לפעמים, מתוך הרצון העמוק הזה לתמוך– לפני הלידה, במהלכה ואחריה, ישנו ערפול של הגבולות.
דולה שרוצה לעזור ליולדת עלולה בטעות לנסות לתמוך בדרך שאינה מותאמת ליולדת ולרצונותיה.
מצד שני, היא עלולה לפעול כדי לרצות את היולדת, באופן שאינו מתאים לה עצמה, ומקשה עליה להרגיש בנוח בתוך מערכת היחסים עם הזוג אותו מלווה.
כיצד אפשר לקבוע מה הם הגבולות שלך וכיצד לזהות מתי את נדרשת לחרוג מהם ולהגיב לכך?

לפני הכל – תיאום ציפיות עם עצמך וגם בני הזוג

רוב האנשים חיים מכוח האינרציה- ההתמדה, המתאר נטייה של גוף להישאר במצב בו נמצא, ואם נמצא בתנועה, להמשיך לנוע באותו הכיוון והמהירות.
התנהלותנו בצמתים רבות במהלך חיינו מתקיימת מכוח האינרציה, ומשכך, איננו ממהרים לשאול את עצמנו האם זו הדרך בה אנו רוצים לפנות, ואם לא, לאן כן?

כמו כן, כך גם דולות רבות, חדשות וותיקות, פועלות בעבודתן המבורכת באופן קבוע, אך אינן עוצרות לבדוק- מה הוא הליווי שאני יודעת

לתת? במה הוא שונה מאחרות? מה הם המקומות בהם אני חשה בנוח במהלך לידה וחזקה יותר, ומה הם המקומות בהם אני מתקשה, מתלבטת או חשה רגשות שליליים? האם יש מקומות שאני מוצאת את עצמי מנסה להימנע מהם? כיצד אני מרגישה לנוכח מלווים שונים, ולנוכח התערבויות שונות של הצוות הרפואי? כיצד אני מרגישה עם יולדות בעלות אופי שונה?

הצעד הראשון בהבניית הגבולות האישיים שלך כדולה הוא מיפוי השאלות האלו ונוספות.
נסי להבין מה הם הגבולות בליווי שלפני ואחרי הלידה? האם תהיי מוכנה לקבל ביטולים של פגישות? כמה ביטולים? מאיזו סיבה? כיצד תרצי לגבות את הכספים מהלקוחות ומתי? האם יש דברים במהלך הלידה שאינך מוכנה לעשות?
תוכלי לרשום על דף חוזקות שלך שאותן תוכלי להבליט בשיחה מול זוגות, ומצד שני להציג בפני זוגות פוטנציאליים את הגבולות המקצועיים שלך כאשת מקצוע.

זכרי- את המעסיקה של עצמך ועליך לדאוג לגבולות המקצועיים שלך לפני הלידה ובתוך תהליך הליווי, כדי לשמור על הצמיחה שלך, הסיפוק מהמקצוע וגם שמך המקצועי.

תוך כדי- שמירה על הגבולות תוך כדי השתנות וזרימה

כמו שאת יודעת ואמרת כבר לזוגות רבים, התכנונים ללידה נשארים מחוץ לחדר היולדות, ובפנים עשוי לקרות משהו אחר לגמרי.
כמובן שיש משמעות לתכנון ולהתכווננות, אבל אי אפשר לדעת לאן הדברים יתקדמו.
גם כדולה, הליווי שלך יכול להשתנות לגמרי ממה שציפית, וגם מערכת היחסים עם היולדת והמלווים שלה.
אם החמות של היולדת נכנסה ודחפה אותך הצידה, או שנכנסה והוציאה את היולדת מכליה,
אם היה מצב רפואי שדרש התערבות, והיולדת ביקשה ממך לקחת את ההחלטות בשמה, והציבה אותך במצב לא נוח בו חששת לקחת אחריות ולפגוע ביחסים עם הצוות הרפואי,
אם היולדת התכנסה בעצמה וגירשה את בעלה מחדר הלידה (שנעלב ממך), או שגירשה אותך בעצמך…

