איטל יקירתי

הכרנו וירטואלית עוד במהלך ההריון הקודם שלך – דרך הפורום. אז היית כמעט לכל אורך ההריון בשמירת הריון בגלל שליית פתח ודימומים ואפילו כתבת "יומן מעקב הריון" שפרסמת בפורום באורח קבע.

בהריון הנוכחי יצרת איתי קשר כבר בשלב מוקדם למדי. רצית חוויה אחרת לגמרי. חוויה מתקנת, שבה לא ינהלו אותך ותוכלי לתת לגוף שלך לעשות מה שנכון עבורו. נפגשנו אצלי ממש לסוג של מפגש משפחות . אילן הביע מעט ספקות וקיוויתי שאני מצליחה לתת לו את התשובות הנכונות. לא חזרת אלי במשך כמה שבועות וחשבתי כבר שהחלטתם לוותר על שירותיי. בסוף חזרת. ברור שרצית. פשוט היית עסוקה כל כך… לא קלטת שהזמן חולף…

קבענו שנפגש לשני מפגשי הכנה ללידה. נפגשנו אצלכם בימי שישי בצהריים. את ואילן למדתם כל מה שלא הייתם צריכים ללמוד לקראת הלידה הקודמת. המלצתי לך להתחיל לקחת את פורמולת ה"קל-לידה" של ד"ר K משבוע 36. במפגש האחרון סיפרתם לי שאילן יוצא לנסיעת עבודה אחרונה. הבטחתי לך שאם יקרה משהו כשהוא לא יהיה אני אבוא ואהיה אתך כבר משלב מוקדם יותר.

יום שישי, 24/04, התל"מ שלך במרחק כמה שבועות ואת מתקשרת אליי. נראה לך שזה הפקק הרירי. אני מרגיעה אותך שגם אם כן יש לנו די זמן. את מבטיחה לעדכן אותי בהמשך ולא חוזרת אלי. ביום שני אני מנסה להשיג אותך ללא הצלחה ומבינה שכנראה שחזרת למסלול העבודה במלוא הקיטור.

יום שני. ערב יום הזכרון לחללי צה"ל, חצות וכמה דקות. אילן עדיין בחו"ל, אמור לחזור מחר בערב. התקשרת… נדמה לך שירדו המים… זה נשמע די ברור. אין צירים. נלחצת… הרגעתי אותך. אמרתי לך שבגלל שאת אחרי ניתוח קיסרי אני כן מעדיפה שתגיעי מתישהו בקרוב לבית היולדות. סיכמנו שתדאגי למישהו שיהיה עם אמילי ולמישהו אחר שיבוא אתך לבית היולדות. סיכמנו שבהנחה שהכל תקין כרגע את מסכימה רק להתאשפז במחלקה וללכת לישון ולחכות לצירים. אחרי שסיימנו לדבר בעלי שיגע אותי "את נותנת לה ללכת לבד? זה לא יפה"… ניסיתי להסביר לו שזה יכול לקחת המון זמן עכשיו ושאם אהיה אתך כבר מעכשיו כשאין צירים בכלל בסוף כשתזדקקי לי אני לא אצליח לתפקד. התקשרתי אליך בכל זאת. הרגעת אותי ובקשת שאגיד לו לא להתערב לי בעבודה. ניסיתי לישון… בלחץ ודאגה. אילן התקשר מאיזה שדה תעופה, הוא שאל כמה זמן יש לנו להערכתי. אמרתי לו שממש אי אפשר לדעת ושלא ידאג, שאהיה אתך ברגע שתזדקקי לי. הוא אמר שהוא עושה הכל על מנת להגיע.

בערך בארבע בבוקר התקשרת. הרופאים שם שיגעו לך את השכל והסכמת להיכנס לחדר לידה למרות שאת ממש לא בלידה. לפחות לבלון ושאר רעיונות שהיו להם לא הסכמת… לא אהבתי את זה אבל הבטחת לי שדודה שלך אתך ושאת הולכת לישון ולא תתני להם להתחיל תהליך של התערבויות. סיכמנו שאני שמה לי שעון לבוקר ושאגיע בהקדם האפשרי. בשש וחצי שלחת לי SMS. "רויתי, תבואי להיות איתי" . התארגנתי מיידית וקצת לפני שבע וחצי כבר הייתי אצלך.

