לפני שבוע בדיוק בן הזוג האהוב שלי חגג 40, במשך חודשים תכננתי לו הפתעה – טיסה זוגית לחו"ל.
כדולה אני מחויבת רגשית לכל אשה שבוחרת בי ללוות אותה, אני עושה כל שביכולתי כדי להיות אתה.
פעמים רבות זה עולה לי בבריאות, בזמן איכות עם הבנות שלי… דולה לא יכולה להיות ספונטנית.

אז קבעתי הכל מראש.
שמרתי סוד במשך חודשים מהאדם היחיד שאני מספרת לו הכל, ועדכנתי מראש את כל הזוגות שהגיעו אלי שבשבוע הספציפי הזה יהיה לי גיבוי.
כל הזוגות בטווח של חודש לכאן או לכאן עודכנו וידעו, ובכל זאת, זה ממש לא היה פשוט לשחרר ולדעת שייתכן שמי מהן תלד בזמן שלא אהיה פה – גם אם זה עם דולת גיבוי שאני סומכת עליה מאד.

ההפתעה הצליחה, בענק. ביליתי נפלא בווינה.
בשביל דולה, עצם האפשרות להסתובב בלי טלפון צמוד היא לגמרי מדהימה.
וחזרנו. מי צריך לישון בטיסה של שלוש שעות? מסתבר שלדולה הזו היה כדאי…

תזמון מדויק

נחתנו באחת לפנות בוקר. בשתיים הגענו להוריי. הילדות ישנו שם ותכננו לקחת אותן לביה"ס בבוקר.
בארבע וחצי א' התקשרה. עניתי הלומת שינה… עכשיו? לידה? צירים?
אין לי מושג איך הצלחתי לתקשר ולהרגיע אותה. לקחו לי כמה דקות נוספות להתעשת ולהיזכר.
הייתי הדולה של א' גם בלידה הראשונה שלה. ראיתי אז אשה חזקה, שבכלל לא רואים עליה שהיא יולדת – עד הסוף…
שמתמודדת עם הכאב בלי פחד, וילדה לידה טבעית מדהימה.
נזכרתי שאחרי הלידה הראשונה הזהרתי אותה שהלידה הבאה תהיה ממש קצרה…

הצירים היו רחוקים יחסית ולדבריה לא מאד כואבים, אבל כבר לא יכולתי לישון.
נכנסתי להתקלח כדי להיות מוכנה וחיכיתי לעדכון שלה על השינוי הקטן ביותר…
בשש הצירים התחילו להצטופף והחלטנו לצאת לחדר לידה… ברכב הם כבר היו צפופים כל כך שהתחלתי לחשוש שהיא תלד ברכב.
בדרך לחדר הלידה היא חששה שהיא מגיעה מוקדם מדי, עם פתיחה קטנה מדי. עניתי לה שאין סיכוי, כי אני זוכרת איך היא נראתה בלידה הקודמת וברור לי שהיא תכף יולדת…

נכנסנו למיון יולדות. לקח לי כמה דקות למצוא מיילדת וביקשתי שתבדוק את א'.
פתיחה של 8-9 ס"מ, הראש לוחץ.
עוד חצי שעה , דקות ספורות של לחיצות, ותינוק יפיפה הונח בידיה של א'. ..

ללידה של א' הגעתי בלי תיק הדולה שלי. היא לא אוהבת עיסויים ומסאג'ים, והלידה הזו היתה קצרה כל כך…
לפעמים עבודת הדולה מסתכמת בזה – בלהיות שם, בלתמוך בטלפון ולעזור להירגע … להחליט מתי לצאת בזמן לחדר לידה – לא מוקדם ולא מאוחר מדי, לחבק, לעודד, ולהאמין…

את שעות השינה שלי השלמתי בהמשך.
התעוררתי וכל מה שנשאר לי זה להודות לתינוק הזה, שקרא את לוח הטיסות, וחיכה לי שאחזור…

The post עניין של עיתוי appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

ניסיוני בחיי הפרטיים וגם כדולה לימד אותי להאמין שהכל קורה לטובה.
להאמין שכשזוג בוחר בי להיות הדולה שלו, הכל יסתדר כך שאוכל להיות איתם ב-לידה.
להאמין שגם אם לא -כנראה שככה זה אמור להיות , והגיבוי תתאים להם עוד יותר ממני.

ואז מגיע סוף שבוע כזה, שמוכיח לי שזו לא רק אמונה אלא סוג של השגחה…
כזו ששומרת עלי, ויותר מזה – על הנשים המדהימות שאני מלווה.

ארבע בבוקר. דווקא כן נרדמתי…ואז הגיעה ההודעה… צירים כל חמש דקות.
אחרי כמה שעות של הודעות טקסט וטלפונים, הכוונה והדרכה, החלטנו שאצא לדרך לכיוונם, ובדרך החלטנו שניפגש בבית היולדות.
עשר וחצי- אחת עשרה בבוקר, צירים רחוקים יחסית אך כואבים והיא נראית שלווה…המיילדת בודקת ואהובה מעדכן – 5.5 – 6 ס"מ.
עוד כמה דקות והמים יורדים בשיטפון ענק. הלידה מתקדמת…מפעילים קצת קשרים ועולים לחדר לידה.
זכינו בשתי מיילדות קשובות ומקסימות, שואלות אותה "באיזו תנוחה את רוצה ללדת?".
עוד קצת לחיצות, ולקראת השעה אחת משפחה חדשה נולדה… בלי משככי כאבים או התערבויות.
נשארתי איתם עד 16:00 כמעט… הנקה, בונדינג, בוק שלם… וירדתי לאכול משהו למטה בדרך הביתה.

