מההתרגשות של ההריון ה-1, כבר בשבוע 20 התחלתי לחשוב האם לקחת דולה והתחלתי לחפש דולה.

בשוטטי בפייסבוק,ראיתי ציור מקסים של בחורה בורוד והיה רשום לידה :דולה,אמרתי יאללה,מה אכפת לי לבדוק…

בדקתי,חקרתי,שאלתי על רוית והחלטתי להיפגש איתה.
בעת מפגשנו ה1 ,ישר הרגשתי חיבור ותחושת נוחות ואמרתי לבעלי:"זהו זו הדולה".

בעלי ואני,שנינו מטפלים ברפואה סינית ושיאצו וידעתי שאם אצטרך דיקור,כמובן שהוא יעשה,אבל היה לי חשוב שתהיה שם מישהי שעברה לידות וצירים ותדע מה אני עוברת בכל שלב בלידה ושתידע לכוון אותי ואת בעלי מה לעשות בכל שלב.

בשבוע 32 כבר התחלתי לחוות צרים מדומים ומשבוע 37-38 בערך,היו כל הזמן צירים מדומים.

כל יום עבר בתהיות: האם זה יקרה היום? בהתרגשות ובהמתנה…
רוית כבר קיבלה מספר התראות שווא וכל פעם הנחתה אותי מה עליי לעשות. כבר לא כ"כ היה לי נעים על התראות השווא אז אמרתי שכאשר לא יהיה ספק אז אתקשר שוב.

הגענו לשבוע 40,וב-40 +3 אמרנו שנלך לבית החולים לעשות בדיקה שגרתית של מוניטור.

באותו בוקר, ה-25-04, קמתי עם טפטופים בתחתונים והתלבטתי האם זה שתן או שזה מי שפיר. שמתי את הפד מהסופר פארם (שבודק האם זה מי שפיר או שתן) ואכן זה העיד על מי שפיר.

הערתי את בעלי ומייד שקם אמר לי: "את יודעת שחלמתי שירדו לך המים?" אמרתי לו: "זה קטע, באמת מטפטפים לי המים". בהתרגשות רבה,אך עדיין אם חשש שזה שוב אזעקת שווא,עידכנו את רוית ויצאנו לבית החולים.

כבר בדרך, ב-08:00 התחילו צירים לא סדירים.כאן,כבר לא היה ספק שאלו צירים אמיתיים.

אכן במוניטור ראו צירים לא סדירים ובבדיקה אצל הגניקולוגית ראו 80 % מחיקה ו1.5 ס"מ פתיחה.

הרופאה ניסתה לשכנע אותנו להישאר כדי לראות האם מתפתחים צירים סדירים ורוית אמרה לנו שממש כדאי שנחזור הביתה.

להיות בסביבה הרגועה שלנו,לעשות אמבטיה חמימה ולשתות חצי כוס יין ונראה לאן הצירים התפתחו:או שהם יהפכו להיות סדירים או שיפסיקו וזה ייתן זמן מנוחה לעוד יום או יומיים.

חזרנו הביתה,הצירים המשיכו להיות לא סדירים,החשכנו את חדר השינה וניסתי ככל האפשר לנוח,נראה לי שאפילו נרדמתי מעט.

רוית התקשרה להתעדכן מה קורה וביקשה שלמרות שלא בא לי יין(אני לא כ"כ אוהבת),בבקשה שאשתה אפילו רק מספר לגימות-ואכן כך עשיתי.

כשעה לאחר ששתיתי את היין הצירים הסתדרו לכל 5 דקות.
גל עידכן את רוית ורוית אמרה שהיא כבר מוכנה וכאשר יהיו צירים של 3 דקות-שניצא לדרך. 5 דקות לאחר השיחה-בעת מקלחת חמה הצירים הגיעו כל 3 דקות.-כל ציר כבר כאב ולא יכלתי לדבר בעת הציר.

21:45-הגענו לבית החולים תל השומר.
נכנסו למוניטור-שם לא יכלתי לשכב וביקשתי לבצע אותו בעמידה-אך המוניטור לא היה רציף לכן ביקשו שאשכב.

