אריאן יקרה.
אני מרגישה כאילו הכרנו מאז ומתמיד. בעצם זה די נכון כשמתברר שלמדנו ביחד במשך שנים… גם את ההריון הזה עברנו די ביחד. מרגע שאת ועידן הגעתם אלי, דרך פגישת ההכרות שלנו בה קלטנו שאנחנו מכירות עוד מקודם ובחרתם בי כדולה שלכם וקורס ההכנה ללידה ב"אמא אדמה" שעברתם איתי ופגישות נוספות לקראת הלידה וכלה בלידה שלך – בלידה של מיקה.
התאריך המשוער ללידה של מיקה היה 23.07.09. ביום ראשון דברנו. לא היו שום סימנים ללידה והתחלת להרגיש חסרת סבלנות. הבטחתי לך שזה יגיע.
יום שלישי. 21.07.09. ברבע לשמונה בבוקר עידן התקשר ואמר שנראה לו שהגיע הזמן להפגש… 😉 הוא סיפר לי שאת עם צירים מארבע בבוקר. מהשיחה אתו וגם אתך נשמע היה לי שהצירים התחילו צפופים למדי וכואבים… הזכרתי לך לנשום עם הצירים, ולו לנסות לעסות לך את הגב. הצעתי מקלחת ואת טריק כוסית היין כי אמרת שאת מתה לישון קצת.
יצאתי לכוון הוד השרון . במהלך הבוקר דברנו ונראה היה שיש לך צירים טובים. עידן יצא לקנות בקבוק יין ובקשתי שיעבור דרכי ויקח את מכשיר האיזי טנס שאולי יעזור לך. בקשתי שיעדכן אותי כשהוא חוזר הביתה. בסביבות 10 בבוקר, אחרי שהוא לא התקשר התקשרתי בעצמי ואמא המקסימה שלך ענתה לי. הבנתי ממנה שלוחץ לך בטוסיק ונלחצתי. אמרתי לה שאני באה לראות מה קורה… היו לי כבר די הפתעות בחיי כדולה…
הגעתי תוך כמה דקות. שכבת בחושך בחדר השינה. המזגן דולק. שקט. רק כשהיה ציר שמעתי אותך.. נושמת אותו… מייללת אותו… בוכה אותו…צועקת אותו… ונרגעת בחזרה. בדקות הראשונות היו לך כמה וכמה צירים חזקים ולוחצים ונראה היה לי שכדאי שנצא לבית החולים. בזמן שעבר לו התחילו להשפיע לגימות היין שהספקת לשתות בדיוק לפני שהגעתי והצירים התרחקו בחזרה לכל 4 דקות בערך. הצלחת ממש לישון בין הצירים ובהמלצתי סיימת את כוסית היין. התהלכנו מסביבך בשקט… נותנים לך לנוח בין הצירים, ובזמן ציר היה שם אחד מאתנו לעסות אותך, ללטף, לעודד שזה תכף עובר…
היין לא השפיע לזמן רב. אחרי מספר צירים עם הפוגות שוב חזרו הצירים להיות תכופים יותר, דוקרים יותר… הצעתי לך לשנות אוירה. לקום מהמיטה. קמת והסתובבת בבית וזה עשה לך טוב… היה לך קל יותר להתמודד עם הצירים… רקדת… זזת.. סובבת את האגן… התחבקת עם עידן…
שוב הרגשת שאת צריכה קקי. אחרי התייעצות עם לינוי נתתי לך רמדי שנשמעה מתאימה . נכנסת לשירותים ובניגוב היה דימום. לא טיפה או שתיים אלא דימום משמעותי מספיק כדי שאגיד לך שאני חושבת שכדאי שנצא לבית החולים. נכנסת להתקלח והתארגנו ליציאה. הצירים הגיעו בלי הפסקה ואתם הלחץ בטוסיק…אמא שלך הלכה הביתה להתארגן וסכמנו שנפגש בבית החולים. עמדנו לצאת ואמרתי שאולי כדאי שנחכה שניה כי תכף יגיע ציר. יצאנו בכל זאת והגיע ציר… חזרנו הביתה… עברנו את הציר ויצאנו שוב. נכנסנו למעלית ובמקום לרדת היא עלתה למעלה. היינו צריכים לבקש מהאשה שהמתינה שלא תכנס למעלית כי את עם צירים מתקדמים… מאד לחץ לך והתחלתי לחשוש שאצטרך לקבל את התינוקת הזו ברכב…