לידה, אמונה והשגחה – טייק 2

לא הספקתי לבחור בין נודלס לסושי, והטלפון צלצל. שבוע וחצי לפני התאריך המשוער – ירידת מים.
אחרי שווידאתי שעוד אין צירים יצאתי הביתה. שינה של שעתיים ומעקב טלפוני ובעשר וחצי הייתי שוב ברכב, בדרך לאותו בית יולדות.

הגעתי לצירים תכופים וכואבים מאד… כמעט בלי הפוגה.
נכנסנו לחדר לידה עם 2 ס"מ פתיחה ועשינו הכל על מנת לזרז את קבלת האפידורל. אולי מוקדם מדי לפי הספר, אבל לגמרי נכון. לקח לו זמן מה לעבוד אבל אחרי כמה תוספות היא סופסוף הצליחה להרפות ולישון.

אין ספק שאפידורל יכול להיות תרופת קסם- הכאב ברח, הגוף רפוי והראש נח, הפתיחה מתקדמת…
בין מנוחה לתנועתיות על המיטה ושינוי תנוחות הרגשנו מלא שמחה והתרגשות, גם באמצע הלילה.
שבע בבוקר… עייפים … המיילדת מבשרת על פתיחה מלאה ואנחנו מתמלאים באנרגיה.
מדליקים אור, שומעים מוזיקה, מתנועעים על המיטה – טלטולים, סיבובי אגן, אופניים, קוראים לתינוקת… לקראת שתיים עשרה בבוקר היא בוחרת להפציע. נסיכה אמיתית שאוהבת שיחכו לה…

סוף שבוע אחד. שתי לידות קסומות מרגשות ומדויקות. 2 משפחות חדשות ואהובות. ודולה אחת עייפה שמודה על ההשגחה והדיוק…

The post דולה בריבוע appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

בדר"כ הכל מסתדר על מנת שאוכל ללוות את הזוגות שבחרו בי כ-דולה, גם אם זה אומר שאני מלווה שתי לידות רצופות.
אבל לא תמיד… וכאן נכנסת דולה לגיבוי.

יום רביעי, שש וחצי לפנות בוקר.
הודעת טקסט מזוג מקסים לקראת לידה ראשונה טורפת לי את התכנונים לבוקר – לידה בדרך.
לאורך היום כולו, בעוד אני מלווה אותם מרחוק בטלפון במהלך השלב הלטנטי בלידה ומחכה להתקדמות, התחלתי להרגיש לא טוב.
הגרון… הראש… קצת חום… איפה הגבול בין לא מרגישה טוב לחולה?
במיוחד עבור דולה שצריכה להיות קרובה כל כך לאשה בלידה ובהמשך לאמא ולתינוק טרי?
באיזה שלב בדיוק מחליטים שמשחררים, מפעילים גיבוי ולא מתקרבים לאשה שכל כך רצתה שאהיה אתה בלידה?

בשעות הערב עדכנתי את האב לעתיד, שנראה שאני מפתחת מחלה.
במקביל, נתמכתי ועדכנתי כל הזמן את ה-גיבוי – הדולה שלי, אורנית מזרחי. הדולה שלמדה איתי בקורס דולות, שליוותה אותי בלידת הבית שלי, ושמלווה אותי לאורך כל דרכי כדולה – דולה ל-דולה, כמעט אמא נוספת.

לשחרר ולהפעיל גיבוי

אחרי שגם הלילה עבר ללא התקדמות משמעותית בלידה, הם החליטו להתקדם לבדיקה בבית היולדות לפנות בוקר.
אחרי התלבטות קצרה נוספת הבנתי שאני צריכה לשחרר ולהפעיל גיבוי.
כמובן שזה לא פשוט לשחרר, אחרי הדרך שעברנו יחד, ההיכרות, והידיעה שהיא סומכת עלי שאהיה שם..
אבל החלטתי להעביר את הלידה הזו לידיים הטובות ביותר שאני יכולה לבחור – ה- דולה שלי.

מאותו רגע, סביבות שמונה בבוקר ו26 שעות לאחריו, אורנית לא זזה מצידם. עיסויים, רפלקסולוגיה, הומאופטיה, תנועתיות, תנוחות, הנחיה ועידוד.
ולי נותר רק להיות דולה אונליין, מרחוק, ולהתעדכן מאורנית. לעודד, להתרגש, לצפות, להציע רעיונות ו… לחכות.

לחכות ללידה שלמרות שהיתה ארוכה כל כך ומלחיצה לעתים, תיגמר בלידה טובה ומושלמת של תינוק יפיפה (ראיתי תמונות).

אז מה נשאר לי? להודות על הדולה שלי, אורנית מזרחי, שכמובן התאימה להם כמו כפפה ליד והיתה נפלאה כמו שאני יודעת שהיא,
להודות על הצוות המדהים בבית היולדות שליווה אותם בסבלנות עד ללידה
ולהחלים….

The post דולה של דולה appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.