את ההריון הזה ליויתי כמעט מההתחלה. הודעתם לי שאת בהריון כבר בשבוע 10. זה היה מובן מאליו אחרי שהיינו ביחד גם בלידה של רז ונשארנו בקשר במהלך 3 השנים שחלפו מאז.

הלידה של רזי היתה לידה רגילה. לא ארוכה או מסובכת מדי אבל לא זרמה בדיוק כמו שרצית והחלטת לקחת אפידורל בשלב מסוים למרות שלא באמת כאב לך מאד. הפעם רצית לידה טבעית והחלטת לעשות הכל על מנת להצליח בכך. בחרת ללדת במרכז הלידה בתה"ש, ולא לוותר עלי – גם בשבילך וגם בשביל יאיר… שיהיה רגוע…

אין לי מושג איך אבל ידעתי בדיוק מתי תלדי. יום לפני הלידה התקשרת לחוצה. הערכת המשקל גבוהה. שוב ראש גדול.. ואולי לא יתנו לך להכנס למרכז הלידה הטבעי בתה"ש. הזכרתי לך שגם רזי נולד במשקל מכובד של 3.800 בשבוע 38 ולא היתה לך בעיה ללדת אותו ואמרתי לך – את תראי, את תלדי השבוע.

עוד באותו ערב היו לך צירים, וכך גם כל הלילה. בשבע בבוקר התקשרת אלי. הצירים לא כאבו כל כך (מה שלא אומר כלום אצלך) והיו כל 6 דקות בערך. על מנת לא להלחץ החלטתם להתקדם לכיוון דודה שלך בסביון. התלבטתי אם לצאת על מנת להמנע גם אני מהפקקים והחלטנו להמתין עוד קצת. בינתיים הצירים הצטופפו, נעלמו קצת ושוב חזרו. בסביבות 13:00 או קצת קודם הייתי אצלכם. נראית רגועה ונינוחה . הצירים כאבו מעט אבל התמודדת יפה והם לא היו סדירים במיוחד. הבנתי שאחנו עדיין בשלב לטנטי והיתה לי הרגשה שככה זה צריך להיות. המתנו. נהנים מהשלווה בבית של דודה שלך. הצירים המשיכו והיו כואבים יותר ויותר אבל עדיין לא לגמרי סדירים ולא לגמרי "שם".

מדי פעם התקשרת למרכז הלידה בתה"ש לעדכן את המיילדות ולקבל הנחיות. הרגשתי שאת לחוצה. מצד אחד לא רוצה להגיע מוקדם מדי ומצד שני רוצה להגיע בזמן, בלי לחץ… יאיר היה רגוע להפליא.. ראה מרתון של "הבורר", קרא ספר… הכל היה שלוו… נראה שהעובדה שהגעתי הרגיעה את דודה שלך וכעת כולם פשוט המשיכו בשגרה רגועה, נהנים מהרוגע שלך ונותנים לך תחושה טובה…

בשלב מסוים הצירים לחצו לך למטה, לכיוון הטוסיק. הם הגיעו בערך כל 4- 6 דקות אבל עדיין לא נראה היה לי שזה זה. אמרתי לך שאפילו שאני יודעת שאת נראית אחרת בלידה מנשים אחרות, ושהכאב אצלך מתבטא אחרת, אני עדיין לא חושבת שזה זה. התקשרת למרכז הלידה וגם ציפי אמרה לך להמתין ולהתקשר עוד שעה. התאכזבת ונלחצת. ביקשתי ממך להניח לזה. שאלתי אם את סומכת עלי שאומר לך מתי צריך לצאת לדעתי ואמרת שכן. החלטנו להקשיב להמלצה של ציפי ולנוח קצת. ניסית לשבת על כסא נוח אבל ציר אחד שהעברת עליו גרם לך להבין שאת לא מסוגלת לשבת.. לוחץ נורא למטה. הצעתי לך לנסות לעבור לשכיבה על הפוף הגדול וזה מה שעשית. בעקבות הלחץ שהרגשת היתה לי תחושה שהומאופטיה תעזור פה. דברתי עם לינוי ההומאופטית ואורנית חברתי והן הסכימו לתחושה שלי לגבי הרמדי הספציפית. נתתי לך 3 גלובולים. עברה כחצי שעה בה הצירים התרחקו. הם הגיעו כל 8 דקות בערך וממש נרדמת ביניהם. הרגשתי שאת זקוקה לזה. כשקמת נראית לי חסרת מנוחה והצעתי לך להכנס למקלחת. מרגע שקמת הצירים חזרו להיות תכופים. נכנסתי איתך למקלחת. יאיר נרדם בינתיים על הספה. במקלחת הצירים נראו סוף סוף "כמו שצריך". כל 4 דקות, דורשים ממך ריכוז , נשימה ותנועה.. המים עזרו לך מאד… המתנו עוד 2-3 צירים והסכמנו שהגיע הזמן. יצאת להתלבש ואני הערתי את יאיר. בינתיים הצירים הצטופפו פתאום ובזמן שחלף עד שנכנסנו למכונית שלי הם הגיעו כל 2 – 2.5 דקות.

