תמרי,
לפני פחות משנתיים זכיתי להיות חלק מהלידה של בנכם הבכור, אליאור. בדיוק כמו שגל אמר וידע מראש זו היתה לידה כואבת, אינטנסיבית, מהירה וטבעית. הדבר העיקרי שלקחתי ממנה הלאה היה המשפט שאמרת לנו לאחר מכן, שגם כשבקשת במהלך הצירים אפידורל , ידעת שאת לא באמת רוצה אותו, ושהיית כועסת אם לא היינו עוזרים לך להמנע ממנו…
ההריון הבא הגיע מהר משציפיתי. הפעם כבר ידעת למה לצפות, והכאב הפחיד אותך. גל ידע, וגם אני ובעצם גם את, שהלידה הזו תהיה מהירה, מהירה מאד, ולכן היינו דרוכים. כבר בשבוע 36 התחילו הצירים להגיע. ארוכים, כואבים, סדירים למדי ו…נעלמים… שבועות שלמים עברו ככה. כשבכל פעם אנחנו נדרכים, מצפים ו…חוזרים לשגרה. לקראת הסוף כבר הרגשתי את התסכול בקול שלך… נזכרתי בעצמי לקראת הלידה השלישית… כל כך מייאש, ואין מה לעשות.
התל"מ חלף. הלכת למעקב הריון עודף רק כדי לגלות שבגלל שביתת הרופאים הם לא עושים בדיקות.
21.11.11 יום שני בצהריים . אני בבר אילן, יושבת וקוראת מאמרים במהלך ה"חלון" שלי, ואת מתקשרת. מתארת הפרשה דומה ל"פקק הרירי" ואני מבינה שזה סופסוף מתקרב. עוד מתלבטת אם אולי לוותר על השיעורים האחרונים וללכת לישון ולאגור כוחות. אנחנו עוד דנות בתאריך. אני אומרת שה22.11.11 זה תאריך יפה ואת שהתאריך של היום יותר מעניין… אני חושבת לעצמי שיותר הגיוני שזה יקרה לתאריך של מחר אבל לא אומרת כלום.
20:00. אני מגיעה הביתה ומשחררת את יואב ללכת לסדנת הורים שאנחנו משתתפים בה ומזהירה אותו להיות זמין כי אני מצפה לטלפון ויודעת שאצטרך לצאת מייד. ברור לי שזה יגיע, לפני כן כמעט שלחתי לו SMS "הלילה לילה לילה" שזה הקוד שלנו ללילה של לידה… הספקתי להשכיב את הבנות , לסדר ולטאטא את הבית, להתקלח ולהכנס למיטה. 21:30, כמה עמודים לתוך הספר ואת מתקשרת. מתארת צירים שבעקבותיהם משהו שמשתחרר, לא בטוחה אם זו הפרשה או מים. אני מתלבטת אם לנסות להרדם ומחליטה שלא. אחרי רבע שעה מגיע הטלפון הנוסף. זה מים, ואת נלחצת, מהמים ומעוצמת הצירים. בסוף השיחה את מציינת שגם לוחץ לך לכיוון הטוסיק ואני ממליצה שנצא. מחייגת ליואב ומתארגנת בזריזות, פוגשת אותו בשער ויוצאת לדרך.
22:20 אני מגיעה לתל השומר, אתם כבר במיון יולדות… מתחבקים. למרות שלא נפגשנו מאז הלידה הקודמת זה מרגיש כאילו זה היה אתמול. צירים חזקים וצפופים בטירוף, ואת כהרגלך מתמודדת אתם בשקט. המיילדת בודקת ואומרת שיש 4 ס"מ יפים. המוניטור של העוברית קצת ישנוני. אני מנסה לדחוף לך קצת שוקולד אבל כשהמיילדות מגיעות הן מחליטות להעלות אותך על המיטה. על המיטה הכאב הרבה פחות נסבל. אני מנסה לעשות לך עיסוי בגב התחתון ולפחות לחלק מהציר זה עוזר …
הכאב מלחיץ אותך. פיפי לוחץ… מתה כבר להכנס למקלחת, אבל המיילדות רוצות מוניטור מושלם ולדעתי גם אין חדר פנוי… כל כמה דקות עולה שוב החשש מהכאב, זה יכאב יותר? אני לא בטוחה שאעמוד בזה הפעם, וגל ואני מזכירים לך שאת יכולה, שכבר עמדת בזה, שהפעם זה יהיה קצר יותר, ואת מתאפסת, משכנעת את עצמך ואת העוברית , "אני יכולה, זה יהיה קצר, אני אגמור עם זה תיק תק, תכף את בחוץ…"
הצירים אינטנסיבים. את מפחדת ללכת לשירותים מחשש שזה יתקדם לפני שתספיקי להכנס למקלחת אבל בסוף הולכת ולאחר 10 דקות נוספות סופסוף מעבירים אותנו לחדר לידה. המיילדת שואלת על בדיקות דם למקרה שתרצי אפידורל ואת מצהירה בנחישות "אני לא ארצה". מהר מהר למקלחת, אבל את מרגישה כבר לחץ בטוסיק ואני מציעה שנבקש מהמיילדת לבדוק. היא בודקת ומצהירה על 5-6 ס"מ . היא מבקשת שנחזור למקלחת אבל שנצא תוך רבע שעה.