רוית הגיעה 5 דקות אחרינו וישר ניסתה לעסות את גבי התחתון (איזור הסקרום)-זה היה נעים.

כל זמן המוניטור הרגשתי שאני כבר רוצה להתמקם בחדר לידה,שם ארגיש בנוח בידיעה שזה המקום בו אני יילד וזהו אני יוכל להתחיל את הלידה סוף סוף.

לאחר מוניטור מייסר של 40 דקות ובדיקה של הרופא שהעידה על : 5 ס"מ פתיחה ו-90% מחיקה,הרופא שאל: האם את רוצה אפידורל? ובביטחון רב עניתי: לא!

23:45 סוף סוף עברנו לחדר לידה.
כשהגענו לאיזור של חדרי הלידה-הצירים התחילו להתחזק (לדעתי בגלל שהרגשתי יותר בנוח ושזהו אני יכולה לשחרר הכל וללדת.)

רוית ניסתה לעסות את גבי אך כבר לא רציתי שאף אחד ייגע בי.

כשהגעתי לתוך החדר,מרוב כאב ירדתי על הרצפה לעמידת שש-לא יכלתי לעמוד יותר,בני היקר כל הזמן לחץ לי למטה בצד שמאל-וזה כאב.

המיילדת אמרה לי: ללכת למקלחת.הלכתי וישבתי על כדור במקלחת,השפרצתי מים לכל עבר.

התחלתי להוציא קולות-על גבול הצעקות ולומר כל הזמן :" אני לא יכולה יותר"

2 דברים אלו (הצעקות והמשפט הנ"ל)מאוד הרגיעו!הם יצאו ממני בלי שליטה. תמיד אמרתי שאני לא רואה את עצמי מוציאה קולות כמו שאמרו לנו להוציא בקורס הכנה ללידה-אך כנראה שהגוף חכם ויודע לעשות מה שנכון לו!

אני זוכרת שהתחלתי לומר שאני רוצה אפידורל,אך בתוך ראשי כל הזמן אמרתי לעצמי: "אני לא צריכה אפידורל,זה לא כזה נורא,אפשר לעבור את זה".

הרגשתי שיש לי את הכוחות לעבור את הלידה בצורה טבעית.

מצד אחד, רוית מרגיעה ואומרת לי כמה אני מתקדמת יפה ומצד שני גל עומד עם מגב וגורר את כל המים שאני משפריצה כי אני כמעט מציפה את החדר לידה במים.

העידוד הבלתי פוסק של גל ורוית ועצם היותם שם כל שניה לידי,כ"כ עזר למוטיבציה ולאמונה שבאמת אוכל לעשות זאת.

המיילדת קראה לי ואמרה שעלייי לעשות בדיקה ומוניטור,היא היתה מקסימה,בבדיקה ידנית אמרה שיש 9 ס"מ פתיחה.

חזרתי למקלחת והתחלתי להרגיש בחילה ורצון להקיא (זכרתי מהקורס הכנה ומההסברים של רוית שזה אומר שזה שלב מתקדם בלידה ושזה סימן שזה מאוד קרב.)

רוית אמרה לי שזה טוב ושאקיא- אז הקאתי,הצירים התחזקו,רוית וגל מביאים לי מים,רוית שמה לי בתוך המים תמצית הומאופטית "קל לידה" שהתחלתי כבר לקחת משבוע 36.

רוית נותנת לי כדורים קטנים הומאופתים,נראה לי לעזור לראשו של התינוק לרדת בספינות.

וכל הזמן העידוד הבלתי פוסק של גל ורוית שעוד מעט זה נגמר והוא יהיה בחוץ.

מיילדת אחרת הגיעה,אני מרגישה שאני מאוד מתקדמת,אני מסרבת לבוא למוניטור-אך המיילדת אומרת שאני חייבת לבוא בצורה לא כ"כ נחמדה,לאחר בדיקה היא מבשרת : 8 ס"מ פתיחה,אמרתי לעצמי: מה??הקודמת אמרה 9 ס"מ-ממש הרגשתי ייאוש!!

