. כמה צירים בדרך לרכב, עוד כמה בדרך, ואנחנו במאיר. עידן ניגש להחנות ואנחנו עלינו. המעלית נפתחה בקומה 2 והיית באמצע ציר. בחורה חמודה הבינה את מצבנו וחיכתה בסבלנות עד שתוכלי לצאת.
הגענו למיון יולדות. אמרתי למיילדת שאת עם צירים תכופים בלידה שניה ושבפעם הקודמת זה הלך מהר למדי. היא בדקה אותך – היו 3 או 4 ס"מ יפים, והצירים כמו הבינו שעכשיו אפשר והתעצמו עוד יותר. היא חברה אותך למוניטור ורציתי שתרדי מהמיטה אבל לא היית מסוגלת לזוז… בכל ציר השמענו ביחד קולות והחזקתי לך את היד עד שעידן הגיע והחליף אותי. מהר מאד התחלת להתלונן על לחץ… בקשת אפידורל.. למה אני צריכה את זה? אני לא רוצה לסבול… אמרתי לך שאין בעיה, שנראה איך תתקדמי ואם תחליטי אנחנו איתך במה שתבחרי… עידן הסתכל עלי , לא מבין, לא יכלתי להגיד לו שגם אם נורא נרצה לא תספיקי לקבל אפידורל… הבטחתי לך שאת מתקדמת מהר מאד… המיילדת בדקה שוב. 6-7 ס"מ. חייבים עוד קצת מוניטור כדי להכנס לחדר הטבעי…
עוד כמה דקות וכבר ממש לוחץ לך. עידן ואני בקשנו ממנה להזדרז. הורדנו אותך לאט מהמיטה אל כסא הגלגלים… בציר הבא כבר הבנו שאת לוחצת… רצנו לחדר לידה. עלית למיטה בדיוק לאותה תנוחה בה ילדת את מיקה. עמידת 6 נשענת על ראש המיטה. נורא רצית להספיק לג'קוזי אבל היה ברור שלא נספיק. הצירים היו צפופים ואינטנסיביים והלחיצו אותך מאד. אני לא בטוחה שהבנת שהנה את תכף יולדת. המיילדת המקסימה שנכנסה ורצתה לבדוק אותך לא הצליחה לתקשר אותך. בקשתי ממך להסתכל לי בעיניים ונרגענו ביחד. עידן מחבק ומלטף מצד אחד, אני מצד שני. המיילדת בקשה שתזוזי מעט עם האגן כדי שהיא תוכל לבדוק. פתיחה מלאה. דקות או שניות חולפות והמים פוקעים, נחל שוצף של מים משפריץ עלינו . המיילדת חוששת שמדובר במים מקוניאלים ואני אומרת לה שזה דם. היא מדליקה את האור רק כדי לוודא ואכן זה רק דם. הלחץ בלתי נסבל ואת מקשיבה לגוף שלך ופשוט לוחצת בעצמה. שניות ספורות אחר כך המיילדת מבקשת שלא תלחצי, שתנשמי, והראש בחוץ… הגוף הקטן שלה מגיע שניות אחריו. ב2:34, פחות משעה אחרי שנכנסנו למאיר.
המהירות והאינטנסיביות של הלידה באו לידי ביטוי בשעה שלאחריה… רעדת וכאב לך… ההורמונים השתחררו… כיסינו אותך ונתנו לך להרגע. רק אחרי שעה הרגשת טוב מספיק להנות מהנסיכה הורודה והקטנה, שהתחברה וינקה תוך שניות… אחרי שעה נוספת כבר קמת להתקלח, כאילו לא עברת כלום. למחרת בצהריים כבר קבלתי תמונה של יולי בסל-קל, בדרך הביתה…
יקיריי…
להיות חלק מהלידה הראשונה שלכם היה חוויה מרגשת ומדהימה… להיות אתכם שוב, כשאני כבר באמת חלק מהמשפחה היה פשוט תענוג… הגיעה לך חוויה טובה וקצרה כזו, ומגיעה לך תינוקת מתוקה ושלווה כמו יולי…
אוהבת את כולכם
רוית
