"שבוע 34 והעובר שלך עוד לא התהפך למצג ראש, כבר עשית הכל כדי לנסות לעזור לו להתהפך.
את כבר שבוע הולכת על שש בבית, מכוונת פנס אולי הוא יראה את האור שבקצה המנהרה, היפוך במים, היפוך ידני, שיאצו, דיקור, דמיון מודרך, ספינינג בייביס, תנוחת המוסלמי המתפלל, הומאופתיה ועוד ועוד, אבל הוא בשלו.

מגיע שבוע 36 והרופא אומר שיש עדיין מצג עכוז וכדאי לקבוע תור לסקציה- ניתוח אלקטיבי (מוזמן) ולא לחכות, כדי שגם המלווה שלך יהיה איתך בלידה.
עם כל האכזבה, את משלימה עם הרעיון שאת הולכת ללדת בניתוח קיסרי…."

מצג עכוז – קיסרי כבחירה ראשונה

בישראל הרוב הגורף של עוברים במצג עכוז ינותבו לניתוח קיסרי, ובמיוחד יולדות מבכירות (בלידה ראשונה).
זאת בעקבות מחקר רפואי שיצא לפני כ-18 שנה הטוען לתמותה גבוהה יותר בלידות מצג עכוז.
מסקנת המחקר הייתה באופן חד משמעי להעדיף ניתוח לחיתוך הדופן על פני לידה נרתיקית.

ארבע שנים לאחר שהמחקר יצא לאור הועלו ספקות רבים לגבי תוצאותיו.
נמצא שמתוך 16 פטירות שתוארו במחקר, 13 פטירות כלל לא היו קשורות לתהליך הלידה וחלקן לא היו אמורות להיכלל כלל במחקר, מה שמטיל ספק בתוצאות המחקר.
בעקבות המידע החדש שונו ההמלצות הקודמות ונקבע שיש לתת ליולדת את האפשרות לבחור בין ניתוח קיסרי ללידה נרתיקית.

כשנתקלתי בנייר העמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה בנושא לידה בהינתן מצג עכוז של העובר, הופתעתי לגלות שלמעשה קיימת המלצה לפיה יש להציג ליולדת עם עובר במצג עכוז את האפשרות לבחור כיצד ללדת, בניתוח או בלידה נרתיקית, וההמלצה תקפה גם עבור יולדות בלידה ראשונה.
בהמלצות נכתב שרופא בכיר צריך לאשר ולקבל את לידת העכוז כשהוא מלווה ברופא נוסף, ושרופא מרדים ורופא ילדים יהיו זמינים לחדר לידה בזמן הלידה.
כמובן שגם כאן קימות התוויות נגד: שהעובר במנח שבו הרגלים לא מובילות, שהעובר לא גדול מדי (3.800), שהועבר לא קטן מדי (1.500), שהעובר לא זוקף ראש ושהיולדת לא מסרבת ללדת וגינלית.

בפועל, המציאות החדשה כבר השתרשה ועמה הדעה שלידה נרתיקית במקרה של מצג עכוז מסכנת את חיי האם והעובר.
מאחר והמחקר המדובר משנת 2000 רוב ההריוניות עם מצג עכוז הופנו אוטומטית לניתוח.
כך נוצר מצב שבו רופאים ומיילדות לא קיבלו לידות עכוז והמיומנות בתחום פחתה.

בשל כך או בשל סיבות אחרות, יולדת שמתעקשת כיום על לידה נרתיקית תתקל בהתנגדות רבה מצד המערכת.
יולדת כזו עתידה לחוות מסע של הפחדות מהצוות הרפואי על נזק וסכנה לה ולעובר הרבה מעבר למציאות תוך הטעיה מכוונת.
לאור המצב הנוכחי, לצערי כיום רוב הנשים האלו נמצאות במצב עדין בו הן נמצאות מרימות ידיים ופונות לניתוח.

האם יש אפשרויות אחרות?

כיום מנשבות רוחות חדשות לכיוון לידות נרתיקיות ע"י יולדות שרוצות ליצור שינוי.
יותר ויותר רופאים/מיילדות שיודעים לקבל לידות מסוג זה מאפשרים לידה נרתיקית במקרה של מצג עכוז.
כמו כן, ישנם בתי חולים מבורכים שכבר מקבלים בברכה את האפשרות ללידת עכוז נרתיקית.

