גלגלונת

אחיך נולד בלידה מהירה, ככה סיפרו לי אבא ואמא כבר בפגישה הראשונה שלנו. הוא נולד בארה"ב בליווי דולה ולאמא היה חשוב ליווי גם הפעם. אמרתי לה שיש סיכוי גדול שהלידה תהיה מהירה.

יום חמישי בבוקר, שבוע 37 וקצת. אמא מתקשרת ומספרת לי שהיו איזה שני צירים. אני מבקשת ממנה לעדכן אותי כי אני מתכננת לנסוע לפגישה ברמת גן. לקראת 14:00 היא מספרת לי שיש קצת צרצורים, שהיא אכלה צהריים ופורשת מהעבודה לטובת ארגונים עם אבא.

אני בפגישה, יודעת בודאות שתכף אמא תתקשר ותקרא לי. היא מתקשרת אחרי כשעה ואומרת שאבא ביקש שתתקשר אבל לה עוד לא נראה שזה זה. אני שואלת אם לצאת והיא אומרת שתעדכן אותי. היא מתמודדת בינתיים עם הצירים על הכדור. בינתיים אבא עירני וקולט את מה שאמא לא קולטת – הלידה מתקדמת ומהר. תוך פחות מעשרים דקות הם מבקשים שאצא לדרך. אני יוצאת מיד ו… נתקעת בפקק באיילון.

בדיוק ברגע שנכנסתי לפקק אבא מצלצל. "איפה את?" הוא שואל ואני מספרת לו שיש פקק. הוא אומר לי שהם החליטו לצאת לכיוון בית החולים ואני מפחדת שלא אספיק להגיע. אני נוסעת בפקק לאט ודואגת…

כ 40 דקות אחרי שיצאתי, 10 דקות אחרי אבא ואמא אני נכנסת ל"מאיר". אני מתקשר לאבא והוא אומר לי שאמא כבר לוחצת בחדר הלידה. מסתבר ששניות אחרי שהם הגיעו אמא התיישבה לרגע בשירותים ומייד הרגישה צורך חזק ללחוץ. אבא הקפיץ חצי מחלקה ומייד העבירו אותה לחדר הלידה.

נכנסתי לחדר לראות את אמא שלך לוחצת מדהים… חזקה, שלווה ורגועה… "היא לא יוצאת" היא אמרה כשתי דקות אחרי שנכנסתי לחדר, והבהרנו לה שהנה, את תכף בחוץ…עוד כמה לחיצות ואת בחוץ… גוזלית קטנה עדינה וצרחנית… יודעת בדיוק מה את רוצה… ציצי ועכשיו… חיברנו אותך לאמא לקחו לנו כמה דקות להצליח אבל תפסת כמו גדולה – ובין יניקה ליניקה המשכת לצרוח על העולם… אמא בינתיים התמודדה באסרטיביות עם רצון המיילדת לתת לה פיטוצין .

אחרי שינקת ונרגעת אבא לקח אותך לפינוק. אמא קמה לשירותים להתארגן ומשם לכסא הגלגלים. יצאנו ביחד לכיוון התינוקיה, שם אבא ואמא היו אתך להליך קצר של בדיקות רופא והתארגנויות ומשם ישר למחלקה…

חוץ מצהבת הילודים שפתחת, שגרמה להשארותך באשפוז וטיפול לעוד כמה ימים, באת לעולם בצורה הכי זורמת וטבעית שאפשר לבקש… לפחות נכון לרגעי כתיבת שורות אלה את עדיין כזו – ילדה זורמת ורגועה…

היה לי כיף להיות חלק מהמסע שלך לעולם שלנו.

אוהבת אותך ואת הורייך

רוית