מאשה יקירתי.
ההכרות בינינו מתחילה עוד בשבוע מוקדם בהריון שלך. כבר במפגש הפורום היה בינינו "קליק" והיה לי ברור שאני צריכה להיות אתך בלידה… כך התקדם לו ההריון, נפגשנו "רשמית" והכרתי את ארז, עשינו הכנה ללידה, התחברתי לגן החיות הקטן שלכם וכל שנשאר הוא לחכות ללידה…
התל"מ היה 07.07.09. שוחחנו באותו יום וסיפרתי לך שיומיים לאחר מכן יש לי כרטיסים למופע של עידן רייכל בקיסריה. הבטחת לנסות לסגור רגליים, אבל זה לא עבד….;-)
09.07.09 שעות אחה"צ. אנחנו ליד הרכב, אני לבושה , מאופרת , עם נעלי עקב וטלפון החירום מצלצל. משום מה לא הצלחת להשיג אותי בטלפון הרגיל. יש צירים בשעות האחרונות, די תכופים. רצתי הביתה, הבאתי בגדים ונעליים להחלפה (תיק הלידה גם ככה היה אתי) ואת הדרך להוריי בהוד השרון העברתי בלחץ והתלבטות – לנסוע עם יואב ולשגע אותו כל הדרך והמופע או לתת לו לנסוע עם חבר ולהיות מוכנה למצב בו הלידה תתפתח?
החלטתי להשאר. התעדכנתי איתכם מדי שעה ונראה שלמרות שניסינו לבדוק עם קצת יין הצירים לא הלכו אלא הצטופפו התארכו והפכו כואבים יותר. בסביבות 22:00 הצטרפתי אליכם אחרי שארז עדכן אותי שכבר כשעה יש צירים כל 4 דקות… נשמע מבטיח…
גם נראה מבטיח. הגעתי לראות אותך עם יופי של צירים. נושמת, זזה, מתמודדת נהדר. אחרי יותר משעה בה ראיתי שהם עוד לא ממש צירים סדירים ניסינו הומאופטיה. הצירים הפכו תכופים וסדירים ועבדנו ביחד כולנו – אמא שלך, ארז ואני על מנת להקל עליך את ההתמודדות עם הצירים. הם היו ארוכים וכואבים מאד ובשלב מסוים הסכמנו שכדאי לצאת לבית החולים. יצאנו. באוטו עיסיתי אותך בזמן הצירים. הגענו ומהרגע שחנינו היו צירים כל 2 דקות. באמת נראה מבטיח.
בקבלה חכתה מיילדת מפחידה למראה (או איך אמא שלך כינתה אותה? בולדוג) שלא נתנה לאמא שלך ולאחיך להכנס. נבדקת – 1.5 ס"מ בלבד… הצירים קצת התרחקו והמיילדת לא התרשמה מהם במיוחד. המוניטור היה מעולה ובינתיים הצירים הצטופפו והתחזקו. בזמן שחיכינו הם היו נראים מעולים והיה נדמה שיש התקדמות משמעותית . ככה עברו להן שעות. בהן אנחנו ממתינים לרופא או מיילדת לבדיקה, עם צירים שנראים מעולה, התמודדות מעולה ו… שום התקדמות. בסופו של דבר , בבוקר, אחרי הצעות די מגוחכות לקחת אקמול האפשרויות שלנו היו להתאשפז לזירוז ואפידורל, או להשתחרר הביתה (או טשטוש…) החלטנו, מתים מעייפות ואחרי שהצירים התרחקו קצת, לחזור הביתה… נסענו הביתה. בטוחים שאנחנו הולכים לנוח קצת ולהתעורר ללידה של ממש. הלכתי לישון אצל הורי. את לקחת אופטלגין ושתית יין ונחת בין הצירים שהתרחקו קצת. השעות חלפו. התעוררתי ושמעתי מכם שאין שינוי של ממש. ככה חלפו השעות. בשבת בצהריים נשמעת לי מיואשת. מאד קרובה ללכת לקבל זירוז וזהו. קפצתי אליכם והבאתי את כל הקיט ההומאופטי ואת מכשיר האיזי טנס. נסענו לחמותי, ניסיתי לישון גם שם, בטוחה שכל רגע תקראו לי. חזרנו הביתה והספקנו עוד ללכת לבריכה. בינתיים נסעתם לאמא שלך והתחלתם לקדם את הלידה פיזית – עליות וירידות במדרגות, הליכה יחפה על הדשא… בסביבות שש וחצי הודעתם לי שיש צירים טובים ויצאתי אליכם.