הדרך עדין ארוכה ללידת חלומות עקב פרוטוקולים מורחבים ללידה נרתיקית כגון חיוב בקבלת אלחוש אפידורלי, לידה בחדר ניתוח כשהיולדת במצב שכיבה על הגב במיטת חדר ניתוח שהינה צרה ולא נוחה ועוד.
בנוסף, לפעמים בית החולים נאות לקבל את היולדת ללידת עכוז בתנאי שהיא באה רק במשמרת בוקר.

במידה והחלטת לפנות ללידת עכוז נרתיקית חשוב שתעטפי את עצמך בתמיכה איתנה של בן זוג, דולה והורים.
למדי את האפשרויות העומדות מולך ובדקי איזה בית חולים יקבל אותך ללידה נרתיקית ומהם התנאים שלו.
שאלי מי הרופא בבית החולים אליו את מגיעה שיש לו את הידע הדרוש ללידת עכוז.
חשוב להקפיד לאורך כל הדרך על מעקב עקבי של נתונים חיוניים ותקינים שלך ושל העובר.
תוכלי גם לשמוע סיפורי לידה של נשים שעברו לידת עכוז בעברן (את חלקן תוכלי למצוא בקבוצת הפייסבוק "לידת עכוז- זאת אפשרות!").
חשוב לציין שכבר היום קיימים בתי חולים שיקבלו אותך ללא תנאי ובאהבה גדולה כשהמטרה של כולנו להימנע מניתוחים מיותרים בלידה.

והעיקר לידות טובות ומעצימות. סוזאן גורי דולה ומדריכת הכנה ללידה.

*מאמר זה נכתב בהשראת מפגש שנערך בתאריך 20/4/18 ע"י טל אלשטיין – מנהלת ומקימת קבוצת "לידת עכוז-זאת אפשרות!" במרכז הקסום והחדש של דנה סיני ברמת גן.

*כתיבת המאמר הסתמך על:

1. לידה במצג עכוז – נייר העמדה
2. בעקבות הכישורים האבודים –לידת עכוז לדנית"/ד"ר מרק גלזרמן

מה חשוב לך בלידה?
כנסי למלא תוכנית לידה ותוכלי להתחיל לתכנן.

The post מצג עכוז – לידה יוצאת דופן . האם לידת עכוז היא אפשרות? appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

יש להבדיל בין ניתוח קיסרי אלקטיבי – יזום – שייקבע מבעוד מועד על ידי הצוות הרפואי בשל סיבות שונות כגון :

– עובר במצג עכוז (כיום ניתן לברר גם על אלטרנטיבות בבתי יולדות שונים בארץ)

– הערכת משקל גבוהה של העובר

– 2 לידות קיסריות בעברה של האם (גם פה – כדאי לבדוק אפשרויות)

– הרפס ווגינלי פעיל

– שליית פתח

– דרישה אמהית

– ועוד

לבין קיסרי "חירום" אליו תופנה יולדת בתוך תהליך הלידה מסיבות כמו:

– מצוקה עוברית

– חוסר התקדמות בלידה לאורך זמן

– ועוד

כאשר הניתוח מוזמן (אלקטיבי) יש מספיק זמן לקבל ולעכל את כל המידע.
ניתן לעבור הכנה נפשית מוקדמת.
במקרים של ניתוח דחוף יתכן ולא יהיה מספיק זמן להסברים עמוקים. בכל מצב גם אם צריך למהר לחדר ניתוח, הקפידו לקבל את המידע הדרוש במהירות וביעילות.

את הניתוח מבצע רופא גניקולוג ובחדר ניתוח יהיו נוכחים רופאים, רופא מרדים, אחיות חדר ניתוח ומיילדת שתלווה את היולדת בתהליך ואת התינוק לתינוקיה. ניתן לשאול אם השותף שלך ללידה יוכל להיכנס ולהיות אתך.

בדרך כלל הניתוח נעשה בהרדמה אפידוראלית, כלומר את ערה, שומעת ורואה את תינוקך, אך לא חשה כאבים.
לאחר הניתוח תועברי לחדר התאוששות למספר שעות ולאחר מכן לחדר אשפוז ורק לאחר מכן תוכלי להתייחד עם תינוקך.

