אושרת יקרה

חווית הלידה של כרמל היתה עבורך קשה ארוכה וכואבת ונסתיימה בניתוח קיסרי. בהריון הנוכחי הגעת אלי ממש כמה שבועות לקראת הסוף. רצית לעשות הכל על מנת לחוות לידה אחרת ובגלל זה החלטת לקחת דולה.

אמרת לי כבר בפגישה הראשונה, ובעצם כבר בטלפון הראשון שאת לא רואה איך תצליחי למשוך בלי אפידורל הפעם, ושנראה לך שזה יהיה חלק בלתי נפרד מהלידה בשלב מוקדם יותר הפעם. אמרתי לך שברגע שתחליטי תוכלי לקבל אפידורל וששלומי ואני נעשה כל מה שנוכל על מנת לסייע לך לקדם את הלידה גם על המיטה.

סבלת מצירצורים במשך כמה שבועות. הבטן היתה נמוכה נורא ובכל זאת כלום לא קרה. ב20.04.09, יום שני בבוקר, התקשרת ואמרת לי שהצירים שינו את אופיים. הבנתי שזה כנראה סוף סוף הולך לכיוון הנכון. המלצתי לך להגביר את מינון ה"קל-לידה" ואספתם מלינוי ההומאופטית רמדיס נוספים שקיווינו שיעזרו לנו בלידה.

בערב הצירים עדיין היו קצרים יחסית ולא סדירים. המלצתי לך על מקלחת חמימה וחצי כוס יין שיעזרו לך להרדם קצת ולצבור כוחות כי תארתי לי שהלידה קרובה.

ב02:35 שלומי התקשר. את ערה כבר מ 01:00 עם צירים ועכשיו הם כואבים ארוכים וסדירים יותר. התארגנתי ליציאה. בדרך שוחחתי עם שלומי ושמעתי אותך נושמת עם קולות נמוכים. אמרתי לשלומי שמאחר וזו בכל זאת לידה שניה עבור הגוף אני חושבת שכדאי שתצאו ללניאדו במקביל ושנפגש שם.

הגענו יחד. יצאת מהרכב לציר שלא הפסיק במשך כמה דקות…כבר בקשתי משלומי להביא כסא גלגלים אבל הציר נרגע סוף סוף והתקדמנו לתוך בית החולים. קצת לפני 4 בבוקר נכנסנו למיון היולדות בזמן ששלומי פתח תיק במזכירות. המיילדת הנחמדה בדקה אותך – פתיחה של 3 ס"מ, מחיקה מלאה, יופי של תנאים. התאכזבת קצת… קיוית לפתיחה גדולה יותר, אבל אני ראיתי את הצירים היפים והיה לי ברור שהלידה מתקדמת מהר ויפה… מוניטור יפה. בקשת חוקן ועשית. הצעתי לך להכנס למקלחת אבל החלטת שזה לא מתאים לך. הצירים צפופים ארוכים וכואבים.. בקשת לנסות את האיזי טנס ובמקביל לפתוח וריד ולהזרים נוזלים על מנת שתוכלי לקבל אפידורל . הרופא לקח דם ונכנסנו לחדר הלידה. חיברנו את המכשיר שעזר לך קצת אבל לא מספיק. המיילדת הכניסה לך נוזלים… העברנו ציר אחרי ציר כשאת נושמת נהדר ומשמיעה קולות נמוכים ושלומי ואני מעסים אותך לסרוגין בגב התחתון ומחבקים אותך… בקשת שנזמין את המרדים והוא הגיע תוך זמן קצר.במהלך קבלת האפידורל המרדים לא הסכים שנכנס ושלומי ואני היינו בחוץ… מרוב לחץ שלומי הלך הלוך ושוב במסדרון, מחכה שזה יסתיים כבר…

נכנסנו בחזרה לחדר. המיילדת בדקה אותך לאחר קבלת האפידורל – היו 6-7 ס"מ,העובר נמצא בספינה מינוס 2 .השעה בערך 6 בבוקר . חזרנו מלאי מרץ לעבוד. אחרי שהכאבים נעלמו עשיתי לך רייקי שסייע לך לנמנם לזמן קצר, אבל פשוט לא היית עייפה. שלומי היה להוט לעבוד, לסייע לתינוק לרדת… הראיתי לו איך לעשות לך סיבובי אגן וטלטולים ועשינו את זה המון (שלומי עוד יותר ממני, כבר אמרתי לו שהוא לוקח לי את העבודה ;-)), כל כמה זמן עושים תרגיל אחר, גם רפלקסולוגיה בין לבין. אחרי התייעצות עם לינוי נתתי לך את הרמדי שמסייעת להוריד את הראש. שמחנו שלא בודקים אותך יותר מדי… כל עוד הכל תקין עם העובר עדיף שלא יכריזו שיש פתיחה מלאה ויתחילו למדוד לנו זמנים… קצת לפני 8 בבוקר כשעשיתי לך סיבובי אגן הרגשתי שהמרפד רטוב והבנתי שירדו המים. עם זאת היה שם כל הזמן דימום אבל המיילדת לא התרגשה ממנו.