שאלי את עצמך מראש שאלות כמו-
האם את מתערבת בהחלטות של הזוג? האם את בכלל מציעה הצעות או רק משקפת להם את האפשרויות שניתנו על ידי הצוות הרפואי?
האם את מקיימת עם היולדת וזוגה שיחות בנוכחות הצוות הרפואי או רק לאחר שהם יוצאים מהחדר?
האם במידה והיולדת רוצה דווקא תמיכה של המלווים האחרים שלה- את לוקחת צעד אחורה, או מסבירה להם כיצד לעזור?

נסי לקבוע לך קווי מתאר בסיסיים ויסודיים של הגבולות שלך להתנהלות בחדר הלידה.
תוכלי אפילו לרשום לך אותם על פתק שילווה אותך תמיד בתיק לידה, ויעזור לך ברגע האמת לחזור לבסיס שלך.
במידה והכל השתנה, או שמאוד רצית לעזור ולא הצלחת לעמוד בדיוק בכל הגבולות שתכננת, לא נורא.
הכל גמיש ומשתנה. למדי מהלידה הזו ובפעם הבאה תוכלי להיצמד יותר לתוכנית שלך.

אחרי- מה שקורה בלידה נשאר בלידה?

אם מבינים את ההשתנות האפשרית במהלך ליווי לידה, צריך גם להתייחס לאחרי.
מה עושים אחרי לידה שבה הדברים קרו לא כמתוכנן?
אם תחשבי כיולדת, ותשאלי את עצמך את השאלה הזו- התשובה תהיה כמובן – עיבוד לידה.

ואכן, כאשת מקצוע, חשוב לעשות עיבוד לידה לאחר כל לידה, ובפרט לאחר לידות בהן הרגשת שהכל הלך הפוך מהתכנון.
שבי עם עצמך ובדקי מה הם המקומות בהם הרגשת לא במקום, שאת לא תורמת או מצליחה למלא את התפקיד שלך?
או לחילופין, מקומות בהם נעלבת, כעסת או הרגשת לא בנוח?
מומלץ לרשום סיכום של הלידה, ולשים דגש על מקומות אלו כדי לעבד אותם.
תוכלי להיעזר במחברת עבודה שתלווה אותך בכל הלידות וכך גם לראות דברים שחוזרים על עצמם ודברים שמשתנים עם הזמן.

חלק מהמקומות האלו יהיו נקודות לחיזוק וצמיחה אישית ורגשית.
חלקם יהיו מקומות שצריך לחזק בתיאום הציפיות שלך עם עצמך- ולהגדיר טוב יותר את הגבולות שאת שמה לעצמך כדולה וגם מציגה בפני זוגות.

במידה וישנם מקומות בהם את תוהה למה הרגשת כפי שהרגשת, או הגבת כפי שהגבת, או לחילופין תוהה מה הדרך הנכונה עבורך להגיב ולהתנהל, ומתקשה להחליט, מומלץ להיעזר בהדרכה והתייעצות עם דולה שאת סומכת עליה, שתוכלי לדבר איתה בעת הצורך או אחת לכמה שבועות במפגשים קבועים, כדי לעבד ולהמשיך ולבנות את הזהות שלך ומערכת הגבולות שלך כדולה.

בניית הגבולות- תהליך מתמשך

אם תרצי להתפתח כדולה, ולא לעבוד מכוח האינרציה, תמצאי שתהליך בניית הגבולות האישיים שלך אינו תהליך חד פעמי או של כמה שבועות.
מדובר בתהליך מעגלי שמתפתח יחד עם הניסיון, הלמידה וההתפתחות האישית שלך, וככל הנראה תפגשי שוב ושוב באותם מקומות בהם נתקלת בעבר רק בתחפושת אחרת, ותזכי להכיר בהם, לעבד אותם ולהמשיך הלאה כדולה הרבה יותר טובה ומקצועית.

