סיפור הלידה של הילה מתחיל עוד לפני שידעת בודאות שהיא בדרך. דברנו בטלפון ואמרת לי שאת רוצה שאהיה הדולה שלך. אחרי כמה ימים אמרת שוב ועניתי לך "תכנסי קודם להריון". ענית לי שעשית בדיקה והיא חיובית. כשאני נזכרת בזה נראה לי ממש לא הגיוני שחלפו יותר משמונה חודשים מאז…

ההריון התקדם לו. הבטן יצאה ולאט לאט התחיל להיות לך גם קשה וכבד. מאחר ונריה נולד בניתוח קיסרי, ההחלטה לנסות וללדת בלידה וגינלית דרשה ממך המון התארגנויות , ברורים וקבלת החלטות. גם כשקבלת חוות דעת שממליצות ללכת על קיסרי כי הערכת המשקל של הנסיכה שגדלה לך בבטן היא גדולה לא התייאשת. התייעצת עם כל מי שאפשר, קראת כל מאמר אפשרי, עשית יוגה וריברת'ינג ועשית המון עבודה פנימית – להאמין בעצמך, להאמין בגופך, להאמין בתינוקת שלך, ולעשות הכל על מנת לחוות לידה אחרת.

חודש תשיעי. התחלת להרגיש התכווצויות והיית מרוצה. הגוף עובד הפעם, בשונה מבלידה הקודמת…

04.01.09 – קמת משנת צהריים עם כאבי בטן וגב תחתון והתחלת לארגן את התיק. כמה דקות לפני שמונה בערב התקשרת אלי באושר… ירדו המים… והם לא מפסיקים לרדת…

התקלחת וארגנתם את נריה. בסביבות 21:00 יצאתם לכוון לניאדו. מאחר והבנתי שיש לך צירים התלבטתי אם להצטרף אליכם כבר עכשיו או לחכות לשמוע מה קורה. מנסיוני החלטתי להמתין. ירידת מים יכולה להיות תהליך ארוך. סיכמנו שאני הולכת לנסות לישון קצת ותודיעי לי מה קורה. ברבע לאחת עשרה הודעת לי שהרופא אמר ש"את לא בלידה" ושיאשפזו אותך למחלקה.

ישנתי. בסביבות חמש הודעת לי שיש פתיחה של 3 ס"מ ואת במרכז לידה…נדבקתי באופוריה שלך… תוך כמה דקות כבר הייתי במכונית… קופאת מקור. הגעתי בשש וכמה דקות וא' בדיוק עמד בקבלה וליווה אותי למרכז הלידה. הגעתי למראה מהמם – את שוכבת לך באמבטיה, אלוהית ממש, משמיעה קולות בכל ציר ונושמת. מרגלית עומדת לידך, דואגת לכל צרכייך. בזמן שהיינו שם הצירים הפכו ארוכים וכואבים יותר, אופי הקולות שלך השתנה והפך לשאגות של נמרה. בסביבות רבע לשבע מרגלית בקשה שתצאי מהמים על מנת שתוכל לבדוק אותך. זה היה לך קשה מאחר והמים מאד הקלו את כאב הצירים. מרגלית בדקה אותך… "כמה פתיחה את רוצה?" היא שאלה, ענית לה "8" והיא אמרה שכן. 8 ס"מ… הייתי בהלם מההתקדמות המהירה… מרגלית הזכירה שהתינוקת עוד גבוהה וצריכה עוד לרדת… ספינה מינוס 2. נשארנו בחדר. מחליפים כל הזמן תנוחות, פעם השענות על א', פעם על החבל, פעם מנוחה על המיטה. כל הזמן צירים. אנחנו נושמים ביחד, עושים קולות ביחד. מדי פעם כשהיתה לי תחושה שאת מאבדת פוקוס הסתכלתי לך בעיניים, הנחיתי אותך, לחזור לנשום, לא להבהל מהכאב, את מתמודדת נהדר, מעולה פשוט… בסביבות 7 הגיעה המיילדת רונית. היא מייד הצטרפה לעבודה המשותפת וכולנו היינו שם אתך… הנחית אותנו מה נעים לך ומה פחות. בכל ציר מעסים, מניעים, נושמים, משמיעים קולות ביחד, וכל כמה זמן משנים תנוחה. א' שם מוזיקה ברדיו דיסק. זה עשה אוירה מאד נעימה בחדר. חיכינו שיגיעו צירי לחץ. תיארתי שאם היינו קודם על 8 ס"מ אנחנו די קרובים לסוף. לכל אורך הלידה היה לך דימום. מדי פעם סימנתי לרונית כדי לוודא שהיא מודעת לזה אבל היא היתה רגועה. גם את חששת ממנו והרגענו אותך כל הזמן. ההורמונים עבדו עליך בצורה מדהימה… נראית כמו על סמים… משהו טוב… מדי פעם , מעבר לקולות, דברת עם העוברונת. קראת לה לצאת, "אצ'ה" (הבטחת שתסבירי לי מה זה…) בשלבים מסוימים נראית כמו שיכורה… חוזרת על מה שאומרים לך, מסטולה אמיתית, וזה היה סימן נהדר… הגוף שלך עובד יופי…