החלטתי שהמיילדת הזו ממש מדכאת לי את המוטיבציה וביקשתי מגל שיבקש מיילדת אחרת.

המיילדת הקודמת חזרה-נרגעתי!!
היא ביקשה ממני ללחוץ ופשוט הרגשתי בלי כוחות,היה לי קשה לנשום,פשוט רציתצי שיוציאו אותו-לא היה אכפת לי איך-העיקר שייצא כבר!

גל הנחה אותי לנשום דרך האף והמצב השתפר.הרגשתי שאני מאוד מתאמצת ואין לי עדיין את הרפלקס של הלחיצות.

רוית המדהימה שהרגישה אותי ואת המצב,נתנה לי עוד 3 כדורים קסומים לשלב של הלחיצות ובאותו רגע התחננתי מהמיילדת שלא תילך.המיילדת אמרה לי שיש לה יולדת בחדר השני ומי שתילד קודם-היא תהיה איתה.

בו זמנית מהכדורים ההומאופטיים ומהרצון שלי שהמיילדת תישאר,נהיה לי בבת אחת כוח מטורף והתחלתי ללחוץ.הייתי בעמידת שש,אך המיילדת אמרה שבשביל לשמור לי על הפירנאום כדאי שאתהפך.

בעזרת עידודים מטורפים של רוית וגל: "את יכולה,את מדהימה,זהו עוד רגע,קדימה תמר,אין עלייך,את מדהימה"-כל כך הרבה מוטיבציה הם נתנו לי.

כמה לחיצות,כבר לא כואב,רק דחף ללחוץ,קצת שורף-וכולם אומרים –הנה הראש,עוד לחיצה ו….

ב 02:16 לפנות בוקר,26-04-2010 הנסיך המדהים נולד במשקל 3.425.

וייקרא שמו בישראל: אליאור.
רוית היקרה,
אין לי מילים איך להודות לך על העזרה המדהימה!!
הסבלנות והתמיכה בכל הצירים המוקדמים ומענה לכל שאלה במהלך ההריון.

הדאגה והמעקב באותו יום של הצירים וש:הכרחת" אותי לשתות יין-שבלעדיו היה לוקח עוד הרבה זמן.

העידוד הבלתי פוסק ותחושת הרוגע והביטחון שהשראת עליי במהלך הלידה,שהכל בסדר והכל עובר כמו שצריך.

תודה על התכשירים ההומאופטיים המדהימים ולאינטואיציה שלך מתי לתת לי כל דבר,העזרה בהנקה הראשונה.

באמת שלולא כל אלה אני בטוחה שהלידה לא היתה זורמת כ"כ טוב ומהר.

אני חייבת להוסיף שבנוסף לקרעים שנוצרו לי ולחתך שעשו מכיוון שלא היתה ברירה,רוית נשארה איתי במהלך התפרים (שנעשו בהרדמה מקומית) (גל כבר בזמן התפרים ליווה את אליאור בכל הבדיקות).

לאחר פאשלה של סטאז'רית שתפרה אותי במשך 45 דקות,באה רופאה ופרמה הכל והתחילה מחדש.

לולא הרייקי שרוית עשתה לי ותחושת הרוגע והביטחון שהיתה-אני בטוחה שהכל היה נראה אחרת. (הכל היה מאוד טראומתי לולא הימצאותה של רוית ).

וכמובן שלסיום אני חייבת להודות גם לבעלי המדהים-שתמך עם כ"כ הרבה סבלנות ואהבה.

ידע להגיד בדיוק את המילים בנכונות,לגעת מתי שצריך,להחזיק את היד מתי שצריך,לעודד עם כ"כ הרבה כוח ולהחדיר בי כ"כ הרבה מוטיבציה.

ממש חווית הלידה,גרמה לי להתאהב בך מחדש!

רוית וגל-תודה ענקית על חוויה מדהימה,מהירה ובלתי נשכחת!!

אוהבת המון,
תמר