זמן אשפוז לאחר ניתוח קיסרי הוא כ-3 ימים, לעומת אשפוז לאחר לידה רגילה הנמשך 48 שעות. ניתוח קיסרי הינו ניתוח בטן גדול,ההחלמה ממנו לוקחת כ 10 ימים לפחות, אחריו יש צורך בהמון עזרה.

טיפים שימושיים לאחר ניתוח קיסרי

גייסו את עזרת המשפחה לימים הראשונים הן בבית החולים והן בבית.

רצוי שהמפגש הראשון עם התינוק, ליצירת החיבור, יתקיים בהקדם.

כדאי לנסות להתחיל להניק ברגע שניתן.

ניתן להתמודד עם הכאבים על ידי שימוש במשככי כאבים. (מי שמניקה תבדוק קודם מה מתאים להנקה)

צפי להתאוששות הדרגתית מבחינת תפקוד פיזי ורגשי.

אל תהססי להתקלח במים פושרים, למניעת זיהום ולהקלה על הכאבים.

כדאי להרבות במנוחה.

זקוקה לתמיכה לפני, במהלך ואחרי הלידה?
כנסי למלא שאלון התאמת דולה וניצור איתך קשר בהקדם.

The post לידה קיסרית – מידע וטיפים appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

גם אם את אחרי הרדמה במחלקת התאוששות, עם קצת הכנה מראש ואולי לפעמים התעקשות, תוכלו להתארגן מראש ולבקש שהתינוק יוכל להיות צמוד לאבא, עור לעור, במנשא במקום באמבטיית הפלסטיק של בית החולים.

את כל הבדיקות התינוק יכול לעבור בעודו אצל אבא, כך שברגע שתתאוששי תוכלי לקבל לידיך את תינוקך רגוע ושלו ומוכן ליניקה הראשונה.

The post את אמורה לעבור לידה קיסרית? appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

כדי להבין את התהליך שעברתי בתקופת ההיריון ואיך הגעתי לבחירות שעשיתי אשר הובילו אותי ללדת במרכז הלידה הטבעית בבית החולים "לניאדו", אני צריכה ללכת שנתיים אחורה מהלידה של הילה ולספר בקצרה על לידתו של אחיה הבכור, נריה.

את נריה ילדתי בבית החולים "מאיר" שבכפר סבא. לא ידעתי לקראת מה אני הולכת, הריון ראשון, לא חשבתי ולא דמיינתי תהליך של לידה, איך אומרים? קלולס אמיתית. האבחנה הרפואית הייתה, שיש לי עובר גדול ושצריך לנתח. ובכן, עברתי ניתוח קיסרי מבלי שנתנו לי להתחיל תהליך של לידה.

כשהריתי את הילה, כל הזמן דיברתי על כך שעם נריה לא נתנו לי לנסות ללדת לידה נרתיקית ושאני נכנעתי ללחצי המערכת והלכתי ישר לקיסרי. כל הזמן ניקרה במוחי השאלה מה היה קורה אילו רק היו נותנים לי לנסות….. הייתה לי תחושה ענקית של החמצה. הפעם, הכרזתי, זה לא יהיה כך !!!

עכשיו, אמרתי, אני יודעת ומודעת לכל תהליך הלידה ואף אחד לא ימנע ממני לנסות ללדת לידה נרתיקית, טבעית, כמו שחלמתי. להרגיש את הצירים הכואבים, לחוות את כל התהליך המדהים הזה, ולהגיע לרגע השיא בו התינוק מגיח מחלציי וישר מושם עליי….. את זה אני מוכרחה לחוות.

זה היה המוטו שליווה אותי במשך כל ההיריון שלי עם הילה. התעסקתי בזה רבות, החל מחיפוש בית חולים מתאים שיסכים לקבל אותי במרכז לידה טבעית, השתתפות בשעורי יוגה, טיפולי ריברסינג, שמיעת אין ספור סיפורי לידה של נשים אחרות (עבדתי במרכז להריון, לידה והורות).
דולה כבר הייתה לי, הכרתי את רוית שטרן גינת לפני והיה ברור לי שהיא תלווה אותי בלידה. קראתי המון מאמרים וסיפורי לידה על לידות ויבק, (לידה נרתיקית לאחר קיסרי), ולפי הכתוב, האחוזים ללידה נרתיקית לאחר קיסרי היו גבוהים, ואני הייתי מעודדת, מחוזקת מפני פחדי ואופטימית.
כל כולי הייתי בהכנה לקראת הלידה, הכנה שלקחה 9 חודשים ולא שישה, שמונה מפגשים.

