בתחילת הקשר הטלפוני שלנו תכננת לקחת דולה רק כגיבוי. לידת הלנל"ק (VBAC) שלך היתה מתוכננת מא' עד ת'. היית מוכנה לכל אפשרות שלא תבוא … חוץ מלאפשרות שבבית היולדות שבחרת ישתנו הנהלים ולא תוכלי ללדת שם בליווי המיילדת הפרטית שבחרת…
השינוי הזה השאיר אותך לחוצה ומפוחדת… לא ידעת לאיזה כיוון לפנות . שוחחנו והתייעצת עם זוהר. נפגשנו ולשמחתי בחרתם בי להיות הדולה שלכם, בלי קשר למקום הלידה שיבחר בסוף. אמרתי לך שלפעמים זה שהדברים לא הולכים כמו שתכננו בדיוק יוצא לטובה.
לא היה לנו זמן רב עד ללידה. נפגשנו שוב והיינו בקשר במייל ובטלפון. הרגשתי שיש לך צורך להיות מוכנה לחלוטין ולשלוט בכל פרט בתהליך ותארתי לי שכך תהיי גם בלידה.
כמה ימים לפני ליל הסדר סיפרת לי שיש לך קצת צירים. מאחר והתל"מ היה עוד רחוק שתינו לא התייחסנו לזה יותר מדי ברצינות ושמחתי שהגוף עובד ומתכונן ללידה.
11.04.09. חצות וכמה דקות. אתם מתקשרים ומתארים דימום. אחרי שוידאתי שזו הפרשה דמית קטנה ולא דימום של ממש המלצתי לכם ללכת לישון. אחרי חצי שעה התקשרתם שוב. יש צירים, סדירים למדי אך קצת מרוחקים. אחרי זמן קצר כבר בקשת מבעלך שיגיד לי שאת רוצה שאבוא. הרגשתי שזה ממש מוקדם מדי, שיתכן שזה בכלל עוד לא זה… המלצתי לך לנסות להכנס למקלחת חמימה ולשתות חצי כוס יין. אחרי זמן קצר דווחתם לי שהצירים נרגעו ואתם הולכים לנסות לישון.
הצירים לא נתנו לך מנוחה רבה וחזרו סדירים וחזקים יותר. כשעדכנתם אותי הבנתי שזה זה והיתה לי תחושה טובה לגבי התקדמות הלידה. ב4 לפנות בוקר החלטת להתקדם לכיוון לניאדו. בררתם קודם לכן ופזית, המיילדת הפרטית שבחרתם שם היתה שם בלילה וזה נתן לך תחושה טובה. בחמש נפגשנו בלניאדו. הצירים קצת נעלמו ונלחצת מזה. הסברתי לך שזו תופעה נורמלית לחלוטין ושברגע שתרגעי הם יחזרו. הדהים אותי לראות כמו הגוף שלך מדבר אלייך – אמרת שבא לך להתכדרר כמו כדור ולא לראות או לשמוע שום דבר… עשינו קצת רייקי ובכל ציר קמת, נשמנו, הרפינו את המתיחות סביב העיניים ועשינו סיבובים…
אחרי שהצירים חזרו להיות סדירים ויפים נכנסנו למוניטור. בעלך נשאר בחוץ. במוניטור ראו צירים, והדופק היה תקין, אבל העובר בדיוק ישן, וכדי לשחרר אותך מהמוניטור יש צורך במוניטור עירני. נתתי לך לשתות 2 כוסות מיץ פטל. הן עבדו אחרי זמן מה אבל גרמו לך לבחילה איומה…את הצירים על המיטה העברנו ביחד עם נשימות וטלטולים וכשהם התגברו גם קולות. במיטה לידינו היתה יולדת בלידה שניה שנשמעה סובלת נורא. חששתי שהצעקות שלה ילחיצו אותך אבל התמודדת עם זה יפה…
נכנסת לשירותים ובמקום פיפי יצא לך כנראה הפקק הרירי. גוש דמי. נלחצת… הסברתי לך שזה נורמלי בשלב הזה וכשפזית הגיעה לבדוק אותך תארנו לה את הדימום. 2 ס"מ. מחיקה מלאה, צוואר מרכזי, הדימום תקין… בעלך כבר דאג בחוץ ויצאתי להרגיע אותו.
