"סיפור לידה לרויתי הדולה שאני הכי אוהבת"  זו הכותרת של המכתב שקיבלתי היום, מצורף לתמונות מרגשות ומתנה מפנקת, ארבעה ומשהו חודשים אחרי…

עם כל משפחה שאני מלווה נוצר לי חיבור אחר, עם חלי ורפאל זו היתה אהבה ממבט ראשון… החלטתי, באישורם כמובן, לשתף אתכם את המכתב, שכתבה לי אביגיל, בת ארבעה וחצי חודשים:

הכל התחיל באוקטובר 2014, אמא ואבא היו באמצע קורס הכנה ללידה, אני הייתי כבר בשלבי התבשלות מתקדמים, הספקתי לקחת את אמא ואבא לחו"ל פעמיים, לחתן אותם, לשלוח את אבא למילואים בצוק איתן, בקיצור תמיד ידעתי שהריון איתי לא יהיה משעמם (גם הלידה אבל לזה נגיע עוד מעט …)
ואז הגיע שיעור תרגול על יבש, כרגיל- ראשון בערב, הלוקיישן – אמא אדמה, אווירה מרגיעה על חשבון הבית ואנשים טובים. הפעם במקום שרי, הגיעה להעביר את המפגש רוית. רוית הדריכה את כל החברה שם איך לנשום, איך לזוז, תנוחות ועניינים, אבא כמובן נכנס לזה חזק, אמא התאהבה בכדור פיזיו, ובין לבין התחיל להתבשל לשלושתינו רעיון, עד אותו ערב מי חשב להביא איתנו בתיק לידה דולה? אבל פתאום התחלנו לחשוב ש"רגע רגע, יש מצב לבשל פה משהו סוף הדרך!", בסוף המפגש סימנתי לאמא ואבא שיתפסו שיחה צפופה עם רוית, אבל אמא ואבא של לביא כבר תפסו אותה אז הלכנו הביתה בלי לדבר עם רוית.
3 ימים אחרי, רוית פרסמה סטטוס בפייסבוק ואמרתי לאמא "יאללה תעני לה שאת רוצה אותה איתך בלידה ומשם תזרמו", וכך היה ותוך כמה דקות הן כבר דיברו בטלפון. כשזה זה זה זה! תוך כמה דקות נסגר הסיפור ובאופן רשמי עוד לפני שהייתה פגישה רשמית בין אמא, אבא ורוית, הודענו אני ואמא שמצאנו ורוית היא הבן אדם.
רוית הזמינה את אמא ואבא לפגישת הכנה… כנראה שהקורס הכנה והפגישה עשו את שלהם ואמא ואבא הבינו שאני לא מתכוונת להישאר לנצח בפנים. אבל – יוסטון, יש לנו בעיה! – יש כאן אמא שהיא חולת שליטה!!!! ואימוש לא הייתה מוכנה לחשוב על שום צוות אחר שיילד אותה חוץ משרי ורוית, את רוית השגנו אבל מה עושים עם שרי!?!?!?!!? ניסיתי להסביר לאימוש שרוית תעזור בעניין ושתסמוך עלי שגם אני ברגע האמת אעשה את המקסימום כדי שזאת תהיה שרי (ואכן הוכחתי שברגע האמת אפשר לסמוך עלי שאני מקיימת הבטחות!!!!…)
רוית קלטה די מהר את אימוש והזמינה אותה לפגישה אישית אצלה בבית הסופר מפנק שמטרתה להרגיע ולשחרר פחדים לגבי הלידה, חבל שרוית לא דיברה איתי לפני, הייתי מסבירה לה שזה מקרה אבוד… חוץ מזה שכבר התחלתי לתכנן כניסה שאף אחד לא ישכח לעולם ומה אני אגיד, לאמא באמת היו את כל הסיבות בעולם לדאוג…