ביום ראשון, ה-4 לינואר 2009, שבוע 40, התעוררתי משנת צהריים עם הרגשה שהיו לי כאבים חזקים בגב התחתון שנעלמו לאחר ההתעוררות. זה היה יום מקסים שבתחילתו בקרנו בבית החולים לניאדו כדי לקבל אישור להיכנס למרכז ללידה טבעית לאחר הערכת משקל. בדרך משם קבלתי טלפון מבית החולים שיש אישור והייתי מאוד מאושרת. במקרה יצא שהיינו גם עם נריה, אז משם המשכנו לעשות כייף כולנו ביחד וחזרנו הביתה עייפים, אך מאושרים.
בשמונה בערב, בעודי מקפלת כביסה, פרץ מבין רגלי זרם של מים. זו הייתה חוויה מרגשת (בהריון הקודם לא ירדו לי המים), התחלתי לצהול, רצתי לאמבטיה לפשוט את בגדי ולהתקלח וכל הזמן עדיין המשיכו לרדת המים. נריה בא אחרי והתחיל להגיד : "מים מים" ולהצביע על השלולית המתנקזת למרגלותיי. כשסיימתי להתקלח התקשרתי בהתרגשות לרוית, הדולה שלי, "ירדו לי המים" אמרתי, "מה לעשות? מה עושים?". סיכמנו שעדיף לא לחכות בבית, אלא ישר לנסוע ללניאדו. רוית שאלה אותי אם אני מרגישה צירים, ואז הבנתי שיש לי גם צירים.
התלבשתי והתכוננתי וכולי הייתי מאירה, פורחת, מאושרת ומרוגשת עד מאוד. סיימתי לארוז תיק בשבילי ותיק לנריה שהלך לישון אצל גילי, חברה שלי. לאחר ששמנו את נריה אצל גילי, יצאנו לכיוון לניאדו. בדרך חשתי צירים כל חמש שש דקות, אבל לא כואבים מדי. המים עוד המשיכו לרדת כל הזמן. כשהגענו, בשעה 21:00, עלינו ישר למיון יולדות. בקבלה הצירים התחילו להיות חזקים יותר ועם כל ציר נשמתי וסובבתי את האגן, כפי שלמדתי לעשות בשיעורי היוגה, מדהים איך הגוף זוכר באופן טבעי את מה שלמדתי בשעורי היוגה. בבדיקה שנעשתה ע"י רופא, נמצא, שאני עדיין לא בלידה, מחיקה 70%, צוואר הרחם עדיין סגור. אי אפשר היה לשחרר אותי הביתה מאחר שהייתה לי ירידת מים, ולא ניתן היה לאשפז אותי במחלקת נשים, כי כאבתי והייתי חייבת להיות בתנועה עם כל ציר. יאמר לזכותם של לניאדו המון לגבי כל ההתנהלות שלהם לכל אורך השהות שלי בבית החולים, בפעם הזו, הם נתנו לי לשהות במקום נוח עד מאוד שיכולתי לעבור בו את הצירים, אהוד, בעלי היקר, מטפל בדיקור סיני, ביצע בי דיקור לזירוז, ובפעם השנייה שהלכתי להיבדק במיון, השעה הייתה בסביבות 2 בבוקר, כבר הייתה מחיקה מלאה ופתיחה של אצבע. סיכמתי עם רוית שאני קוראת לה כשיש לי פתיחה של 3. חזרתי לאהוד, אשר דקר אותי פעם נוספת. הצירים נהיו כואבים יותר ועזים יותר, כל הזמן בתכיפות של כל 5-6 דקות. בשעה 5:00 חזרתי שוב למיון יולדות, ולאחר בדיקה נאמר לי שיש לי פתיחה של 3, זה הזמן להיכנס לחדר לידה אמרו לי. כל כך שמחתי, רקדתי עם הצירים, הרגשתי נפלא לכאוב אותם, הייתי בהיי שהנה זה קורה לי ואני חווה את תהליך הלידה שכל כך ייחלתי לו.