ישבנו מאחורה ועידן נהג. במהלך הציר לחץ לך מאד ובקשתי ממך לעמוד בעמידת שש ולהוריד את הכתפיים ככל האפשר על מנת להקל את הלחץ של ראש התינוקת. 3-4 צירים והגענו לבית החולים. עידן הוריד אותנו בכניסה ונסע להחנות. התקדמנו בין הצירים למעלית והגענו למיון היולדות. הסברתי למיילדת שקבלה אותנו בעודי מעסה אותך שאת עם צירים מאד תכופים ולחץ בטוסיק. היא פינתה אשה מאחד מחדרי הבדיקה והכניסה אותנו. בבדיקת השתן ראו שהדימום די רציני. היא בקשה לבדוק אותך ובקושי יכולת לשכב על המיטה. תוצאות הבדיקה הדהימו אותי – 3 ס"מ פתיחה בלבד. אבל ראש התינוקת בספינות, לוחץ על צוואר הרחם, ולכן התחושה שלוחץ לך כל כך… היא הסבירה לך שאסור לך להיענות לתחושת הלחץ אלא להרפות על מנת לא ליצור בצקת בצוואר… משימה בלתי אפשרית ממש…
היא הבינה שאת מתכוונת להגיע לחדר הטבעי והסבירה שחייבים ניטור מושלם לשם כך בדיוק כמו שהסברתי לכם מראש, אבל לך היה ממש ממש קשה לשבת ולשכב… הניטור נעלם גם ככה במהלך כל ציר כי ראש התינוקת היה נמוך מאד . אמא שלך ועידן נכנסו וכך בכל ציר התהפכת לעמידת שש, החזקנו את המתמר נשמנו ועיסינו אותך…
הרופאה נכנסה ונתנה לך את הנאום לפני הכניסה לחדר הטבעי… אני לא בטוחה אם היית מסוגלת להקשיב לה… הצירים היו תכופים מאד כואבים מאד ולוחצים מאד… התחושה שלי היתה שהלידה חייבת להתקדם מהר כי אם לא אני לא יודעת איך תתמודדי עם זה לאורך זמן. נתתי לך עוד הומאופטיה . לבקשת הרופאה ניסית לשכב יפה על מנת שיהיה רישום טוב (על הגב) ואז הגיעה ירידת דופק משמעותית. הרופאה נכנסה והסבירה שזה אומר שאין חדר טבעי .אני לא זוכרת מי בדקה אותך אבל אמרו שיש לך 8 ס"מ וזה היה נשמע מעולה. מצד שני לא היו חדרים אחרים פנויים ולכן תוך דקות ספורות העבירו אותנו לחדר הטבעי אבל בקשו לפקוע את המים ולשים סקאלפ (מוניטור פנימי לדופק העובר) . הסכמת. הרופאה ואחראית המשמרת פקעו את המים וחיברו את המתמר והסבירו לך שזה לפחות מאפשר לך להמשיך להיות בתנועה . בדיקה שלהן הראתה רק 6 ס"מ פתיחה.
מרגע זה, פחות או יותר עד סוף הלידה היית בעמידת שש.. מרגישה את הלחץ כל הזמן ועוד יותר במהלך הציר. "אני חייבת ללחוץ אותה!!" "רוית בבבקשה תקראי לה"… ואנחנו מחזיקים לך את הידיים משני הצדדים ונושמים אתך. נשימות קצרות, מפוקסות, העיקר שלא תלחצי… הסתכלתי על עידן וכמעט בכיתי עם שניכם יחד… איזה אומץ… כמה כח צריך כדי להתנגד לצירי הלחץ…
קצת אחרי שנכנסנו לחדר נכנסה המיילדת שעמדה לסיים את המשמרת. היא בדקה כבר 7 ס"מ אבל הבנתי ממנה שזה עוד יקח זמן מה. היא שאלה אותך כמה זמן נראה לך שאת עוד מסוגלת להמשיך ככה ואותנו שאלה אם את נעולה על לידה טבעית… נורא הכעיס אותי שהיא ניסתה להחליש אותך בצורה כזו ואני ועידן היינו המומים ממנה. לא יודעת אם בכלל קלטת את זה.
