שלא כמו ברוב הלידות שאני מלווה, ההכרות בינינו התחילה בלידה עצמה… הגעתי אליך כגיבוי אחרי שהיית מאושפזת זמן ארוך עם ירידת מים. כשהגעתי כבר היית עם צירים ארוכים וכואבים אתם התמודדת בעמידה . קבלתי מהדולה שלך עדכון על כל מה שעבר עליך עד אז, כך שמעבר לעובדה שלא הכרנו כלל לפני כן, ישר נכנסתי לעניינים ועבדנו ביחד…
ספרת לי שדרשת שישחררו אותך מהמוניטור אחרי שלא היית מסוגלת להתמודד עם הצירים בשכיבה למרות שהמוניטור לא היה מדהים. ניסינו את מכשיר הטנס ועיסויים אבל מה שהכי עזר לך היה תנועה ונשימה. הצירים היו צפופים, ארוכים וכואבים ונראית לי מיואשת… הבנתי שאת לא מאמינה שתתקדמי ושתתקשי לסבול עוד את הצירים האלה ללא התקדמות. אבל לי היה ברור שאת מתקדמת… הצירים היו אפקטיבים וזה היה ברור לעין.
עודדתי אותך להשמיע קול עם הצירים, מה שזירז כנראה את תשומת לב האחיות לתכיפות הצירים שלך. הגיעה האחות עם הרופאה ואמרו שנעבור לחדר לידה "הטבעי? כן". הרופאה ביקשה לבדוק אותך . בבדיקה היתה התקדמות – אמנם קטנה אבל קיימת. 2-3 ס"מ. הסברנו לך על החוקן ובקשת לעשות. נכנסת לשירותים לעשות ואני שמרתי עליך מאחורי הדלת. שמעתי אותך עוברת ציר ועוד ציר והזכרתי לך לנשום… יצאת. ונכנסת שוב… ויצאת ועדיין הרגשת לחץ. העברנו עוד כמה צירים ככה בנשימות והשענות על כל דבר אפשרי עד שהחלטתי לזרז את האחות. היא הביאה לך כסא גלגלים והתקדמנו לכיוון חדר 12 – חדר הלידה הטבעי.
התפלאתי קצת שלא בקשו שנעשה מוניטור נוסף לפני הכניסה לחדר אבל מאחר וידעתי כמה קשה היה לך להתמודד עם הניטור בשכיבה חשתי שעדיף שינטרו כבר בחדר הטבעי…
שם בקשתי עבורך את הכדור והתיישבת עליו מייד. המיילדת באה לשמוע דופק…. הרישום היה של דופק נמוך למדי… נשאר נמוך… לא מתאושש… תוך שניות היה שם חצי מהצוות… בקשו שתעלי בכל זאת למיטה ואני ניסיתי להבהיר לך בין הצירים התכופים והכואבים שהמצב של העובר ברחם כנראה דורש תשומת לב ושאם זה ימשך יתכן שנצטרך להגיע לניתוח. בדיקה באולטרא סאונד הבהירה שאכן מדובר בדופק העובר ולא בדופק שלך במקרה, והוא עדיין נשאר נמוך. מייד התחילו להכין אותך לניתוח – חתימה, קטטר ומוניטור פנימי, החלפת פיג'מה, אלונקה מחכה מחוץ לחדר, ואת סובלת צירים מטורפים ומתקשה להתמודד בשכיבה… עשיתי לך עיסויים ונענעתי אותך על מנת להקל עליך. . הרופאה אמרה שאת עדיין עם אותם 3 ס"מ ואמרת שאת לא יכולה להמשיך ולסבול ככה. הצעתי לך לקבל אפידורל כי מהמיטה לא יתנו לך לרדת וכך אם תגיעי לקיסרי לפחות זה לא יהיה בהרדמה מלאה. הזזנו אותך לשמאל וקבלת מסכת חמצן והדופק של העובר התחיל סופסוף להתאושש. הרופא המרדים הגיע במהירות שיא וביצע את ההרדמה במהירות ראויה לציון כשבינתיים אני מחזיקה אותך ואנחנו נושמות ביחד. עד שהאפידורל התחיל להשפיע סבלת עוד כמה צירים כואבים מאד אבל לפחות בינתיים הדופק של העובר היה טוב יותר וגם אם ירד במהלך הצירים, עלה והתאושש יפה לאחריהם.
תוך זמן קצר חשת לחץ בטוסיק. לא רציתי לפנטז שהתקדמת כל כך מהר כל כך, ולפני שהרופאה בדקה אותך אמרתי לה שגם קודם הרגשת לחץ דומה… בבדיקה היא מצאה שוליים… כמעט פתיחה מלאה… התחושה בחדר היתה מאד מעודדת… עכשיו כל שנשאר הוא להרפות ולעזור לו להתקדם ולצאת כמה שיותר מהר – לצוות היה ברור שהעובר הזה לא מרגיש טוב כל כך ולא היו נותנים ללידה הזו הרבה זמן…
עשיתי לך קצת הרפייה ודמיון מודרך… תעזרי לו להתקדם… כמה דקות אחר כבר כבר היית בפתיחה מלאה וראש העובר עבר את הספינות. המיילדת בקשה ממך לנסות ללחוץ אבל האפידורל רק התחיל להשפיע והלחיצה בשלב זה לא היתה אפקטיבית. עשיתי לך יחד עם המיילדת סיבובי רגליים וטלטולים. סוף סוף היה לי רגע להציץ בנייד שלי וראיתי שהדולה המקורית שלך התפנתה . כתבתי לה במסר באיזה חדר אנחנו והיא התלבטה אם להצטרף אלינו או לא. היתה לי תחושה שתשמחי אם גם היא תהיה שם ואמרתי לה את זה. היא נכנסה. הצוות היה המום לראות את שתינו אתך אבל השארנו את ההסברים לאחר כך. בינתיים התמקדנו בלעזור לך ללחוץ נכון. החזקנו לך את הרגליים. היא כוונה אותך, אני עודדתי וראינו את הראש הקטן מתקדם בתעלה. הרופאה כל הזמן היתה בחדר. בשלב מסוים גם מכשיר הואקום הוכנס לחדר, רק ליתר בטחון… עם התקדמות הלחיצות המיילדת ניסתה להמנע מביצוע חתך, אבל היה לה ברור שאם תעשה חתך הוא יוכל לצאת בקלות. בסוף היא ביצעה חתך קטן ואכן הוא יצא – עם היד למעלה… אומר שלום…:-)
קבלת אותו לידייך, ילד יפייפה ומתוק והמיילדת ניסתה לאסוף עבורכם את הדם הטבורי ללא הצלחה. היא ראתה שהוא קצת נאנח ובקשה שיגיע רופא הילדים שהוזמן מבעוד מועד. הרופא בדק אותו . נתנו לך אותו לזמן קצר וביקשו להעביר אותו להמשך טיפול בתינוקייה. "הוא בסדר, רק זקוק לקצת טיפול". אמא שלך הצטרפה אליו לתינוקיה. היה לך קשה להפרד ממנו אבל עודדנו אותך שבקרוב יהיה כולו רק שלך, לתמיד…
בינתיים חלפה כחצי שעה והשלייה לא יצאה. ראינו שהמיילדת נלחצת ועיסינו נקודה ברגל שמפעילה את הרחם . זמן קצר מאד אחרי כן השלייה יצאה – שלמה. סוף סוף אפשר להגיד מזל טוב…