התקשרתי לרוית ואמרתי לה להגיע, ושתבוא ישר למרכז ללידה טבעית.
זהו, מפה החל המסע האמיתי, הייתי בלידה. כשנכנסתי לחדר ישר התפשטתי ונכנסתי לג'קוזי, זה מאוד הקל על כאבי הצירים, שם גם רוית ראתה אותי כשהגיעה בסביבות 6:00. לאחר מכן הוציאו אותי כדי לבדוק את דופק העובר במוניטור. הייתי בחדר יפהפה, עם מיילדת צמודה, דולה מקסימה, ובעלי המדהים, אהוד. לא יכולתי לבקש יותר כזה צוות נפלא. הצירים היו כואבים ולא סדירים. בכל פעם שהגיע ציר נשמתי לתוכו, בכל פעם שינינו תנוחה, פעם אני מחליטה איזו תנוחה, ופעם רוית מציעה ופעם המיילדת. אהוד מבצע עוד דיקור לזירוז ובשעה 7:00 יש לי פתיחה של 7. הרופאה נכנסה לבדוק ואמרה שהראש ב-2-. הייתי אופטימית, מסוממת מההורמונים שהציפו אותי בתהליך המדהים הזה. בכל פעם שיננו תנוחה, הצוות הקטן שלי היה מדהים, תומך ללא סייג, בחלק מהפעמים נכנסתי למקלחת רק עם רוית ופשוט הזרמתי מים על הגב התחתון. בשעה 11:00 נכנסה שוב הרופאה לבדיקה נוספת, הייתי בפתיחה של 8, אך אין התקדמות עם הראש של העובר, עדיין ב-2-. הרופאה רצתה להכניס אותי מיד לקיסרי. בקשתי שישאירו אותי עם רוית ואהוד כדי לקבל החלטה, מה עושים. רוית הציעה להתקשר לשרי, מילדת שאנחנו מכירים, כדי להתייעץ. לאחר שדיברתי עם שרי החלטתי לנסות עוד שעה אחת בלבד ואם לא תהיה התפתחות, אכנס לניתוח. בשעה הזאת נתתי את כל מה שיכולתי, נשמתי, התאמצתי, קראתי לנסיכה שלי לצאת, אמרתי לה שאמא רוצה לראות אותה, בקשתי עזרה מאלוהים, קראתי לו בקול, אלוהים יקר, אנא שמור עלינו ועזור לי לעבור את הלידה. קראתי הרבה "שמע ישראל". היו פעמים שליהגתי משפטים הזויים ומצחיקים. הייתי בתוך החוויה של הלידה בכל מאודי, כפי שייחלתי. הרגשתי שהייתי מדהימה, גדולה מהחיים. הרגשתי, באותם רגעים את הכוח והעוצמה שיש לאישה ברגעים אלו. לקראת סוף השעה, ראיתי שאני מאוד מדממת, הבנתי שמשהו לא בסדר. רוית הייתה צמודה אלי בכל רגע נתון. השעה הייתה 12:00 והרופאה הגיעה שוב. בבדיקה התברר שאין שינוי בשיט. הבנתי שאני שוב הולכת לניתוח קיסרי. זעקתי מתוך תוכי בכאב, בכיתי בקול, הבנתי שלא אזכה לסיים את הלידה כפי שרציתי. מיד מיהרו להחתים אותי על טפסים של לפני ניתוח והובילו אותי בכסא גלגלים לחדר הניתוחים, כאשר כל הצוות הקטן שלי מלווה אותי.
רוית חיכתה לנו בחוץ, אהוד והמיילדת הורשו להיכנס. לאחר זמן שנראה כמו שעה, ב-05 לינואר 2009, בסביבות השעה 12:20, הוציאו ממני את הילה, הילדה המדהימה, שבחרה לצאת כמו קיסרית, במשקל 3.5 קילו.