הגעתי לראות אותך שוכבת במיטה, מחוברת למוניטור. בדיוק כל מה שלא רצית. היו קצת צירים, אבל לא מדהימים ולא סדירים.היית מיואשת. אחת המיילדות סיפרה לך שהרופאים קשוחים מאד ושיהיה לך קשה מאד ללדת כמו שאת רוצה. דברתי עם לינוי, ההומאופטית, והתחלתי, במקביל ל"קל לידה" לתת לך הומאופטיה, במטרה לחזק את הצירים. מהר מאד הצירים התחילו לכאוב ולא יכולת להיות על המיטה. בקשת לרדת מהמיטה ולכל אורך הלידה למעשה היית מחוברת למוניטור בעמידה, בישיבה על הספה, בהשענות עלי ועל רודיקה ובשלל תנוחות אחרות . האנדורפינים בחדר זרמו היטב, הצירים עבדו אצלך יופי והגוף שלך עבד אתם מדהים. כנראה שכך היה גם אצלי ואצל רודיקה כי אני ממש מתקשה להזכר בזמנים המדוייקים של כל מה שקרה, אז תסלחי לי על אי דיוקים…

בשלב מסוים התחלת לבכות… איפה אילן?? אני צריכה אותו… אני לא חושבת שהוא יודע בכלל כמה אני אוהבת אותו… הוא לא יודע שהוא הכח שלי… אני לא יכולה לעשות החלטות בלעדיו…. רודיקה ואני חיבקנו אותך והבטחנו לך שהוא יגיע בדיוק בזמן…

בסביבות 9 בבוקר הגיע סיבוב הרופאים. לפני כן עוד אמרו לנו המיילדות שאם הצירים לא יהיו סדירים והמוניטור תקין אולי הרופא יאשר לך להכנס בחזרה למחלקה, אבל עד שהוא הגיע היו כבר צירים ואפילו מעט ירידות דופק במוניטור שטיפלנו בהן עם נשימות, תנוחות והומאופטיה. הרופא הגיע והתחנפת אליו .הצחקת אותו ואותנו. למרות שציפית ממנו להיות קשוח ביותר בעקבות דברי אחת המיילדות עוד לפני שהגעתי הוא היה מקסים וממש לא דיבר על צורך בהתערבויות.

הזמן חלף. צירים סדירים וצפופים הולכים ונעשים יותר ויותר כואבים…. את מחוברת כל הזמן למוניטור אבל לא מסכימה להיות על המיטה… בעמידה, ישיבה על הכדור, על הספה, השענות עלי, השענות על המיטה… בכל ציר את נושמת… זזה… בשלב מסוים ניתקו אותך לשירותים וניצלנו את ההזדמנות לעשות מקלחת טובה. זה עשה לך ממש ממש טוב… לא רצית לצאת משם. המיילדת חזרה והיתה עצבנית, נזפה בנו משהו בסגנון " היא בכל זאת באחריותנו" והמשכנו להעביר צירים. את מלאה באנדורפינים וגם אנחנו… מחזיקות את המתמר של המוניטור כדי שירשום טוב את הדופק של העוברית כדי שיתנו לנו להמשיך להיות בתנועה. כל זמן מה את מבקשת לשרותים. משלב מוקדם מאד לוחץ לך בטוסיק. באחת הפעמים בהן את בשירותים המיילדת נכנסת , מתחילה עם רודיקה וממשיכה איתי. "הנוהל אצלנו הוא שאשה אחרי קיסרי תהיה מחוברת לניטור פנימי של דופק העובר וניטור פנימי של הצירים". היה לי ברור שמאחר וניטור פנימי של הצירים צריך להיות על המיטה, ובבדיקה האחרונה היינו בקושי עם 2 ס"מ את לא תצליחי להתמודד עם הצירים על המיטה ותקחי אפידורל מוקדם מדי. העזתי ושאלתי אם זה בסדר מבחינתם שתהיי מחוברת לניטור של העובר אבל לא לניטור הצירים, כך שתוכלי להמשיך להיות בתנועה כמה שאפשר. שאלנו אותך והסכמת אבל אני לא בטוחה שהיית מאופסת בשלב הזה… ההורמונים עבדו בטירוף ונראית שיכורה לחלוטין. המיילדות אמרו שיקראו לרופא, ופה היה לנו מזל גדול… לידה באחד החדרים ליד העסיקה את כל הצוות. הם נעלמו לזמן די ארוך ובינתיים אנחנו המשכנו בשלנו… מחזיקות את המוניטור כדי שירשום כמו שצריך, מחזיקות ומעסות אותך ונושמות ועושות קולות בזמן הציר…כמו מקהלה מתוזמנת היטב של 3 נשים מלאות אנדורפינים…הצירים נראו לי כצירים של לידה מתקדמת מאד, אך לפי הבדיקות ההתקדמות היתה איטית. המשכנו עם ההומאופטיה והיה לי ברור שנראה שינוי משמעותי בהמשך. הצירים היו לך כבר מאד קשים להתמודדות והתחלת להעלות את רעיון האפידורל, הסכמתי איתך שאם נגיע לפתיחה מספקת מבחינת הצוות והלידה לא תתקדם מהר זה יכול להיות נכון… הצירים היו חזקים צפופים וכואבים מאד…