רוית ואמא הן סוג של אהבה ממבט ראשון, תכלס רציתי לסדר לאמא דולה ללידה אבל בסוף יצא שסידרתי לה הרבה מעבר! מזל שרוית כזאת מפנקת ומרגיעה כי לשכנע את אמא להירגע ולנוח לפני הלידה זה בערך כמו לנסות להשיג שלום עולמי… אז רוית לקחה את העניינים לידיים, דאגה לבדוק עם אימוש כל הזמן מה שלומה, להזכיר לה לעבוד פחות קשה, לישון טוב, לאכול טוב, מהר מאוד גם רוית הבינה שיש כאן עסק עם עקשנית ופשוט דאגה להאכיל אותה בעצמה! (אחלה אוכל!!!! מקווה שרוית תבוא לבשל לי כשאעבור למוצקים, כי אם אני אצטרך לסמוך על אמא ואבא, אני אמצא את עצמי אוכלת בארומה…)
רוית ואימוש כבר תיכננו בשבילי את הלידה המושלמת, איכשהו אימוש הלחוצת אפידורל וכל סם אפשרי שאפשר להביא ללידה, התהפכה והחליטה על טבעי, לידה במים במאיר, נרות, מוזיקה… אפשר לחשוב שהיא ואבוש רצו להביא לי אח בזמן הלידה, מה זה כל התוכניות הרומנטיות האלו? הלו???? אני כבר תיכננתי את הלידה שלי! אז אימוש ורוית קצת חיו בסרט, לא רציתי להרוס להן, הבנתי מרוית שעדיף לצאת כשהסערה תירגע קצת אז החלטתי להתחשב לפחות בזה, שלא יגידו שאני לא מתחשבת 🙂
כשאימוש עברה שבוע 38, ראיתי שהיא מתחילה לאבד את זה, למרות שרוית הסבירה לה שלא ניתן לשלוט על תאריך היציאה שלי ושיש כאן שיעור לא קטן בכל עניין הלהיות בשליטה כל הזמן, כי הנה משהו שלא ניתן לשלוט בו, מצד שני הרי אמרנו שסערה בחוץ וזה לא זמן טוב לצאת, זה לא לעניין לשגע אותי ככה, כן לצאת, לא לצאת… תחליטו! 🙂
וכך עבר עוד שבוע ועוד שבוע, ובינתיים אימוש באמת איבדה את זה לגמרי, פתאום עולה לי מדרגות בבניינים אחרים, מנסה כל מיני שיקויי פלא שרוית ממליצה לה עליהם, ועושה עוד כל מיני דברים הזויים, וגם אצל רוית הבנתי שהולך להיות מאתגר חבל על הזמן, כל היולדות של ינואר עוד לא ילדו, הבנתי שממש לחוצים שם בחוץ שאצא, אז החלטתי לזרום.
יום שבת בלילה, היום השני לצירים, נראה לי שאימוש מבינה סוף סוף שזה לא גזים כלואים, שאלו צירים!!!! היא מסמסת לרוית ורוית מאשרת שזה זה, ממליצה לאימוש לנוח בין הצירים, ומסבירה שיש עוד זמן. אני בינתיים נמצאת בהכנות אחרונות לקראת הכניסה שתכננתי לעצמי לעולם, אבוש כנראה גם מאבד את זה לגמרי כי הוא נכנס למסע נקיונות, בחיי שיש לי הורים לא בקו השפיות, וככה אימוש ואבוש מעבירים את יום ראשון, מתבדחים ביניהם שצירים זה סבבה ואין בעיה ללדת טבעי. חכו חכו מה עוד מחכה לכם…
יום ראשון אחה"צ, אבוש מדבר עם רוית ומספר לה שזה מתחיל כבר ממש לכאוב לאימוש ושתגיע, רוית מגיעה ממש מהר, מחבקת, מביאה לאימוש יין, שתשחרר כבר שליטה הגברת, אבל גם זה לא עוזר, עושה מסאז, צוחקת עם שניהם, שמים מוזיקה כיפית בחדר שינה, מעמעמים אורות, בחיי שזה היה מומנט רומנטי :-). 