הניתוח היה ארוך, אבל הסתיים בשלום. כשהוציאו אותי להתאוששות רוית הביאה לי את הילה והניחה אותה בזרועותיי. הילה שלי מיד התחברה לציצי וינקה בשקיקה רבה. רוית אומרת שהילה התאמנה על היניקה עוד בבטן של אמא שלה…..

עכשיו, כשאני קוראת את מה שכתבתי עד כה, אני מבינה, שהגשמתי את חווית הלידה שלה ייחלתי. אמנם בסוף, הלידה הסתיימה בניתוח קיסרי, אבל קבלתי את ההזדמנות ללדת ככל אישה וחוויתי את חווית הלידה המעצימה שזו זכות גדולה לעבור אותה ועל כך אני מודה.

אני רוצה להודות :
לבעלי האהוב והיקר, אהוד, שתמך והיה לצידי בכל הלידה. היית נפלא, ידעת לתמוך מתי שצריך, הפתעת אותי עם המוסיקה המדהימה שבחרת להביא ולהשמיע בלידה, זה הוסיף ועזר מאוד, תודה שהיית לצידי.

לרוית שטרן גינת, הדולה ה-מ-ד-ה-י-מ-ה, שידעת ללוות אותי בכל התהליך הזה, החל מההריון, הלידה ואחריה. הרגשתי שיש על מי לסמוך ויש שם מישהו שדואג לי ב-100%. אין עלייך.

לבית חולים "לניאדו", שנתן לי את האפשרות ללדת במרכז ללידה טבעית, שאפשר לי לראות את התינוקת שלי מיד לאחר הניתוח והכי חשוב על היחס האנושי של כל הצוות בבית החולים, החל ממיון יולדות, חדר הלידה והאשפוז לאחר לידה, איך לאמור, זו הייתה חוויה מתקנת של יחס אנושי לעומת הלידה הקודמת שלי.
ואני רוצה להודות לאלוהים, על הילדה הנפלאה שהבאתי לעולם וששתנו בריאות ושלמות, שזה הכי חשוב, יותר מהכל.

תודה.

The post סיפור הלידה של הילה – הסיפור של אמא עידית על לידה שהתחילה כלנל"ק (VBAC) והסתיימה בניתוח קיסרי שני appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.

סיפור הלידה של הילה מתחיל עוד לפני שידעת בודאות שהיא בדרך. דברנו בטלפון ואמרת לי שאת רוצה שאהיה הדולה שלך. אחרי כמה ימים אמרת שוב ועניתי לך "תכנסי קודם להריון". ענית לי שעשית בדיקה והיא חיובית. כשאני נזכרת בזה נראה לי ממש לא הגיוני שחלפו יותר משמונה חודשים מאז…

ההריון התקדם לו. הבטן יצאה ולאט לאט התחיל להיות לך גם קשה וכבד. מאחר ונריה נולד בניתוח קיסרי, ההחלטה לנסות וללדת בלידה וגינלית דרשה ממך המון התארגנויות , ברורים וקבלת החלטות. גם כשקבלת חוות דעת שממליצות ללכת על קיסרי כי הערכת המשקל של הנסיכה שגדלה לך בבטן היא גדולה לא התייאשת. התייעצת עם כל מי שאפשר, קראת כל מאמר אפשרי, עשית יוגה וריברת'ינג ועשית המון עבודה פנימית – להאמין בעצמך, להאמין בגופך, להאמין בתינוקת שלך, ולעשות הכל על מנת לחוות לידה אחרת.

חודש תשיעי. התחלת להרגיש התכווצויות והיית מרוצה. הגוף עובד הפעם, בשונה מבלידה הקודמת…

04.01.09 – קמת משנת צהריים עם כאבי בטן וגב תחתון והתחלת לארגן את התיק. כמה דקות לפני שמונה בערב התקשרת אלי באושר… ירדו המים… והם לא מפסיקים לרדת…

התקלחת וארגנתם את נריה. בסביבות 21:00 יצאתם לכוון לניאדו. מאחר והבנתי שיש לך צירים התלבטתי אם להצטרף אליכם כבר עכשיו או לחכות לשמוע מה קורה. מנסיוני החלטתי להמתין. ירידת מים יכולה להיות תהליך ארוך. סיכמנו שאני הולכת לנסות לישון קצת ותודיעי לי מה קורה. ברבע לאחת עשרה הודעת לי שהרופא אמר ש"את לא בלידה" ושיאשפזו אותך למחלקה.