פתאום, בתוך כל הצירים הלא נגמרים האלה צלצל הטלפון שלי. אילן התקשר מבחוץ וביקש שנבוא לפתוח לו את הדלת. גם אחרי שקלטת אותו לקח לך זמן לקבל אותו… היית שקועה בתוך מערבולת הצירים… רק אחר כך הרחת פתאום את הריח המוכר שלו ונרגעת… הוא הגיע…. מאחר ויכולים להיות רק 2 מלווים בחדר רודיקה נאלצה ללכת… היה קשה להיפרד ממנה… אילן נזרק לתוך האינטנסיביות של הצירים החזקים שלא נגמרים. העברתי אותך להישען עליו בזמן הצירים בעוד אני מעסה ונושמת אתך… כל הזמן מחזיקים את המתמר של המוניטור, שלא תהיה לצוות סיבה להילחץ…

הצוות התפנה מהלידה הקודמת. כמה שמחו בשבילך שאילן הגיע… בדיקה נוספת עם רופאה מקסימה. יש פתיחה של 3 ס"מ, צוואר רך כמו חמאה, היא אפילו לא דברה על הניטור הפנימי לדופק העובר או לצירים… בקשת אפידורל. אילן הספיק להסתכל עלי במבט המום "מה פתאום אפידורל, זה לא מה שהיא רצתה" אמרו לי העיניים שלו אבל לא היה לי יותר מדי זמן להסביר… הצירים שלך היו מטורפים והיה לי ברור שאו שאת תכף יולדת או שהאפידורל בהחלט נכון… כל כמה זמן קראנו למיילדת לשחרר אותך מהניטור . בשלב מסוים ניסינו למשוך והצענו לך להכנס למקלחת. כשהגענו למקלחת ופתחתי לך את המים לא הבנת מה את עושה שם… "אבל אני רוצה אפידורל…." אילן ואני הסתכלנו אחד על השני וצחקנו…. ההורמונים עבדו כל כך יפה….

המרדים מגיע… אנחנו באמצע ציר… הוא מתיישב לו בסבבה…מממ… משהו חשוד. אמרתי לאילן שאני אטפל בך ושיקשיב למה שיש למרדים להגיד. המרדים התחיל בנאום על מקרים בהם הוא לא יכול לתת אפידורל… מסתבר שבבדיקת הדם שלקחו לך כשהגעת התגלה שיש לך בעיה גנטית עם קרישת הדם. את לא יכולה לקבל אפידורל… איזה הלם… המרדים יצא ואנחנו נשארנו להתמודד אתך. אשה עם צירים בלי הפסקה ארוכים וכואבים מאד, שכבר היתה בטוחה שעוד כמה דקות היא מקבלת אפידורל ונרגעת ועכשיו היא מגלה שהיא צריכה לסבול, כנראה עוד זמן די ארוך…

מתישהו בינתיים התחלפה המשמרת. שאלת את המיילדת החדשה מה עושים… קיווית שיהיה לה איזה פתרון מהשמים והיא המליצה לך על טשטוש – פטידין… בלעתי את הרוק… פטידין?? זה ממסטל, ואת לא יכול להיות יותר מסטולה ממה שאת עכשיו… אבל היא ניסתה למכור לך את זה "את תוכלי לישון"….

שוב קקי…את בשירותים, אילן ואני איתך המיילדת עסוקה במשהו בחדר. פתאום אני קולטת שאת לוחצת… וזה לא מרגיש כמו קקי… אני מבקשת מהמיילדת לבוא ואת צועקת עלי "למה את קוראת לה?" אני מספיקה להבהיר לאילן שנראה לי שאת לוחצת את התינוק, למרות שזה נשמע הזוי… עברה כחצי שעה מאז שבדקו 3 ס"מ… המיילדת עדיין בשלה "פטידין" אבל מציעה לבדוק אותך… רואים את ההלם על הפנים שלה כשמיד בתום הבדיקה היא מכינה את המיטה ללידה… "את יולדת" היא אומרת לך ולך אין כח וזמן לחשוב על כל התנוחות שרצית ללדת בהן… את לוחצת וצורחתתתתתתתתתתתתתת…. לאא! אבל יש לי קקי!! אני רוצה פטידין!! אני מאפסת אותך, מבקשת ממך להסתכל לי בעיניים, תוך 2 לחיצות תינוקת יפיפייה בחוץ!! היא פיצפונת ונראית כמו מלאכית קטנה ומדהימה… את מחזיקה אותה ולא מאמינה. אני בוכה כמו תינוקת יחד אתך ועם אילן… לא מאמינה שלמרות כל המכשולים הצלחת… ליצור לעצמך חוויית לידה אחרת כל כך מחווית הלידה של אמילי…. חווית לידה מלאה בנוכחות ועוצמה עם המון אהבה באוויר….

איטל ואילן המקסימים

אין ספק שזכיתם, ב"מירוץ למליון" הפרטי שלכם זכיתם בגדול. זכיתם זה בזו וזו בזה, זכיתם בשתי בנות יפייפיות ומתוקות ואני זכיתי להיות חלק מכל זה…

אוהבת אתכם מאד

רוית