הילה ואביב היקרים
בניגוד למנהגי לא אתחיל הפעם מסיפורי טרום הלידה… סבלת כל כך הרבה מכאבים וצירים במהלך ההריון הזה שאצטרך ספר בשביל לתאר את כל התלאות שעברת עד שהגיעה סוף סוף הלידה שלך.
אז תרשו לי להתחיל מיום לפני הלידה. התקשרת אלי קצת לפני 13:00 ואמרת ששוב יש צירים ויש גם דימום. ארגנתי סידור לילדות ויצאתי ישר לכיוונך. כשהראית לי את התחתונית הבנו מיד שזה לא ממש דימום אלא יותר "פקק" ככל הנראה ושהצירים – עוד לא שם… הם היו רחוקים ולא סדירים וגם לא מאד כואבים. התכבדנו שתינו בכוסית יין והחלטנו להפרד וללכת לנוח ולראות מה יקרה.
בהתבסס על כל השבועות שעברו עליך לפני כן שתינו לא רצינו למהר למסקנות ולכן לא שיניתי את התכניות שלי – אירוח מסיבת פיג'מות ל9 בנות 9 וערב נשים לשלוש חברות שלי.
בערב עדכנת שהיו צירים כל 10 דקות בהתרגשות. ניסיתי להבהיר לך ולאביב שגם אם זה זה זו רק ההתחלה והצירים עדיין יכולים להיעלם ושתמשיכו להתמודד עם הצירים כרגיל. לקראת הלילה הם שוב נעלמו ונמוגו ואני הספקתי לבלות את כל הערב עם החברות.
ביום שישי, ה08.07 הייתי אמורה לצאת לטיול לצפון עם יואב ובלי הילדות. למרות שהיה לי ברור שמשהו קורה השארנו את כל האופציות פתוחות. בבוקר סימסת לי שהצירים המשיכו בערך כל 10 דקות. ב07:30 היה לך תור שנקבע מראש אצל רופא הנשים. הוא בדק ועדכן – 4 ס"מ מחיקה מלאה. סופסוף התקדמות ברורה יחסית לבדיקות הקודמות… עדכנת אותי ויצאתם למאיר. הגעתי לשם קצת אחריכם וכבר בטלפון נהניתי לשמוע אותך סופסוף נושמת בציר "אמיתי"…
בסביבות 8:30 כשהגעתי היית במוניטור בקבלת ונראה היה שיש צירים יפים. קצת אחר כך העבירו אותנו לחדר הלידה. קבלת נוזלים ואנטיביוטיקה בגלל הGBS ונראה היה שהצירים התחילו להתרחק. בשל התשישות שלך היה לך ברור שאת רוצה אפידורל ואכן המרדים הגיע וסוף סוף יכלת להרגע ולנוח ואני יכלתי להתחיל ברפלקסולוגיה על מנת להחזיר את הצירים. בסביבות 12:30 אחרי שבדקו אותך ולא התקדמה הפתיחה המיילדת הציעה להתחיל עם פיטוצין והסכמת. בינתיים התחלפה מיילדת בסביבות 13:00 והצירים התחילו להסתדר ולהצטופף. כל זמן מה החלפנו תנוחות על המיטה וכך למדנו לגלות באיזו תנוחה המוניטור רושם ובאילו לא. קצת אחרי אחת נכנסה המיילדת החדשה, ומשלא מצאה את הדופק הציעה להכניס מוניטור פנימי ולפקוע לשם כך את המים. מאד רציתי להמנע מזה ולכן הזזתי אותך טיפה לתנוחה בה ידעתי שהמוניטור ירשום היטב והמיילדת היתה מרוצה והלכה.
זמן מאד קצר לאחר מכן הרגשת מעין פקק שמשתחרר ואת מי השפיר נוזלים. המיילדת בדקה 5 ס"מ. זו היתה תחושה משמחה ומעוררת אדרנלין ובכך הסתיימו הנסיונות שלנו לגרום לך לנוח ולאגור כוחות. בהמלצת המיילדת ארגנו את המיטה לתנוחת ישיבה מלאה שהיתה לך נוחה מאד. במוניטור ראו צירים יפים ואת הרגשת את הלחץ אבל לא את הכאב והיית מרוצה מאד. עוד שעה חלפה, קצת יותר, שינינו תנוחות הזזנו את הרגליים והאגן, עיסינו אותך, ותחושת הלחץ התחזקה. 7 ס"מ והראש לוחץ ונמוך מאד, אמרה המיילדת ואשרה את תחושותייך.