ישנתי. בסביבות חמש הודעת לי שיש פתיחה של 3 ס"מ ואת במרכז לידה…נדבקתי באופוריה שלך… תוך כמה דקות כבר הייתי במכונית… קופאת מקור. הגעתי בשש וכמה דקות וא' בדיוק עמד בקבלה וליווה אותי למרכז הלידה. הגעתי למראה מהמם – את שוכבת לך באמבטיה, אלוהית ממש, משמיעה קולות בכל ציר ונושמת. מרגלית עומדת לידך, דואגת לכל צרכייך. בזמן שהיינו שם הצירים הפכו ארוכים וכואבים יותר, אופי הקולות שלך השתנה והפך לשאגות של נמרה. בסביבות רבע לשבע מרגלית בקשה שתצאי מהמים על מנת שתוכל לבדוק אותך. זה היה לך קשה מאחר והמים מאד הקלו את כאב הצירים. מרגלית בדקה אותך… "כמה פתיחה את רוצה?" היא שאלה, ענית לה "8" והיא אמרה שכן. 8 ס"מ… הייתי בהלם מההתקדמות המהירה… מרגלית הזכירה שהתינוקת עוד גבוהה וצריכה עוד לרדת… ספינה מינוס 2. נשארנו בחדר. מחליפים כל הזמן תנוחות, פעם השענות על א', פעם על החבל, פעם מנוחה על המיטה. כל הזמן צירים. אנחנו נושמים ביחד, עושים קולות ביחד. מדי פעם כשהיתה לי תחושה שאת מאבדת פוקוס הסתכלתי לך בעיניים, הנחיתי אותך, לחזור לנשום, לא להבהל מהכאב, את מתמודדת נהדר, מעולה פשוט… בסביבות 7 הגיעה המיילדת רונית. היא מייד הצטרפה לעבודה המשותפת וכולנו היינו שם אתך… הנחית אותנו מה נעים לך ומה פחות. בכל ציר מעסים, מניעים, נושמים, משמיעים קולות ביחד, וכל כמה זמן משנים תנוחה. א' שם מוזיקה ברדיו דיסק. זה עשה אוירה מאד נעימה בחדר. חיכינו שיגיעו צירי לחץ. תיארתי שאם היינו קודם על 8 ס"מ אנחנו די קרובים לסוף. לכל אורך הלידה היה לך דימום. מדי פעם סימנתי לרונית כדי לוודא שהיא מודעת לזה אבל היא היתה רגועה. גם את חששת ממנו והרגענו אותך כל הזמן. ההורמונים עבדו עליך בצורה מדהימה… נראית כמו על סמים… משהו טוב… מדי פעם , מעבר לקולות, דברת עם העוברונת. קראת לה לצאת, "אצ'ה" (הבטחת שתסבירי לי מה זה…) בשלבים מסוימים נראית כמו שיכורה… חוזרת על מה שאומרים לך, מסטולה אמיתית, וזה היה סימן נהדר… הגוף שלך עובד יופי…

מתישהו נכנסה רננה – מיילדת סטאז'רית, ועכשיו הצוות שלנו היה כבר ממש מלא…בסביבות תשע בבוקר נכנסה ד"ר ויינטראוב. הבדיקה שלה היתה מאכזבת. לא רק שהעוברות שלנו לא ירדה, נראה שהבדיקה של מרגלית היתה שגויה. היא הרגישה 6-7 ס"מ… היא לא נשמעה אופטימית לגבי המשך לידה רגילה אבל לא נתנו לה לייאש אותנו. המשכנו לעבוד במלוא המרץ. בשלב מסוים הצירים נחלשו והתרחקו קצת. א' דיקר אותך בכמה נקודות ואחר כך עברנו לטיפות הומאופטיות ובהמשך לעיסוי פטמות. במשך כל הזמן עבדת כמו נמרה… מחליפה תנוחות… מקלחות… שכיבה מדי פעם כשחשת מותשת ושוב קמה והולכת, וזזה, ולנו רק נותר לחבק, להיות למשענת, לעסות וללטף, לנגב לך את הפנים עם מגבת רטובה, לנשום איתך, לעודד ולעשות קולות …כשהיית במקלחת המים עזרו מאד, אפילו שכחת לכמה דקות את הצירים, אבל ברגע שסגרת את המים הצירים חזרו במלוא עצמתם.

11 בבוקר. הרופאה חוזרת ואנחנו יוצאות בשבילה מהמקלחת. היא בודקת. 8 ס"מ אבל התינוקת לא יורדת בספינות. עדיין ספינה מינוס 2. היא ממליצה על קיסרי ומציינת שככל שנמתין הניתוח יכול להיות קשה יותר. נפילת אנרגיה… את מאוכזבת ואני מנסה לחשוב על כל דבר שיוכל לעודד אותך..