בסיבוב הרופאים של קצת אחרי 8 הרופאה בדקה אותך ואמרה שאת בפתיחה מלאה והראש בספינות. התרגשנו מאד… זה עובד!! המשכנו בהמון עבודה. החלפת צדדים, טלטולים, עיסויים נענועים, סיבובי אגן, ואת משתפת פעולה בשמחה כשלאט לאט האפידורל מרגיש חזק יותר ואת מרגישה פחות ופחות את הרגליים.

אסתי המיילדת הנעימה אמרה לך שהיא מחכה שתרגישי לחץ בטוסיק, ובינתיים המשכנו לעבוד. לחץ בטוסיק לא ממש הרגשת אבל תארת כאב בבטן התחתונה, באיזור של הצלקת והמתמר של המוניטור. הגיעה רופאה אחרת ובדקה אותך. אין שינוי. היא היתה הרבה פחות אופטימית… היא חזרה כמה דקות אחרי כן ואמרת גם לה על הכאב בבטן…אסתי בדקה אותך ואמרה שהעובר כן התקדם בינתיים אבל בבדיקה הנוספת שהרופאה ביצעה יצאו ממש קרישי דם. אני מניחה שהשילוב של הדימום עם הכאב שתארת היה מה שהלחיץ אותה. היא ממש דחפה את הראש של התינוק בעדינות בחזרה ואמרה לך לא ללחוץ. היא רוצה לקחת אותך לניתוח דחוף…

הסברתי לך שהיא חוששת מהפרדות שיליה, שזה מצב מסוכן לעובר והבנת… פתאום אסתי אמרה "יש צפירה" לקח לנו שניות לקלוט. 10 בבוקר, יום השואה, צפירה… את כבר על האלונקה בדרך לניתוח… עשיתי לך עוד קצת רייקי… יצאתם לדרך

את שלומי ואותי שלחו לחדרי הניתוח שבקומה הראשונה לחכות. הרגשנו חסרי אונים. קיווינו שזה היה רק כסתוח של הרופאה. לא הרבה זמן אחרי כן אסתי יצאה עם הגוזל.. יפיוף קטן במשקל 3100 . היא אמרה לנו שאכן היתה הפרדות שיליה… אחר כך אמרו לנו שהפרדות השיליה היתה כמעט מלאה… היה לנו מזל אמיתי… שלומי עלה איתו לתינוקיה. נשארתי לחכות לך… עברה שעה ועוד לא יצאת.. שלומי דאג וגם אני כבר דאגתי….בסוף אחרי זמן נוסף יצאה אחת הרופאות שאמרה לי שהכל בסדר ועוד מעט תצאי. אחרי עוד זמן מה שאלתי ואמרו לי שאת בהתאוששות אבל שלא אוכל להכנס. שלומי בדיוק הגיע. הבנתי כבר שעד שיתנו לנו לראות אותך תהיי מסטולה מדי. שלומי אמר שזה בטח יקח עוד הרבה זמן והחלטנו שעדיף שאלך. בהמלצת לינוי השארתי לו רמדיס עבורך.

אושרת.

התחלנו את הלידה הזו בציפייה לחוויה מתקנת. את, שלומי ואני עשינו כל מה שהיה בידינו. ידענו שלא בטוח שהיא תגמר בלידה וגינלית, אבל קיווינו שלפחות תוכלי לקבל את התינוק לידייך להנקה לאחר הניתוח. לא חשבנו שהניתוח עצמו יהיה קשה וכואב כל כך , לא חשבנו שבתינוקיה יתעלמו מההוראות שלכם ויתנו לו מוצץ, וקיוינו שמחלקת היולדות החדשה תהיה כבר פתוחה ותאפשר לך חווית ביות והנקה טובות יותר. חוויה מתקנת זו לא היתה לצערי, ולא קל לי עם התחושה הזו. אני מתחזקת מההבנה שהיה לנו פה נס ומזל אמיתי… את ושלומי הורים לשניים – 2 ילדים יפיפיים ובריאים… ואחרי חוויית הלידה שלכם מתחזקת אצלי ההבנה שזה ממש לא מובן מאליו… אני מאחלת לך החלמה מהירה והמון הנאה מהמשפחה המקסימה שלך.

אוהבת

רוית