המלצות על דולה וסיפורי לידה

סיפור הלידה של מעין – לידת בית – מזוית הדולה

 

אורנית מזרחי – דולה תומכת לידה
ההריון ה-3 של רוית. עוד נסיכה יפה גדלה ומתפתחת ברחם של רוית. מעקב ההריון מראה שהיא מתפתחת היטב ומשקל הלידה המשוער בערך 3600-3700. רוית מתחילה לחשוב על לידת בית. המיילדת מיכל נבחרה כמיילדת הפוטנציאלית… מיכל ורוית נפגשות, מדברות, מיכל מכוונת את רוית אילו חליטות לשתות ומה לקחת. מתחילות לבצע מדידות בטן, מוניטור ובסוף ההריון גם בדיקה נרתיקית. הצוואר של רוית רך משבוע 36 בערך. יש פתיחה של 1 ס"מ שלאט לאט תתפתח ל-3 ס"מ.

יומיים לפני הלידה. אנחנו מדברות המון. יותר נכון רב הזמן. מעלות כל מיני מצבים אפשריים. נראה שרוית שלמה ומוכנה היטב ללידת הבית. גמני. ההחלטה לצרף את שרון לתוך הלידה מתגבשת ואוטוטו תוכיח את עצמה כנכונה והכרחית…

י. התחיל קצת סקפטי אך עם הזמן הוא מקבל את העובדה ונשאב כמונו לתוך התהליך. הוא מקסים, אני יודעת בתוך ליבי שכשיגיע הרגע הוא יהיה שם ב-100% ותומך בכל רגע .

מחודש 7 או 8 (?) רוית מצרצרת מידי פעם. למעשה יש הרבה צרצורים. רוית אוכלת טוב ובריא, נראית נפלא ומשלבת את ההריון עם העבודה, גידול הבנות ותחזוקת הבית … י' תומך ומדהים. עוזר, מבשל, מנקה. רב הזמן מפרגן. עוזר המון (!).

יום ג'. רוית נפגשת עם מיכל. עוד טיפול מרגיע ומהנה. אם אני זוכרת נכון, יש צירים רוב שעות היום. היא כבר חסרת סבלנות ורוצה ללדת (נו, טוף, זה כבר מזמן). התל"מ חלף לו. הצירים ממשיכים ורוית טרם ילדה. הדבר הכי פחות רצוי מבחינתה: ללדת ב-3.5. תאריך הלידה של ירדן. גם של עומר שלי… (התרגלתי שכולן יולדות לי בימי ההולדת של הילדים, יום הנישואין, בסיידר). לי יוצא ללוות 2 לידות באותו שבוע – דבר שנראה שתורם ללחץ ולרצון של רוית להיות כבר אחרי.

היו נסינות בשבוע שעבר להיעזר בהומאופטיה שלא צלחו. אני מבינה שיש לנו עסק עם תינוקת שמקבלת החלטות עצמאיות משל עצמה ומכבדת את הענין. מבחינתי, אני לא משתפת פעולה עם רוית לנסיונות נוספים לזירוז. היא תרצה – היא תצא. מתי? ביום ההולדת של ירדן ועומר . רוית כועסת עלי ואני מסבירה שככה זה יהיה ושתשחרר ותבין שכנראה שככה זה צריך להיות.

יום חמישי לפנות בוקר. 3.5. השעה 04:00 לפנות בוקר. הבוקר לפני 12 שנה, בשעה 01:00 ילדתי את עומר שלי. ב-12:45 יצאנו לבי"ח. ב-01:00 הוא היה בחוץ… חוזרים ל-4 לפנות בוקר. רוית מתקשרת אחרי שקיבלה הוראה ממני לעדכן בכל שינוי … "יש צירים. רחוקים. תזמנתי כל 9 דקות בערך". אני קמה ומכינה קפה שחור חזק. כמו תמיד, כדי להתעורר. עוד מעט יתחילו הפקקים ואני מחליטה סביב 6 לצאת לרוית. עוד לא יודעת איזה יום ארוך וחוויתי מצפה לכולנו. ..