המון הצלחה,

נטע לוי גינת, עורכת תוכן באתר "גדולה" וכותבת הבלוג "סימני רגש", עובדת סוציאלית MSW, מטפלת בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית (CBT) בילדים ומבוגרים ומדריכת הורים.

רוצה ליווי וייעוץ אישי? הצטרפי ל"גדולה אינטימית" ולמדי כיצד לבנות את עצמך ואת העסק שלך כדולה.

The post הגבולות האישיים של דולה בליווי לידה appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

לפני כ9 שנים בדיוק תכננתי להיות המאושרת באדם מכך שהפכתי לאמא.
זכיתי בתינוק מתוק שאהבתי בכל נפשי אבל האושר הגדול , לא הגיע כמתוכנן .
וכל מה שרציתי זה אמא משלי.

זיכרון של חלום

אני  עומדת בפתח החדר שלי,
אין דלת והחדר ריק מרהיטים.
אני יודעת שזה החדר שלי .
החלון באותו המקום וגם האריחים על הרצפה נראים אותו הדבר.

אני רואה אותה, לבושה בחלוק הבית/ בית החולים שלה.
נדמה לי שהיא הסתובבה במעגלים בתוך החדר הריק או שזה העולם שהסתובב סביבה.
אני מזהה אותה מיד .
אמא שלי.
שלא מזמן  הלכה לבית החולים ובשונה מהפעמים שבהם הייתה חוזרת כעבור יום או שבועיים –
היא לא חזרה.

במקומה התמלא הבית באנשים מבוגרים ,עצובים ונבוכים שסיפרו שהיא לא תחזור יותר.
אני נאלמת.
מושיטה ידיים באויר ולא מבינה .
והיא כמו מראה חוזרת על התנועות המוזרות שלי ,מנופפת בידיים בלי קול.

היה בחיקוי הזה שלה אותי משהו כמעט ציני. לא מבינה מה כל כך בזה שהיא שם.

החדר הריק ובו האישה שאהבתי מכל המשיך להסתובב בתוכי.
הילדה בת השמונה נשארה עומדת בפתח החדר מנסה להבין מה בו אמתי ומה חיזיון ולא אומרת כלום.

אתמול בלילה בלי לתכנן חזרתי לשם, אל אותו החדר.
לקח זמן עד שהבנתי שאני במרכז החדר רוקדת במעגלים מחבקת את הבת שלי בת החמש.
אני האמא והיא הילדה ואין דבר בעולם מלבד התחושה הנפלאה הזו.

שבילי חיי

השבילים של חיי הוליכו אותי למקום בו התרגלתי לחיות את חיי היומיום שלי ללא אמא.
כמו כל מאורע מכונן בחיים – משמח עד דמעות או מעציב עד בכי מר – אובדן אם גם הוא בסופו של דבר הופך לשגרה, כי הרי כולם אומרים ככה אז כנראה שזה נכון – החיים חזקים מהכול.

להיות אמא היה הגשמת חלום עבורי, אבל החלום הזה היה מלווה בפחד משתק מגודל האחריות.
הרגשתי שהחיסרון של מודל לחיקוי בילדותי השאיר אותי בלי קרקע בטוחה ויציבה.
בלי אמא שתבוא לעזרה בעת שגרה ובמיוחד בעת צרה.
לזאת התלווה הפחד שיום אחד אאלץ בעל כורחי לעזוב את ילדי שלי – כפי שנעזבתי אני.
בתהליך הלידה הארוך והמייגע שעברתי הרגשתי איך הפצע הזה הולך ונפתח וכבר בצירי הלידה התחלתי לחפש את אמא שלי.