ישבת מאחורה ויאיר ואני מקדימה. אני מסתכל עליך במראה ובמקביל על השעון וכמובן על הכביש.. צירים כל 2.5 דקות. תה"ש במרחק פחות מ 10 דקות.

הגענו. יאיר נסע להחנות את המכונית שלי ואנחנו נכנסנו פנימה. המיילדת שקבלה אותך הבינה שאת כאובה ותקתקה עניינים. בבדיקה 5 ס"מ וראש לוחץ טוב… איזה כיף!! היא הודיעה למיילדות של המרכז הטבעי ותוך דקות ציפי היתה שם. מרגיעה, חמה ומעסה. לבקשתה הלכתי להכין את האמבטיה במרכז הלידה בזמן שאת עמדת למניטור ראשוני לפרק זמן מינימאלי. מיד לאחריו עברנו לחדר המקסים במרכז הלידה. החדר היה חשוך ונעים למעט נר שדלק. יאיר התמקם לו על הכורסא, את נעמדת באמבטיה, וורד, המיילדת המקסימה שלך שהגיעה בינתיים צמודה אליך ומעסה אותך. בינתיים הרגשתי שאת מסודרת ודאגתי ליאיר שהתחיל להראות סימני לחץ קלים… והא הבין ששלב הלחיצות קרוב וסיכמנו שאדאג שהוא יצא ברגע המתאים.

הצירים שלך היו חזקים והתמודדת אתם מדהים.. עומדת ונעזרת בנשימה ,בתנועה ובמים… נתתי לורד את השמן בריח ורדים שנהנית ממנו קודם לכן כשעשינו עיסוי בבית והיא עיסתה לך את הגב… היה ברור שאת מתקדמת מדהים. ורד הציעה שתכנסי למים. לשבת לא היה לך נוח בגלל הלחץ למטה אז שכבת… זרם המים מכוון לבטן… נחת בין הצירים ובזמן הציר התנועעת במים…נושמת.. מפוקסת… בעולם משל עצמך…

נעמדת שוב… הלחץ למטה התחזק.. גם יאיר הבין שזה מתקרב והחליט לצאת החוצה. לא עברו כמה דקות והרגשת לחץ חזק למטה. עזרנו לך לצאת וורד הציעה לך לשבת בשרפרף הלידה. התיישבת על השרפרף ואני על שרפרף נוסף מאחורייך. חיבקתי אותך מאחורה והשתדלתי לתת לך "קונטרה" ללחיצות. בכל לחיצה הרגשתי איך הגוף שלך נמתח נדרך ולוחץ בעוצה את התינוק החוצה… התמלאתי באדרנלין והתרגשות… זה דבר אחד לראות לידה מהצד, ודבר שונה לגמרי ממש "ללדת אתך" זה הזכיר לי כל כך את הלידה של מעין שלי, והרגשתי שאני חייבת לתת לך את כל הכוחות שלי – פיזיים ורגשיים… בכל ציר לחצת בכל הכוחות שלך… צעקת בעוצמה, ואני "לוחצת" אתך… מחבקת ומלטפת אותך, אומרת לך באוזן כמה את מדהימה, מנסה לאזן את שתינו ביחד, מה שיהיה די מסובך בהתחשב בעובדה שלא היה לי איפה להשען (האמבטיה היתה מאחורי)… עבדת קשה, וגם אני… שתינו מזיעות ואני מחזיקה אותך ומעריצה כל ס"מ ממך… איזה עוצמות…כמה כח…

כל כך התרגשתי להיות במקום הזה…. עוד כמה לחיצות, בחדר היו 3 מיילדות מדהימות. ורד עושה עבודה מדהימה בשמירה על הפרינאום שלך. עוד אחת מצלמת אותנו, והשלישית מעודדת ונהני מאוירת ה"אוהל האדום" שנוצרה לנו בחדר… ואז הוא יצא… אור שלכם… שלנו… נורא רציתי לדאוג שיאיר יכנס אבל עדיין נשענת עלי… לשמחתי יאיר עמד בחוץ והבין בדיוק מתי הזמן להכנס… הוא נכנס לראות אותך מחזיקה באור והיה כל כך מרוגש ומאושר…דמעות ירדו בעיני… חיבקתי את שניכם והודיתי ליאיר… בזכות הבחירה שלו להיות מחוץ לחדר הלידה בשלב הזה זכיתי אני לאחת החוויות המדהימות ביותר בחיי… כמעט כמו הלידות של הבנות שלי…

עוד קצת וחבל התבור נחתך, יאיר מוריד חולצה ומערסל את אור בידיים שלו… קורן מאושר… לאחר יציאת השלייה עברתם יחד למיטה… 2 הורים מאושרים ותינוק יונק בתיאבון רב…

השארתם בחדר עוד כמה שעות עד העליה למלונית. ורד ושאר הצוות התייחסו אליכם מדהים ופינקו אתכם . נפרדנו ונסעתי הביתה מאושרת כמו שלא הייתי המון זמן… בטוחה שככה צריך להתייחס לכל יולדת. ככה צריכה להיראות לידה.