הכבישים ריקים ואני מגיעה בצ'יק. 06:15 אני מגיעה. רוית ואני יוצאות להליכה קצרצרה. האוויר חם ונעים ואנחנו נהנות לצעוד ולשוחח ברוגע. הצירים מתקדמים. אני מתזמנת כל 4-5 דקות בערך. חוזרות הביתה. הבנות התעוררו ו-י' מטפל בהן. שתיהן יורדות כמו שתי נסיכות יפהפיות במדרגות, נרגשות לקראת יום ההולדת של ירדן. עוגת פו הדוב המדהימה ממתינה לירדני על השיש במטבח. היא מאושרת ונרגשת. סביב 07:30 רוית מעדכנת את מיכל. היא ו-י' יוצאים עם הבנות ללוות אותן לגן. אני מדברת עם מיכל ומעדכנת שיש צירים ונראה לי שזה הזמן להצטרף. מיכל אומרת שעוד מעט היא תגיע. הם חוזרים במהרה ויובל נוסעת לגן עם השכנה שבדיוק יוצאת לגן.

8:30. מיכל מגיעה. מרגיש לי שהיא קצת שונה היום. לא יודעת להסביר איך. משהו אחר. הצירים של רוית מתפזרים. כשהיא פעילה יש צירים. כשהיא יושבת הצירים מתפזרים. בדיעבד מתברר שגם רוית הרגישה שמיכל שונה מעט היום. מיכל עושה מוניטור. מוניטור יפה. בודקת את רוית. יש 4 ס"מ והצוואר מעט קשה. קצת ארוך עדיין. אני יושבת עם מיכל בחוץ, בגינה ושואלת אם קרה לה כבר שיהו לה כמה לידות בו זמנית. מיכל מחייכת ואומרת "כמובן". באותו רגע אני לא יודעת שזו גולת הכותרת. זה מה שהרגשנו שתינו קודם ולא ידענו לקרוא לו בשם… לא ידעתי שהנבואה הזו תגשים את עצמה בעוד מספר שעות.

כעבור כשעה, כשנראה שאין התקדמות עם רוית, מיכל שואלת אם זה בסדר שהיא תקפוץ לכ"ס לקחת בדיקת דם לתינוק שנולד ותחזור בעוד שעה וחצי. מצידנו אין בעיה. י'. עוזר לה להעמיס את כל הציוד לרכב שלה והיא נוסעת. אנחנו עדיין לא יודעות שבסוף לא ניפגש בלידה… אנחנו שומעים מוזיקה ורוית ו-י' יושבים לאכול ארוחת בוקר. אני לא רעבה. כמו תמיד בלידה. אנחנו בטלפון עם שרון. היא בדרך. אני עומדת במטבח ומכינה עוגת שוקולד כמו שתכננו. אני שואלת את רוית אם הרגישה משהו אחר אצל מיכל והיא מגיבה: "נכון?, גם את הרגשת".

העוגה והקרם כבר מוכנים. ריח טוב בבית. שרון מגיעה. אנחנו שוב יוצאות להליכה בחוץ. היום שרבי. יש רוח נעימה וכיף לטייל בחוץ. רוית מקבלת את הצירים עם המון אהבה. 3 נשים, 3 אמהות, 3 חברות שמטיילות יחד ונהנות. יש התרגשות וציפייה באוויר. הצירים שוב מתגברים בהליכה ושוב מתפזרים כשאנו שבות הביתה. ב-12:15 אני מציעה שנעשה פיזור. "אתם תיכנסו קצת לישון ונהיה בקשר. נראה איך יתפתחו הדברים". אני קופצת עם שרון לאכול ארוחת בוקר ואח"כ חוזרת הביתה להתייחס קצת לילד שלי שיש לו היום יומולדת… בערך ב-14:30 אני מגיעה הביתה. ב-15:00 אני ועומר יוצאים לקנות מתנות יום הולדת ביחד. רוית מדברת איתי. הם ישנו קצת ואין שינוי בינתיים. מדברות על כך שכשהבנות תחזורנה מהגן י. ייקח אותן להורים שלה. שהשטח יהיה פנוי. אני בדרך הביתה עם עומר ורוית בטלפון. הצירים חזרו. יותר חזקים. יחסית רחוקים אבל באים כל הזמן. גם כשהיא לא פעילה.