אחרי שנולד בני הבכור, במה שנדמה כלידה הארוכה בהיסטוריה, נותרתי תשושה ומרוקנת.
סבלתי מאנמיה קשה וחוסר ברזל.
בלילה, בשעה שכל האבות הטריים התבקשו לעזוב את המחלקה ולאפשר מנוחה לנשים שזה עתה ילדו, התחננתי לאחות שתאפשר לבן הזוג שלי להישאר איתי.
הרגשתי שאני צריכה מישהו שישגיח שאני לא מתה פה בלילה בלי שאף אחד ישים לב.

צירי הלידה הציפו בי חרדת נטישה איומה.
כמו סופה שהגיעה מאי שם והמשיכה לסחרר אותי בכל התקופה הראשונה לאמהות.
עשרים שנה אחרי מות אמי מצאתי את עצמי מתאבלת שוב.

"אמא, תחזרי, אני צריכה אותך"

בזמן שהקרבתי את כל כולי לטיפול בתינוק שלי, הייתי זקוקה יותר מכל לאמא משלי.
אמא שתראה אותי ואת הצרכים שלי כמו שאני רואה את אלו של בני.
פנטזתי על אם דמיונית שהיא סבתא אולטימטיבית שתיקח מידיי את התינוק רק לכמה דקות, שתראה אם אני צריכה לאכול משהו, לישון או להתקלח.

לאחר כל כך הרבה שנים שהסתדרתי בלי אימא וקיבלתי את חסרונה כעובדה מוגמרת – פתאום בלי התראה אני שוב רוצה לצעוק : "אמא , את לא יכולה ללכת! תחזרי כי אני צריכה אותך!!"

ערב אחד אמרתי לבן הזוג שלי בדמעות שאני כל הזמן עצובה.
הבנתי שמשהו קורה לי והחזקתי עצמי בכוח שלא 'ליפול' לדיכאון.
פניתי לייעוץ ולטיפול ועם תמיכה והדרכה הבנתי את מה שקורה לי – אני חווה אמהות ללא אם וכמוני מרגישות אמהות צעירות רבות שאיבדו את אימן.

אובדן של הורה בגיל צעיר הוא כחוט המקשר ונוכח בכל האירועים המשמעותיים בחיים.
האֶבל הוא מעגלי ונוטה להתעורר מחדש בנקודות משמעותיות בחיים.
בעודי מתאבלת שנית על חסרונה של אמי, הכרתי מימד נוסף וכואב של האובדן.
כי כעת לא רק שחסרה לי אמא, כעת חסרה בפאזל החיים שלי גם סבתא.

בתקופה הראשונה שאחרי הלידה היה קשה לפנות זמן ומקום להתאבל, אולם עם הזמן שחלף לקחתי את ההזדמנות בשתי ידיים:
ההזדמנות לעכל ולעבד מחדש בראשי את האובדן – הפעם בצורה טובה יותר שתאפשר לי לצאת מחוזקת מן החוויה.

אמא בלי אמא

בעשור האחרון אני דולה ומטפלת ומלווה נשים במעגלי פוריות, הריון ולידה.
מתוך החוויה האישית שלי, התחזקה בי עוד יותר תחושת השליחות והרצון ליצור מרחב לתמיכה וטיפול בנשים בתהליכי פוריות, הריון ולידה.

בהכשרתי אני רפלקסולוגית בכירה מומחית בטיפול בנשים במעגלי הפיריון, דולה , מדריכת הכנה ללידה ומלווה תהליכים רגשיים בשדה הלידה בגישת הBOT  Birth Oriented Therapy

לווי של נשים בנות ללא אם בדרך להפוך היות אמהות ללא אם הפך בשנים האחרונות לאחד הנושאים המרכזיים בעבודה שלי, בקליניקה ובחדר הלידה.

כתבה מיכל גולדשטיין – דולה תומכת לידה, מדריכת הכנה ללידה, רפלקסולוגית בכירה ומטפלת בגישת BOT

זקוקה לדולה תומכת ומכילה?
מלאי שאלון התאמת דולה ונמצא לך את האחת המתאימה עבורך.

The post אמא בלי אמא appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.