22:00 בלילה, רוית מסתמסת עם שרי ומספרת שמתקדמים ואימוש ממש בסדר. נראה שאני מתקדמת, אבל שיש עוד זמן, ואז רוית אומרת שהיא הולכת לשעתיים לנוח קצת ולחזור. נראה לך!?!??!?!?!?!!??!!? את לא עוזבת את אימוש!!!! אני אראה לך מה זה ללכת! אז התחלתי להתקדם ממש, מסתבר שהבהלתי אותן ושהכאבתי לאימוש יותר מדי, אבל היי, הכל לטובה, אימוש הרי רצתה את שרי, אז הייתי חייבת ליצור איזה מצב חירום שרוית תקרא לה… רוית קראה לשרי, תוך כמה דקות אימוש קיבלה את הצוות שביקשה לעצמה, גם נסיעה לבית חולים אירגנתי לאימוש הכי VIP שיש (באמבולנס). רוית היא לא רק דולה, חברה, אמא כשרוצים אמא והיא רחוקה, אלא גם נהגת שודים! היא נסעה ברכב של אימוש ואבוש והגיעה לפני האמבולנס למאיר, שם היא עזרה לקדם עניינים, לפתוח תיק לידה (או איך שקוראים לכל עניין הבירוקרטיה) כך שאימוש תיכנס ישר לחדר לידה וכל הזמן דאגה לדבר לאימוש בקול מרגיע ורך. במאיר דאגתי לרוית, אימוש ואבוש ללילה לבן ולעוד בונדינג במהלך שעות היום, חיכיתי ששרי תגיע למשמרת שלה. עד אז רוית ואבוש באמת היות צוות תומך מדהים לאימוש ואחד לשני. בזכותה אבוש יצא להתאורר מדי פעם, לאכול, לקחת אוויר ולחזור לאימוש ואלי בכוחות מחודשים. יום שני 12.1.15, 19:10 יצאתי, סוף סוף פגשתי פנים אל פנים את כולם, נראה שכולם היו די בהלם מהיציאה שאירגנתי לעצמי, אז אמרתי שלום, נעים להכיר, רוית התחילה לעשות לי פפראצי, ובזכותה יש לאבוש, אימוש ולי תמונות מהפגישה הראשונה שלנו 🙂

היום, כשאני כבר בת שבועיים וקצת, זו הזדמנות מעולה להזכיר לך רוית דרך הסיפור שלי, שאת ממש לא דולה, או רק דולה. תקראי שוב את שני העמודים האלו ותראי שהלידה עצמה זה בדיוק פסקה וכל המעבר שנתת זה הסיפור האמיתי וזה הרוב, וזה המאמץ הענקי שלך והלב הגדול שלך. שלא לדבר על אחרי הלידה, על האהבה אלי ואל אימוש, על הדאגה, החיבוקים החמים והתזכורות החשובות שנתת לאימוש להישאר קשובה לעצמה ובאמת באמת לנסות לנוח כבר!!!!:-)
תודה שהיית שם לפני, תוך כדי ואחרי, תודה שצילמת ותיעדת, שעודדת, תמכת והאמנת באימוש לאורך כל הדרך שהיא תצליח, תודה על הכנה יסודית ללידה ועל הכנה נפשית ופיזית. תודה על שכאבת מכל הלב ברגעים הכואבים, ששמחת מכל הלב ברגעים המשמחים ושדרשת לתת מקום ולהכיל את מה שצריך להכיל. תודה על שהיית שם גם כשלא היה ברור לאן זה הולך, תודה שעזרת ועשית כל מה שניתן כדי שזו תהיה לידה רגילה, תודה שדאגת להזכיר לאימוש שהיה קצת חריג ואין סיבה שהאחים שלי יחליטו לעשות לאימוש כניסה מיוחדת כמו שאני עשיתי :-), תודה שגרמת לאימוש תוך כמה ימים כבר לרצות להביא לי אחים ותודה ענקית על כך שקראת לשרי ברגע שבאמת היה צריך אותה, תודה שידעת לתת מקום כשצריך ולקחת מקום ומושכות לידיים שלך כשצריך, תודה על הרוך והסבלנות האינסופית, תודה על לילה לבן שלנצח ישאר הלילה של כולנו. את לנצח תהיי חלק מהמשפחה שלנו, חלק מהמסע הכי משמעותי שעברנו בחיינו. אנחנו מאוד אוהבים אותך! 🙂