ב-17:30 רוית מדברת עם מיכל. יש לה 3 לידות בו זמנית. היא תדבר עם רוית ותעדכן בחצי שעה הקרובה. הצירים של רוית מתחילים להתחזק. הם ארוכים יותר וחזקים יותר. רוית שואלת אם זה לא סימן שצריך אולי ללכת לבי"ח. לוקח לי שברירי שניות לנתח את המצב ולענות משהו כמו: כל ההריון חלמת, התכוננת ונערכת ללידה הזו. שתבוא מי שתבוא. את יולדת בבית. רוית מסכימה. העיקר שאת תהיי כאן, כל השאר לא ממש מעניין אותי. אני מציעה שתדבר עם מיכל ותשאל מי כן יכולה להגיע ב-30 הדקות הבאות. התשובה לא מאחרת להגיע: אילנה שמש תגיע. היא כבר בדרך עם הבת שלה. מעיין. השעה 18:00. שיא הפקקים אצלנו. אני ברכב ו-כ. מתקשרת: מה יהיה, רוית עוד לא ילדה ואוטוטו אני צריכה ללדת? יש גיבוי? לא, הכל בסדר, רוית תלד היום והכל יהיה בסדר J. רוית בטלפון. אני תוך 10 דקות אצלך. אילנה מגיעה. מתחילה להעלות את הציוד לחדר השינה. אני מגיעה 10 דקות אחרי אילנה. השעה 19:00. י. כבר חזר אחרי שהשאיר את הבנות אצל ההורים של רוית. שרוני מגיעה גם. רוית עם צירים חזקים וטובים. אילנה בודקת אותה והפתיחה התקדמה ל-5. לאט אבל בטוח…

אנחנו מארגנות את החדר. חושך. קצת נרות בחדר ובמקלחת. קצת שמן תפוז במבער. סיר עם מים חמים. מרפד. חיתולי בד. ערכה לקבל את התינק. המיטה מוכנה. מזרון על הרצפה. כל הציוד של אילנה מוכן. עכשיו הבמה שלך רוית. כולנו איתך. מוכנים ומזומנים. אני מקבלת הוראה מרוית לתעד כל דבר בזמן על דף מוכן. מבטיחה לאמא של רוית לסמס בכל רגע נתון מה קורה.

אני מדברת עם אילנה ומסתבר שגם אילנה ילדה היום את בתה הגדולה. היא הגיעה עם הבת שלה כי הזעיקו אותה בדרך… לבת שלה קוראים מעיין (את השעות הבאות היא תבלה מול הטלויזיה עם נשנושים ועוגת שוקולד J). גם התינוקת שעוד מעט תצא לאויר העולם תיקרא מעיין. הכל מרגיש נפלא. רוית עם צירים. נושמת ומוציאה קולות נמוכים נפלאים. כשהיא צריכה אני איתה. כשמרגיש לי שהיא צריכה זמן לבד – היא עם עצמה. אני מרגישה שאני אוהבת אותה המון עכשיו. ממש מעריצה אותה על ההתמודדות שלה עם הצירים. צירים מאוד ארוכים. מעל ל-2 דקות. חזקים. בין לבין אני מעסה לה את הגב. מעסה בכל מקום שמרגיש לי נכון. רוית אוהבת את המגע.

יש אווירה מדהימה באוויר. המון אהבה והתרגשות. קשה להסביר את זה. המון המון אהבה. כולנו שם בשבילה. המצלמה בהיכון (כמעט בלי מקום בזכרון..) המסרטה גם מוכנה (למרות שתפסיק את מלאכתה 10 דקות לפני שמעיין תפרוץ לעולם…) נראה שמישהו שם למעלה תכנן לנו את הדברים קצת אחרת. רוית נכנסת לאמבטיה. אילנה יושבת לידה. עושה מוניטור. הכל טוב.

ב-20:08 רוית עדיין באמבטיה. נראה שהצירים קצת התרחקו ונראה יותר נכון שרוית תנטוש את המים קצת. אני מציעה לה לעבור לחדר או למקלחת והיא מסכימה. עוד 2-3 צירים ואנחנו חוזרות לחדר. כמה צירים חזקים. אני מחבקת את רוית ונושמת איתה. אוהבת אותה. נראה ששלב המעבר הגיע. כל הזמן הולכת לעשות PP. מידי פעם יושבת קצת על האסלה ונושמת.

ב-21:14 אילנה בודקת והפתיחה כרגע 9 ס"מ. רוית נשכבת מותשת וכאובה על הצד. על המיטה. "לא יכולה יותר". "אני רוצה לישוןןןןןן". אני מנגבת לה את הפנים. הצירים חזקים. חזקים מאוד. מרגיש לי שזה השלב שבו מעיין עושה את הסיבוב ומתארגנת לצאת יפה ומושלמת לעולם מלא באהבה, אור נרות חלש וידיים מחבקות ואוהבות. רוית שוב בשירותים. חושבת שצריכה להתפנות.. היא יוצאת מהשרותים וציר חזק תופס אותה. אנחנו תומכים בה ומתנועעים ביחד. נושמות ומתנועעות. "חלמתי את הרגע הזה" ואנחנו מהנהנות בהבנה. יש עדיין קצת שוליים והצוואר מאוד דק. שלפוחית. הראש לוחץ. רוית שוכבת על צד שמאל.