אכן, יופי של צירים, בלי הפסקות, לא נעלמים, חזקיייים… ארוכייים ואת נושמת, זזה, אנחנו מחבקים, מעסים משמיעים קולות. שלחתי אותך לנסות מקלחת. גם שם – צירים ללא הפסקה. כל כך צפופים… בין ציר לציר עולות גם דמעות כאב ואת מדהימה… החלטנו שכדאי להתקדם בחזרה לבית החולים. באוטו הרבה יותר צירים והרבה יותר כואבים מבסיבוב הקודם…גם בדרך…הרופא שבדק יומיים קודם את ה1.5 ס"מ היה שם. בבקשה תן לנו רק חדשות טובות אמרתי לו… חדשות מעולות הוא אמר… 3.5 -4 ס"מ…. איזה יופי.. אמנם היינו בטוחים שיותר אבל זה לפחות מקנה לנו כניסה לחדר הטבעי… המיילדת המליצה שנהנה בינתיים מהמקלחת ועם החלפת המשמרת יכניסו אותנו לחדר הטבעי. ארז אתך במקלחת. צירים בלי הפסקה. בשלב מסוים הוא נחנק מהאדים ואנחנו מתחלפים. כ-ל הזמן צירים, המים עוזרים לך מאד ואנחנו משמיעות ביחד קולות. קצת אחרי 23:00 מכניסים אותנו לחדר הטבעי. לורן מחכה לנו שם אחרי שבקשתי ממנה קצת קודם כשהגיעה לחדר לידה. היא בודקת אותך ומאכזבת… 3 ס"מ…אני מבינה ממנה שלדעתה את צריכה להרפות כדי להתקדם. אנחנו מחליטים לנסות את הג'קוזי למרות שיודעים שזה מוקדם מדי אבל אם זה יעזור לך להרפות… בינתיים משוחחים עם לינוי ההומאופטית ומנסים רמדי נוספת . נכנסים לג'קוזי. את לא מתלהבת בהתחלה מהרעיון אבל כשהאמבט מתמלא אנחנו מתחילות לעשות דמיון מודרך ואת נכנסת לזה בצורה מדהימה… אני מתארת לך בועה בטוחה ורגועה ואת ממש שם… אנחנו עוברות ביחד את הצירים עם קצת קולות והרפיה ומיד את חוזרת לנמנם. ארז עובר לישון בחדר קצת, אני יושבת לי על קצה השרפרף ההולנדי, מפחדת לזוז כדי שלא תצאי מההרפייה. בסביבות 2 לפנות בוקר לורן חוזרת. עברו שעתיים או יותר. אני מספרת לה שכל הזמן היו צירים ושהתמודדת אתם נהדר, כל כך מקווה שההרפייה עשתה משהו… עשתה… חצי ס"מ… בקושי… גם אנחנו מתחילים להבין שאין הרבה אפשרויות אחרות. לורן ממליצה על אפידורל. לא כי את לא מצליחה להתמודד עם הכאב אלא כי אולי את צריכה להרפות. את מבינה שזה כנראה נכון ותוך דקות ספורות אנחנו כבר בחדר רגיל… את בוכה ואני מעודדת אותך… מבינה עד כמה זה מאכזב… מרגישה אתך את חוסר האונים….
בסביבות 3 וחצי אפידורל. משום מה הוא לא מצליח להכניס את המחט כמו שצריך ולמרות שהוא רופא נחמד הוא צועק עליך… זה ממש לא מה שאת זקוקה לו וזה מצליח להפחיד אותך… כשאני חוזרת לחדר אני רואה שאת כבר לא מרגישה את הצירים ומעודדת אותך שזה עובד והכל בסדר…
טוב, עכשיו לישון. אחרי שאמא שלך היתה קצת בחדר ונרגעת לורן מבקשת שאמא שלך תצא. אני מארגנת בהמלצתה מזרן לארז והולכים לנוח. גם אני מנקרת , בודקת כל הזמן שהמוניטור תקין, שיש צירים…במהלך הזמן הזה נותנים לך פיטוצין ולאחר שעה נוספת בה אין התקדמות מחליטים לפקוע את המים, מסבירים שיתכן שזה ידחוף את ראש התינוקת למטה ויקדם את הלידה. אני מנסה עוד הומאופטיה, ארז ואני עושים לך רפלקסולוגיה, עושה לך רייקי ולא מבינה איך זה שלמרות שאני לא מוצאת שום חסימות הלידה לא מתקדמת… אנחנו מתחילים לדבר על האפשרויות שלפנינו במקרה שזה לא יתקדם וכולנו מרגישים נורא חסרי אונים. אני מנסה להחזיר אותך לדמיון מודרך… אולי זה יעבוד ויקדם את הפתיחה…