עוד הומאופטיה… רק שתחזיקי מעמד… הצירים צפופים כואבים ולוחצים ואת מרגישה כבר את הראש של התינוקת… תלחצי לנו חזק על הידיים… תנשמי… אנחנו נושמים אתך "אני לא יכולה " כן, את יכולה אני אומרת לך ומעודדת את עידן… זוכרת מה אומר המשפט הזה? ברור לי שאת מתקדמת… את מרגישה את הראש של התינוקת יורד וכשאני מסתכלת מלמטה אני ממש רואה שדברים מתקדמים.
פתאום נכנסת לחדר מיילדת שמנסיוני אני ממש מעדיפה שלא תהיה אתנו. היא אומרת שהיא מחליפה את המיילדת שלנו לדקות הקרובות עד שתגיע המחליפה ושנגיד אם אנחנו צריכים משהו. כשהיא הולכת אני אומרת לך שלא מעניין אותי, את מחכה עכשיו. עוברת עוד קצת צירים. אנחנו מנהלות מו"מ על עוד כמה צירים… "אני לא יכולה יותר…"
זהו, כבר בדקו ויש רק שולים… יש לך רק עוד קצת למשוך וזה קשששששששששהההההההההה…
אני יוצאת ומחפשת מיילדת ואין אף אחת בחוץ. עוד כמה צירים וברור לי שהגיע הזמן ללדת… אני יוצאת ונופלת על 3 הרופאות ביחד. הן באות אתי לחדר… בינתיים במוניטור ירידות דופק די רציניות בכל ציר ואני לא בטוחה אם זה טוב או לא שדווקא הרופאות נכנסו.
הן מסבירות לך שאין מצב שהן מיילדות אותך בעמידת שש ובלית ברירה את מסתובבת.. כאובה מאד… הן מסבירות לך שהראש של התינוקת כבר פה, שנשאר לך רק להחליף "MODE" ולהתחיל להענות ללחץ וללחוץ… קשה לך… את מותשת כבר מכל השעות של הצירים וההתנגדות ללחץ… אבל את לוחצת… שואגת… דוחפת אותה החוצה… היא כמעט שם, בפוזיציה הנכונה. אני שומעת את הרופאות מדברות על כך שיאלצו לעשות חתך. הן השתמשו בשמן אבל יש שם איזור שמתחיל להקרע. היא מסבירה לך בעדינות שתיאלץ לחתוך ואפילו נותנת לך הרדמה מקומית לפני כן. עוד שני רופאים נכנסים לחדר אבל אני לא בטוחה שאת מודעת לזה. הייתי מתה לבקש שיצאו חלק אבל זה לא לעניין . הם נראים לחוצים מהמוניטור ואחרי כמה לחיצות נוספות את צורחת "תוציאו אותה" .. הרופאה אומרת "נעזור לך" ומוציאה מכשיר ואקום קטן. היא מצמידה אותו לראש העוברית ותוך לחיצה שתיים מיקה שלכם בחוץ… אני מסתכלת על הואקום הזה – זה הרבה יותר עדין מהואקום הרגיל וקטן יותר… מיקה נלקחת מיד לבדיקות בחדר השני כי בחדר הטבעי אין עמדה מתאימה. את רועדת כולך… מתה לדעת שהיא בסדר… עידן מורשה לגשת אליה ושתינו נותרות בחדר… גם אני מבקשת לוודא שהיא בסדר ומבטיחים לנו שכן ושתכף היא חוזרת אליך.
זהו .. היא אצלך… יפיפייה ורדרדה… נראית נהדר (חמסה חמסה ) ההתאוששות שלך קצת פחות מהירה אבל זה הגיוני לחלוטין אחרי כל מה שעברת… אחרי שעה ומשהו את נהנית לך ממאפה טעים ומתחילה לעכל את מה שעברת…
אריאן עידן ומיקה היקרים
חווית הלידה של מיקה לא היתה חוויה קלה, ממש לא, ועמדת בה כמו גיבורה… כמו לביאה שנלחמת… עשית את זה מדהים ולנו נותר רק להעריץ את היכולות שלך…
אני שמחה על הזכות שניתנה לי להיות חלק מהמשפחה שלכם (ברור, דודה רוית, לא?)
אוהבת
רוית
פחות משנתיים אחר כך, אריאן ילדה בת נוספת. לחצו כאן לסיפור הלידה של יולי