בסביבות 16:00 בקשת לשנות תנוחה. כאב לך הגב וחשבת שזה בגלל התנוחה. בקשתי מהמיילדת החדשה שהגיעה ב15:00 והיא הסכימה שנעבור לעמידת שש… לאט לאט תחושת הלחץ התחזקה והפכה לכאב של ממש בצד ימין. כאב שהתחזק מאד עם כל ציר והתווסף לתחושת הלחץ החזקה…
זה כבר לא היה נעים ותחושת הנוחות התחלפה בכאב חזק ולוחץ… עם כל ציר שהגיעה בהתחלה רק ירדו לך דמעות, למרות העיסויים שעשינו, הנענועים והנשימות והקולות ומהר מאד עברת לבכי אמיתי… בכי שתוך כמה צירים הפך לצעקה… צעקה שהפכה ללחץ ברור. לחצת באופן אינסטינקטיבי ומדהים אבל לא היית מסוגלת לעמוד בכאב. הסתכלתי על אביב ואמרתי לו שאת לוחצת. המיילדת שבדיוק נכנסה לחדר הסכימה איתי. היא בדקה ואמרה שיש פתיחה של 9 ס"מ ושהתינוקת ירדה עוד באגן.היית מותשת ולחצנו ובקשנו כמה וכמה פעמים עד שהגיע המרדים לתת לך תוספת ולחדש את האפידורל שבדיוק נגמר.
כמה דקות לאחר התוספת הגיעה ההקלה. הקלה שהיתה משמעותית כל כך ,שלמרות שב16:50 היתה לך פתיחה מלאה, פתאום כבר לא הרגשת את הלחץ. המילדת אמרה שנחכה על מנת שלא להגיע לואקום. לא יכלתי לחשוב על הרעיון… הצעתי לך לתת לך הומאופטיה לעזור לתינוקת לרדת עוד. נתתי לך 3 מנות מהפורמולה של לינוי ויצאתי לנשום קצת אויר. לא חלפו 5 דקות ואביב התקשר להגיד לי שאת שוב מרגישה את הלחץ. הסברתי לך שזה משמח ושאני מעדיפה שנחכה עד שנקרא למיילדת על מנת לתת לעוברית זמן לרדת כמה שיותר באגן. עשינו לך טלטולים וסיבובי אגן. כשהמיילדת באה הבנו שזה השתלם. היא אמרה שהראש של התינוקת ירד יפה והתיישבה להתחיל את שלב הלחיצות. לחצת מדהים למרות האפידורל. בקשת ללחוץ על הצד והמיילדת שתפה אתך פעולה. אביב היה לידך ותמך ברגל שלך ומדי פעם העביר לך מים ומגבת רטובה לפנים. אני, לראשונה בכל שנותי כדולה, עמדתי וצלמתי את כל שלהי התקדמות הראש של העוברית. זה היה מדהים. בכל ציר הראש התקדם וראינו כמה אפקטיביות הלחיצות שלך. לחצת בערך חצי שעה עד שהראש היה בפתח ממש. כוחותייך אפסו והמיילדת עודדה אותך להמשיך… עוד קצת, המיילדת ניסתה לשמור על הפרינאום, אבל נוצר חתך, עוד טיפה ו.. הראש בחוץ.. עוד כמה שניות והגוף הקטן שלה מחליק החוצה. תוך שניות היא אצלך מחובקת, טיפה אפרפרה. אחרי דקה או שתיים המיילדת בקשה לתת לה חמצן והיא נהייתה ורודה… יפיפייה… כאילו לא סבלת 9 חודשים בירכת אותה וקבלת אותה לעולם… הבת שלכם. תינוקת בריאה ומקסימה בשם יובל!!
מזל טוב יקרים
היה לי לעונג להיות חלק מהתהליך הזה אתכם, ואפילו הספקתי להצטרף לטיול בצפון באותו לילה.
באהבה
רוית