החלפת משמרות. לאחר מכן נכנסת אחראית המשמרת ומבקשת ממני לצאת החוצה. אני יוצאת. מנסה להתייעץ עם לינוי שוב מה עוד אפשר לעשות. אני חוזרת כדי לשמוע שיש לך כבר פתיחה של 6-7 ס"מ… ההתקדמות המיוחלת הגיעה… האדרנלין חוזר וזורם אצלי למרות העייפות הכבדה. אני נותנת לך עוד קצת לנוח מאחר ואת מרגישה פתאום כבדה ולאחר מכן אנחנו מתחילים בטלטולים, סיבובי אגן וכל מה שאפשר לעשות על מנת לקדם את הלידה. בסביבות 10 בבוקר פתיחה מלאה אבל הראש של התינוקת עוד לא הסתובב לגמרי. המיילדת אומרת שאת צריכה להחליף צדדים כל עשרים דקות אבל צועקת עלינו אחרי שהניטור נעלם בעקבות החלפת צד… המיילדת מנסה לתת לך ללחוץ לרגע ואומרת שתחזור בהמשך. אני וארז עושים את המיטב על מנת לקדם את ראש התינוקת לרדת ולהתברג כמו שצריך. אני נותנת לך פורמולה הומאופטית של לינוי שנועדה בדיוק לזה וממשיכה לעשות לך סיבובי אגן יחד עם ארז… המון טלטולים… כל התנועתיות שהרגליים שלך הכבדות מאפידורל לא מסוגלות ליצור לבד. 11:30. אני יודעת שראש התינוקת כבר יורד ומוטרדת מהעובדה שהמיילדת לא חוזרת… אני לא רוצה שאחר כך היא תתחיל להלחץ שאין לה זמן … אנחנו מצלצלים לה ואומרים שלוחץ לה. קצת לפני זה היא גם כיבתה לך את האפידורל על מנת שתרגישי היטב את הלחץ. היא לא אוהבת דולות. צועקת עלי בלי שפתחתי את הפה ומרגע זה אני נזהרת יותר. עוד לפני שאת מתחילה ללחוץ רואים את השיער של התינוקת בפרינאום. הראש שלה בערך בספינות + 4… ממש אין הרבה עבודה לפנינו. אני מסמנת לארז והוא מבקש ממנה להשתמש בשמן. היא אומרת שלא צריך ומאד מהר אחר כך אומרת שתצטרך לחתוך. את אומרת שבצעתם עיסוי פרינאום והיא מזלזלת. עוד כמה לחיצות מעולות שלך ואני מסמנת שוב לארז. אני רואה שכבר יש דימום מקרע פנימי. הוא מבקש שוב והיא לא טורחת להתייחס אליו. אני רואה אותה מכינה את המספריים ומרגישה שוב חוסר אונים נורא. היא חותכת אותך במהלך הציר, חתך מכובד מאד, וראש התינוקת כבר שם. עוד לחיצונת והראש בחוץ. עוד לחיצה וכולה נשפכת החוצה. מים קצת מקוניאלים אבל היא בוכה ונראית נהדר. רופאת הילדים בודקת אותה והכל תקין. מיד לאחר מכן המיילדת מבקשת מארז לקחת אותה כדי שיוכלו לסיים את ההתארגנות אתך. יש לא מעט תפרים ואת עומדת בזה נהדר. אביגיל המדהימה בינתיים מראה לאבא שלה מה היא יודעת לעשות ואנחנו מתמוגגים. עוד לפני שנותנים לך אותה מעבירים אותנו לחדר הטבעי שם נוכל להשאר. סופסוף היא אצלך, אבל גם זה למספר קצר מאד של דקות לפני שבאים לקחת אותה… ממש לא כמו שהבטיחו וזה מאכזב … לא נורא, עוד יהיה לך כל הזמן שבעולם אתה…
מאשה וארז היקרים
עוד במהלך הלידה אמרתי לכם שאני לומדת הרבה מהלידה שלכם. לכל אורך הלידה היו לך צירים שגרמו לי להעריץ אותך ואת יכולת ההתמודדות שלך… עשית כל שביכולתך ללדת כמו שרצית, ולמרות שהלידה לא היתה טבעית כמו שתכננת אני מאד מאושרת שהיא הסתיימה בלידה רגילה – מנסיוני לידות דומות לא תמיד מסתיימות כך… אני שמחה שהייתי שם בשבילכם ואשמח ללוות אתכם ואת אביגיל המדהימה גם בהמשך.
אוהבת
רוית
