שבוע 40+1. התקשרת אלי ב7:30 בבוקר. יש כבר שעתיים צירים . עוד לא סדירים וברורים אבל מתחילים. מאחר והלידות הקודמות שלך התאפיינו בקפיצה מהירה משלב של 3 -4 ס"מ לפתיחה מלאה סיכמנו מראש שאני אגיע כמה שיותר מוקדם אליכם הביתה ונראה מה קורה. דווקא הלילה המעלית התקלקלה. כשהתקשרתי אליך שוב אחרי חצי שעה סיכמנו שאצא לכוון. הגעתי אליכם ואתם חיכיתם למטה. פחדתם שהלידה תתקדם לפתע ויהיו לכם 7 קומות לרדת ברגל.

בעלך היה לחוץ. נסיון הלידה הקודמת ישב לו כל הזמן בראש. הוא העדיף שנצא. לי היית נראית לטנטית לחלוטין, אבל תמיד יש יוצאות דופן והסכמתי שלא כדאי לקחת סיכון. הגענו לבית החולים. אין צירים.. החלטנו שאין למה להכנס למוניטור. התחלנו להסתובב… ולהסתובב… ולעשות רייקי, ולקחת הומאופטיה להסדרת הצירים ו.. התחלנו להבין שאנחנו עוד לא שם… ממש לא…

בסופו של דבר נכנסנו למוניטור. בקושי יש צירים, הדופק של העובר מעולה. בבדיקת הרופאה היה ס"מ אחד, בקושי. היא בקשה שנלך להסתובב ותחזרי אחרי שעה למוניטור ואחרי שעתיים לבדיקה חוזרת. כשיצאנו ממנה אמרת שאת מעדיפה ללכת הביתה, לא היה לך כח להתווכח אתה.

נסענו הביתה. המלצתי לך להתקלח, לנוח, להרגע. בעצמי עשיתי אותו דבר – הלכתי לישון. בעלך התקשר ואמר שהצירים נעלמו לחלוטין. בסביבות חמש וחצי התקשרתי והוא אמר שהצירים חזרו אבל עכשיו אתם מעדיפים להמתין שיתחזקו. דברנו עוד כמה פעמים עד שבשבע וחצי בערך הוא התקשר אחרי שהיו לך כמה צירים צפופים ארוכים וכואבים. יצאתם לדרך וגם אני יצאתי. בדרך לא ענית לי בנייד ונלחצתי, אולי הספקת להתקדם מאד?

כשהגעתי הייתם בקבלה. מלאה באדרנלין, "למה משגעים אותך שוב עם המוניטור? " הצירים נעלמו…. במוניטור נראה היה שהעובר פשוט ישן והמיילדת והרופאה התעקשו לראות אותו עירני. ביקשו שתאכלי מתוק, עשו לו מין "זץ" לבטן וזה לא עזר במיוחד. לא לו – שהעדיף לישון, ולא לך – הצליחו להלחיץ אותך…בשלב מסוים בקשו שתעשי אולטרא סאונד וכמובן שהכל היה תקין. מדי פעם נמאס לך. ניתקת בעצמך את המוניטור והסתגרת לך בשירותים בשקט. פתאום הצירים התחילו לחזור. אחרי ששתית מיץ ענבים ועשינו רייקי לבטן הוא סוף סוף התעורר, אבל המיילדת בקשה שתמשיכי במוניטור עוד קצת. לא יכלת יותר, לחץ לך למטה ובקשת להתנתק. בבדיקות וגינליות ההתקדמות היתה איטית… 2.5 ס"מ כשהגענו ,3 …בקשתם שאשאיר אותך לבד עם בעלך. עמדתם בחושך מול החלון עם האויר הפתוח והעברתם ציר אחרי ציר ביחד. בהמשך נכנסת למקלחת והמים עזרו לך מאד, אפילו הרגשת שהצירים נעלמים… את כל הצירים העברת בנשימות, השענות קדימה כשבעלך ואני מעסים לך את הגב התחתון. היה ברור שאת מתקדמת אבל התמודדת יפה מאד עם הצירים. באחת עשרה התחלפה המשמרת. כשהמיילדת עמדה ללכת בקשת ממנה לבדוק אותך שוב. הצוואר כבר היה רך. 3.5 ס"מ. היא בקשה מהרופאה לאשר ולאחר נאום על הסכנות שבניטור לא רציף הרופאה אשרה לך להכנס סוף סוף לחדר הטבעי. עוד כעשרים דקות בהן הצירים כבר התחילו להכאיב יותר ויותר חלפו עד שהכניסו אותנו לחדר הטבעי.

נכנסו לחדר הטבעי. ניטור קל של דופק העובר בעמידה ועל הכדור. המיילדת בדקה וציינה שיש 4-5 ס"מ ושלפוחית בולטת ושאם היא תפקע את המים תתקדמי מהר. בקשת להמתין עם זה בינתיים. נכנסת לג'קוזי. ישבת שם בעמידת שש, נשענת על הצד של האמבטיה,בעלך מכוון את זרם המים החמים לגב התחתון שלך וכשיש ציר אני מעסה אותך. הרגשת לחץ בטוסיק ויצאת . המיילדת בדקה אותך, 6 ס"מ. אחרי התייעצות קלה הסכמת שתפקע את המים. ציפית לכאב חד שיגיע מייד אבל זה לקח עוד קצת. נכנסת בחזרה לג'קוזי עד שהלחץ התחזק. לבקשתך ארגנו את המיטה לצורה של ישיבה / כריעה, כולל הבר המחובר אליה ומאפשר השענות. ברגע שעלית הלחץ היה חזק מאד. התחלת ללחוץ. בשניות של לחץ הראש של התינוק התקדם בצורה מדהימה. עוד לחיצה והראש כבר בפתח. המיילדת נתנה לך לגעת בראש שלו. היא עיסתה את הפרינאום בשמן שקדים, עוד לחיצה והראש שלו בחוץ. כמה נשיפות קלות והגוף שלו נשפך החוצה. 12:36 לפנות בוקר. חבל הטבור מסובב פעמיים סביב הרגל שלו ועוד פעם סביב היד , בהמשך גם ראינו 2 קשרים בחבל עצמו. הוא אצלך , על הידיים… בעלך מתרגש ומצלם . לך זה טבעי לחלוטין, מחזיקה אותו ונהנית מהאוצר שנחת לך לידיים. תוך זמן קצר הוא גם מתחבר לך לשד באופן מדהים ויונק . כששקלו אותו אחר כך בתינוקיה אמרו שהוא שוקל 4.070 . ממש לא נראה…

כחצי שעה אחרי הלידה, אחרי שהשיליה יצאה והרופאה תפרה את הקרע הקטן שנוצר בלידה, הבנות שלך הגיעו לפגוש את אחיהן הצעיר. זה היה מפגש משפחתי מרגש ומדהים. אחרי כן ירדת מהמיטה, התקלחת והתלבשת. תענוג…

יקירתי.

למרות שהלידה הזו היתה שונה משציפינו, אני חושבת שהיא היתה בדיוק מה שהיית זקוקה לו. חוויה לא מלחיצה, בה הספקת "ליהנות" או יותר נכון להרגיש, את כל שלבי הלידה, ולשלוט בהתאם לרצונות שלך בכל התהליך. היית מדהימה והיה לי לעונג ללוות אתכם במהלך ההריון והלידה של בנך. מקווה להשאר חלק מהמשפחה גם בהמשך.

רוית