במקלחת הצירים אינטנסיבים וחזקים משהיו. את לא מסוגלת לשבת על הכדור כי לוחץ.ההורמונים עובדים מעולה ואני נהנית לראות כמה את מאפשרת לעצמך להיות במצב הזה… ממש מסוממת מהורמונים… אנחנו ממשיכות עם עיסוי הגב התחתון, את לא נותנת לי לזוז ממך ליותר משניה, גל כמובן לא זז מאתנו ומעודד כל הזמן. אחרי ציר או שניים את "מתעוררת" פתאום ."אני יודעת שאז לא התכוונתי אבל עכשיו אני מתכוונת, אני רוצה אפידורל, אני לא יכולה לעשות את זה אני אומרת לך אני רצינית" גל ואני עומדים אתך, חוזרים ואומרים שכל האפשרויות פתוחות למרות שברור לי שאת פשוט מתקדמת. אני מזכירה לך את שלב המעבר, שלב היאוש, ומבהירה לך שאנחנו בדיוק שם. נותנת לך מנה מההומאופטיה של לינוי, כדי להתמודד עם הפחד מהכאב שזכור לך מהלידה של אליאור, ואכן אחרי דקה את משחררת, מדברת על הפחד, מוציאה ומשתחררת ממנו. שוב קפיצה בצירים, אני עוזרת לך להשמיע קול במהלך הציר, מחזיקה לך את היד, רוקדות ומרימות רגליים ונוהמות, כמו מסביב למדורה באיזה שבט אפריקאי. בסוף הציר את אומרת שזה עוזר. את אומרת שלוחץ מאד בטוסיק. אני מבקשת מגל לקרוא למיילדת. עברו אולי אולי 10 דקות. אני מבקשת ממך לצאת לכיוון החדר, כדי שנוכל להתכונן ללידה , אבל את לא מעכלת שתכף היא יוצאת. רוצה לחכות למיילדת שתגיעי, כדי להנות מהמים כל עוד אפשר. בציר הבא מתחיל כמו קודם ופתאום את לוחצת… מדהים לשמוע את הרפלקס הזה… המיילדת עוד לא הגיעה ואת חוששת שיוצא לך קקי… אני מנסה להוציא אותך מהמקלחת ללא הצלחה, צועקת לגל שיביא אותה ומהר ומכינה את עצמי לראש שאני מבינה שתכף יוצא… אני יורדת לרצפה ומכינה את הידיים… מתרגשת ומשקשקת מפחד בו זמנית… את לוחחחצצצתתתת… והמיילדות מגיעות סופסוף. הציר נגמר ואנחנו עוברים מהר למיטה. את נשכבת על הצד, כמו שרצית, ולוחצתתתתתתתתתת עוד כמה שניות והיא אצלך…. 21.11.11 השעה 23:57. ספידי גונזלס, לדברי המיילדת , או מהירה כמו איילה….
יקירתי, כבר אמרתי לך ואומר לך שוב… נועדת ללדת… את יודעת להיכנס ולחוות את הלידה עם כל העוצמות שלה באופן בעורר השתאות והערצה… היה לי פשוט מדהים להיות חלק מהלידות שלך, וכבר מחכה ללידה הבאה…

בהמון אהבה,
דודה דולה, רוית