ב-21:23 המים פוגעים. מים צלולים. חולפות כמה דקות והפתיחה כבר מלאה. רוית ו-י' מנסים להתמקם על המזרון והפוף שעל הרצפה. י. אוסף את רוית בין רגליו שתוכל לכרוע. לא נוח. אילנה מכוונת את יואב לשבת בקצה המיטה ולתמוך ברוית כשהיא כורעת ללדת. השעה 21:45. שרון ממולנו מסריטה רוב הזמן. שלב הלחיצות מתחיל. 21:50 הבטרייה של המסרטה שבקה חיים… שרון מנסה לארגן את המצלמה. לא מצליח. אין זכרון. אני מאותתת לה בשקט שתעזוב. עכשיו אנחנו כאן וננצור את הרגעים הבאים בליבנו. עמוק בלב. היא מבינה אותי ללא מילים ומתיישבת נרגשת עם דמעות בעיניים.

את לוחצת והראש של מעייני בהכתרה. לאט לאט היא יורדת ישר לידיים שלך. תינוקת ורדרדה ושמנמנה (!) שקטה ורגועה. יצירה מושלמת. נקייה כמו אחרי אמבטיה. השעה 22:00 ב-3.5.

יש דימומון קטן ואני עוקבת במבטי אחרי אילנה. מתפללת שהכל ימשיך מושלם. השיליה מגיעה. שלמה ויפה. י. מסתכל על רוית ומעיין ואומר "לידה זה דבר כל כך פשוט. מי צריך בי"ח?"

חבל הטבור עדיין פועם. 55 דקות אחר כך אילנה חותכת את החבל. או שזה היה י.? לא ממש זוכרת. מעייני יונקת ויונקת. שעה לאחר הלידה. אילנה שוקלת את מעיין. מכיילת את המשקל ושוב שוקלת… 3950. "היא לא נראית כל כך גדולה". היא כן. רוית נכנסת להתקלח ו-י. עם מעיין. על המיטה. בחדר השינה. אנחנו מתחילות לאסוף ולארגן את הדברים. כמה דקות והחדר מסודר. האווירה וההתרגשות עדיין חזק באוויר. אני מעדכנת במסנג'ר (נודניקים!!!) את ההורים של רוית כבר מזמן עדכנתי.

האמא והאחות מגיעות נרגשות. נשיקות, דמעות, התרגשות, אדרנלין. הכל שם. הזוג המלכותי עם הנסיכה החדשה שוכבים במיטה שלהם. אני יורדת להכין לרוית כוס תה חם ומתוק עם פרוסת עוגה. לא רוצה אוכל. רוצה עוגה.

אילנה מארגנת את הדברים למטה ולרכב. שרון ואני יוצאות קצת לחצר לשאוף אויר. שרוני מכינה לי כוס תה חם. אצל חנה השכנה מצטופפים ערימת חבר'ה צעירים ושרים: "היום יום הולדת"… לעוד מישהו יש יומולדת היום?

כמה תובנות:
לידה זו לידה. אין הנחות. יש אנחות. צריך רצון וכוחות.

לידה – ליד השם. הוא היה שם בכל רגע נתון

י. מדהים. תמיד. בלידה התאהבתי בו. רשמית.

דודה אורנית אמרה שהיא שמנמוכה. זה הזמן היחיד שמותר להגיד כזה דבר…

אילנה התאימה לך להפליא.

שרוני – את מדהימה. מזל שהיית שם. היית נחוצה ואהובה בכל שניה. אוהבת אותך.

רויתו'ש – אוהבת אותך המון. יותר מהמון. נולדת ללדת. רוצה עוד אחד

אני – מאושרת שהייתי שם. היתה לי זכות גדולה. מודה לבורא עולם על חוויה נפלאה ומדהימה. כל מה שרצינו היה שם. (ולא, אני לא דתייה. אני מאמינה)

תובנה אחרונה: תמיד להיות פתוחים לשינויים. בלידה, בחיים.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב google

עוד
המלצות וסיפורי לידה

Call Now Button