מתישהו נכנסה רננה – מיילדת סטאז'רית, ועכשיו הצוות שלנו היה כבר ממש מלא…בסביבות תשע בבוקר נכנסה ד"ר ויינטראוב. הבדיקה שלה היתה מאכזבת. לא רק שהעוברות שלנו לא ירדה, נראה שהבדיקה של מרגלית היתה שגויה. היא הרגישה 6-7 ס"מ… היא לא נשמעה אופטימית לגבי המשך לידה רגילה אבל לא נתנו לה לייאש אותנו. המשכנו לעבוד במלוא המרץ. בשלב מסוים הצירים נחלשו והתרחקו קצת. א' דיקר אותך בכמה נקודות ואחר כך עברנו לטיפות הומאופטיות ובהמשך לעיסוי פטמות. במשך כל הזמן עבדת כמו נמרה… מחליפה תנוחות… מקלחות… שכיבה מדי פעם כשחשת מותשת ושוב קמה והולכת, וזזה, ולנו רק נותר לחבק, להיות למשענת, לעסות וללטף, לנגב לך את הפנים עם מגבת רטובה, לנשום איתך, לעודד ולעשות קולות …כשהיית במקלחת המים עזרו מאד, אפילו שכחת לכמה דקות את הצירים, אבל ברגע שסגרת את המים הצירים חזרו במלוא עצמתם.

11 בבוקר. הרופאה חוזרת ואנחנו יוצאות בשבילה מהמקלחת. היא בודקת. 8 ס"מ אבל התינוקת לא יורדת בספינות. עדיין ספינה מינוס 2. היא ממליצה על קיסרי ומציינת שככל שנמתין הניתוח יכול להיות קשה יותר. נפילת אנרגיה… את מאוכזבת ואני מנסה לחשוב על כל דבר שיוכל לעודד אותך..

א' מציע להמתין שעה ואז ללכת לניתוח אם לא תהיה התקדמות. בין ציר לציר את מתלבטת עם רונית המיילדת, אנחנו מתקשרות גם לשרי שאומרת שאפשר לדעתה לחכות ואת מחליטה ללכת על זה. רונית אומרת שאם את הולכת על זה – אז עד הסוף.. נעשה כל מה שאנחנו יכולים… עוד שינויי תנוחות.. עמידת שש… התמתחות על הסולמת, סבובי רגליים, דמיון מודרך… הרבה "שמע ישראל"… את מותשת ואנחנו מעודדים אותך לתת את כל האנרגיה שיש בך עבור הסיכוי שהיא תצליח להתקדם בזמן הזה.

12 בצהריים. הרופאה חוזרת ובודקת. אין שינוי… היא מאד ממליצה על ניתוח. את בוכה והלב שלי בוכה אתך. אני יודעת שעשית ועשינו כל מה שהיה אפשרי ושצריך לדעת גם מתי לוותר, אבל ברור לי שכמה שזה קשה לי – זה הרבה יותר קשה לך…

התארגנויות אחרונות ונוסעים על כסא הגלגלים לחדר הניתוח. אני לא יכולה להכנס ויוצאת לחדר ההמתנה עם כל התיקים. אני יושבת שם כמעט שעה ומתחילה לדאוג… כבר המתנתי מחוץ לחדר ניתוח כמה פעמים ואני תוהה למה זה לוקח כל כך הרבה זמן…

ב13:00 רונית ורננה יוצאות עם התינוקת הורדרדה והמתוקה שלך בידיים… מזל טוב! היא נולדה ב12:55. הזמן חולף וא' לא יוצא. כשהוא יוצא לבסוף גם הוא לחוץ: הניתוח התארך והרופא ביקש שיצא.. אולי משהו לא בסדר? אני רצה וקונה לשנינו חפיסת שוקולד… אין כמו שוקולד להרגעת עצבים מרוטים… עוד 10 דקות חולפות עד שאחת המיילדות באה לקרוא לא'. הוא נכנס לחדר 2 ואת כבר שם…

לא יכולתי להתאפק. דפקתי על הדלת ונכנסתי…את נראית מעולה, עירנית, שמחה, ממש לא כמו אשה אחרי ניתוח… הרופא נכנס ומספר לנו למעשה שהיה לנו נס – כשהוא פתח את הבטן הוא גילה שהצלקת של הניתוח הקודם היתה פתוחה… אני לא רוצה לחשוב מה יכול היה לקרות… ה"שמע ישראל" שלך עבדו יופי… מישהו מלמעלה היה אתנו שם…

א' הביא את התינוקת. נסיכה ורודה ויפיפייה – עירנית ורגועה. את משתוקקת להצמיד ולהניק אותה ולכן מבקשת לדחות את הפטידין עד אחרי ההנקה. הורודה הקטנה נצמדת לשד בקלות ומיד מתחילה ביניקה עוצמתית, כאילו לקחה שיעורים פרטיים בבטן… היא יונקת צד אחד וצד שני ורגועה….

אבא יוצא לקנות לו משהו לאכול ואני נהנית מהתענוג של להחזיק את הורדרדה בידיים… בינתיים את מקבלת את הפטידין, עדיף לפני שתתחילי לסבול… הקטנטונת שוכבת לי בידיים… שקטה ועירנית… בוחנת אותי… מדהימה (חמסה) אני פשוט נמסה…

יקירתי

הילה באה לעולם בדרך שונה מזו שתכננת עבורה. חשוב לי שיהיה לך ברור שעשית כל מה שהיה בידך לעשות על מנת לנסות וללדת בדרך שרצית… עברת כמעט חווית לידה מלאה ואני שמחה שלפחות זו היתה חוויה של לידה במרכז הלידה, שהיא חוויה שונה באופן מהותי מלידה בחדר לידה רגיל… יש לך ילדים מיוחדים, וככאלה הם בוחרים את הדרך בה הם באים לעולם…

אין כמוך!! היית מדהימה, והיה לי לעונג להיות שם אתכם

אוהבת

רוית