חויית הלידה. האם זה יכול להקרא ״חוויה״ בכלל? ואם כן, האם זו יכולה להיות חוויה טובה? מרגשת? מעצימה? כמו שרואים בסרטים או הסדרות?
אחרי 2 לידות הפוכות אחת מהשניה לחלוטין, כשהשניה היא בהחלט חוויה מתקנת, בהחלט חוויה טובה, מרגשת ומעצימה, אני יכולה להעיד ממקום ראשון שכן. הלידה הראשונה שלי הייתה לא פשוטה – התחילה טוב, אבל הסתיימה בתחושות מעורבות. הלידה השניה, התחילה מפחיד אבל הסתיימה מהר ובצורה יוצאת מן הכלל. מעל המצופה.
בשתי הלידות זה יכל היה להיות הרבה יותר גרוע. זה ברור לי. זה ברור לשחר. וזה היה ברור לצוות הרפואי.
אבל מה שעזר לי בשתי הלידות ומנע את ״ההרבה יותר גרוע הזה״ זה ליווי צמוד של הדולה שלי. ובכן, היא לא רק שלי. אבל היא שלי. לפני במהלך ואחרי, תמיד רק שלי, בשבילי, נוכחת, תומכת, מייעצת, מחזקת, מפרשת מצב ומושגים רפואיים, לוחשת עצות שהובילו לשיפור ולהתהפכות המצב. רוית אף חתכה את חבל הטבור של עמית (לבקשתי). אישה מדהימה שכל כולה לב. עם למעלה מ 15 שנים של ניסיון במקצוע. עם הבנה, הכלה, והמון המון אהבה. לדולה שלי קוראים רוית ומתישהו בין הלידה הראשונה לשניה שלי הקימה מיזם. גדולה. השם הזה, שכוון לאפיין את היולדת ואת חווית הלידה, מאפיין גם אותה. גדולה מהחיים. אחרי לידתו של יוני (ששוב, היה לא פשוט) לא היה לי ספק שגם בלידה השניה אני חייבת אותה לצידי. בלעדיה, לא בטוחה שהייתי יכולה לצלוח את זה. לצלוח. ממש כך. יש דברים רבים שהם מעבר לשליטתנו במהלך הלידה. אבל אפשר (ולדעתי אף כדאי ומומלץ) להגיע לשם מצויידים במיטב הכלים. רוית היקרה. תודה לך. תודה שהיית שם בשבילי תמיד. לא יכולה לדמיין לעבור לידה בלעדיך. ואם תיהיה לידה נוספת, אין לי ספק שגם אז ארצה אותך לצידי. תודה על שבחרת לעבוד בתפקיד ככ חשוב ולהיות שם לצידנו ברגעים הכי חשובים בחיינו. אוהבים אותך מאוד. אינה, שחר, יוני ועמית  ️