סכמנו עם פזית שנצא לעשות סיבוב עד שמונה בערך. ירדנו למטה, אספנו את האוכל שלנו מהשומר בחוץ ואכלנו. יותר נכון הוא ואני אכלנו… את בקושי הצלחת לדחוף חצי יוגורט ותמר שהוא דחף לך וגם אותם הקאת אחר כך… בינתיים הצירים התגברו.
חזרנו לפזית שהכניסה אותנו לאחד החדרים הרגילים לצורך בדיקות ורישום… הרגשתי שהצירים מתחזקים והיית זקוקה לנו יותר… פזית נכנסה ויצאה עד שהבינה שאלו לא צירים של שלב לטנטי. היא הודיעה לצוות שמעכשיו היא אתנו ולא עזבה אותנו יותר. ברבע לעשר פזית בדקה אותך שוב. היו חמישה ס"מ. את בלידה פעילה. אבל הדימום היה קצת יותר מהרגיל ופזית העדיפה לא לקחת סיכון. היא הסבירה לך את דעתה והסכמנו אתה. מדי פעם עשינו מוניטור , היינו בחדר, על המיטה בעמידת שש, השענות על הכדור , עמידה והשענות על המיטה, שכיבה על הצד, כל הזמן החלפנו תנוחות. בעלך המדהים מחזיק מלטף ומעסה אותך, פזית ואני מעסות ונושמות אתך. ניסינו ללכת למקלחת. עברת שם שני צירים שבהם ראינו אותך פיזית לוחצת ופזית העדיפה שנחזור לחדר… אני לא זוכרת מה בדיוק אמרת שגרם לנו להבין שאת מתקדמת יופי – בדיוק שלב המעבר… המשכנו כך עד שב11:00 פזית בדקה אותך ואמרה שיש פתיחה מלאה, הראש של העובר מוברג טוב וכעת נותר לו רק לרדת… החלפנו עוד ועוד תנוחות שיעזרו לו לעבור את הספינות… כל ציר היה לוחץ נורא… בשלב מסוים פזית לקחה אותך בידיים לטיול בחדר… הלכתן שתיכן, מרימות את הרגליים, סיבובי אגן … עוזרות ממש לעובר לרדת… בשלב הזה הסתכל עלי בעיניים פעורות לרווחה… ניסיתי לחשוב אם זה כי מאד כואב לך, או אולי כי את לא מאמינה שהנה את פה ועושה את זה כמו שרצית, או שאולי אלו סתם האנדורפינים שעובדים אצלך יפה כל כך…עמידה… עמידת שש… שכיבה על הצד… בכל תנוחה כולנו מוצאים עמדות נוחות לעזור לך. בעלך מקפיד להיות ליד הפנים שלך. מחזיק אותך, תומך בך, מנגב לך את הפנים עם מגבת רטובה, נותן לך לשתות מים …
שלב הלחיצות הרגיש לי ארוך מאד. ראינו כבר את השיער שלו בפתח אבל ההתקדמות היתה איטית… בכל ציר לחצת… נשמת… צעקת… שפכנו המון שמן שקדים לפרינאום. פזית עיסתה את הפרינאום וגם שמה לך רטיות חמות על הפרינאום. למרות זאת עוד במהלך הלידה היא הראתה לי שעומד להווצר קרע קטן. היא עבדה איתו ועשתה הכל על מנת לא לבצע חתך יזום.
בסוף הוא יצא… ראש קטנטן וחבל טבור מסביבו… לשמחתי לחבל הטבור הזה לא היתה שום השפעה על המוניטור במהלך הלידה. פזית שחררה מיד את החבל והוא החליק אליך… 2.565 (נדמה לי?) קילוגרם של מתיקות מופלאה…אחד התינוקות היותר קטנים שראיתי… מושלם אמיתי… לא הרבה זמן אחרי כן הוא אפילו הצליח להתחבר לשד ולינוק… כמה קטן ככה גדול…
הורים יקרים,
אני שמחה ומאושרת שהייתי חלק מההצלחה שלכם. הצלחה ביצירת חוויית לידה טובה ומתקנת, הצלחה ביצירת זוג הורים שמתחילים את ההורות ברוגע ושליטה, הצלחה בהבאתו לעולם של נדב, הבן המקסים שלכם… מזל טוב והמון אושר!!