א' מציע להמתין שעה ואז ללכת לניתוח אם לא תהיה התקדמות. בין ציר לציר את מתלבטת עם רונית המיילדת, אנחנו מתקשרות גם לשרי שאומרת שאפשר לדעתה לחכות ואת מחליטה ללכת על זה. רונית אומרת שאם את הולכת על זה – אז עד הסוף.. נעשה כל מה שאנחנו יכולים… עוד שינויי תנוחות.. עמידת שש… התמתחות על הסולמת, סבובי רגליים, דמיון מודרך… הרבה "שמע ישראל"… את מותשת ואנחנו מעודדים אותך לתת את כל האנרגיה שיש בך עבור הסיכוי שהיא תצליח להתקדם בזמן הזה.

12 בצהריים. הרופאה חוזרת ובודקת. אין שינוי… היא מאד ממליצה על ניתוח. את בוכה והלב שלי בוכה אתך. אני יודעת שעשית ועשינו כל מה שהיה אפשרי ושצריך לדעת גם מתי לוותר, אבל ברור לי שכמה שזה קשה לי – זה הרבה יותר קשה לך…

התארגנויות אחרונות ונוסעים על כסא הגלגלים לחדר הניתוח. אני לא יכולה להכנס ויוצאת לחדר ההמתנה עם כל התיקים. אני יושבת שם כמעט שעה ומתחילה לדאוג… כבר המתנתי מחוץ לחדר ניתוח כמה פעמים ואני תוהה למה זה לוקח כל כך הרבה זמן…

ב13:00 רונית ורננה יוצאות עם התינוקת הורדרדה והמתוקה שלך בידיים… מזל טוב! היא נולדה ב12:55. הזמן חולף וא' לא יוצא. כשהוא יוצא לבסוף גם הוא לחוץ: הניתוח התארך והרופא ביקש שיצא.. אולי משהו לא בסדר? אני רצה וקונה לשנינו חפיסת שוקולד… אין כמו שוקולד להרגעת עצבים מרוטים… עוד 10 דקות חולפות עד שאחת המיילדות באה לקרוא לא'. הוא נכנס לחדר 2 ואת כבר שם…

לא יכולתי להתאפק. דפקתי על הדלת ונכנסתי…את נראית מעולה, עירנית, שמחה, ממש לא כמו אשה אחרי ניתוח… הרופא נכנס ומספר לנו למעשה שהיה לנו נס – כשהוא פתח את הבטן הוא גילה שהצלקת של הניתוח הקודם היתה פתוחה… אני לא רוצה לחשוב מה יכול היה לקרות… ה"שמע ישראל" שלך עבדו יופי… מישהו מלמעלה היה אתנו שם…

א' הביא את התינוקת. נסיכה ורודה ויפיפייה – עירנית ורגועה. את משתוקקת להצמיד ולהניק אותה ולכן מבקשת לדחות את הפטידין עד אחרי ההנקה. הורודה הקטנה נצמדת לשד בקלות ומיד מתחילה ביניקה עוצמתית, כאילו לקחה שיעורים פרטיים בבטן… היא יונקת צד אחד וצד שני ורגועה….

אבא יוצא לקנות לו משהו לאכול ואני נהנית מהתענוג של להחזיק את הורדרדה בידיים… בינתיים את מקבלת את הפטידין, עדיף לפני שתתחילי לסבול… הקטנטונת שוכבת לי בידיים… שקטה ועירנית… בוחנת אותי… מדהימה (חמסה) אני פשוט נמסה…

יקירתי

הילה באה לעולם בדרך שונה מזו שתכננת עבורה. חשוב לי שיהיה לך ברור שעשית כל מה שהיה בידך לעשות על מנת לנסות וללדת בדרך שרצית… עברת כמעט חווית לידה מלאה ואני שמחה שלפחות זו היתה חוויה של לידה במרכז הלידה, שהיא חוויה שונה באופן מהותי מלידה בחדר לידה רגיל… יש לך ילדים מיוחדים, וככאלה הם בוחרים את הדרך בה הם באים לעולם…

אין כמוך!! היית מדהימה, והיה לי לעונג להיות שם אתכם

אוהבת

רוית

The post סיפור הלידה של הילה – גרסת הדולה appeared first on דולה זה גְּדוּלָּה.