יום ראשון אחה"צ. 24/08 שבוע 35+5. אנחנו אצל הרופא אחרי מוניטור שעשינו בגלל צירים. הוא בודק אותי – יש סנטימטר וחצי פתיחה. "זה יקח עוד קצת זמן" הוא אומר, "אבל מבחינתי את כבר יכולה ללדת, אין בעיה, הכל תקין.
ערב, יש צירים כל 10 דקות בערך. מציק. אני מתקשרת לרוית הדולה שלנו וגם היא אומרת שזה לאו דווקא סימן שהלידה תגיע ממש בקרוב. היא ממליצה לי להכנס לאמבטיה חמימה. "אם זה זה הצירים לא יעברו, אם לא – תוכלי ללכת לישון".
זה עבד. הצירים נרגעו. ליתר בטחון אבא ואני מחליטים לסדר את התיק לפני שהולכים לישון.
בסביבות 4 בבוקר הצירים מתחילים שוב . הפעם הם כבר ממש כואבים….
אבא ישר קלט אותי ולא הצליח לחזור לישון. הוא שם לי סרט בDVD ואנחנו יושבים ורואים את הסרט בין ציר לציר. בכל ציר אנחנו נושמים ביחד, אני יושבת קצת על הכדור וזזה.
בשש בבוקר התקשרתי לרוית. היא מנחה אותי להמשיך ככה,ולעדכן אם יהיה שינוי, ומזהירה שזה עדיין יכול להפסיק ולהעלם, אני עוד לא בשבוע 36 אפילו…
בשמונה וקצת רוית מתקשרת. הצירים מצטופפים ומתארכים והיא מעודדת אותי שזה נשמע יופי. היא מדברת עם אבא בטלפון בזמן שיש לי ציר כדי לשמוע איך אני נשמעת. היא ממליצה לנו לצאת לסיבוב ואנחנו לוקחים את הרעיון והולכים לסיבוב בקניון. ארוחת בוקר , הסתובבות, ובכל ציר אני נעמדת, עושה סיבובי אגן, נושמת, ואבא עושה לי מסאג' מעולה בגב. אנשים שראו אותנו בטח חשבו שאנחנו משוגעים….
חזרנו הביתה
רוית שוב מתקשרת ואבא אומר לה שהצירים הם כל 4-5 דקות, ארוכים וכואבים.תוך 20 דקות רוית כבר אצלנו. ברגע שהיא מגיעה כמו קסם הצירים הופכים כואבים ארוכים וצפופים יותר. כנראה שנרגעתי ואני נותנת לגוף לעשות את שלו. ציר כל 3-4 דקות כואב….. אבא נושם איתי ומחבק, רוית מעסה ועושה רייקי, אנחנו מתחילות לעשות ביחד קולות נמוכים בזמן הציר ואני מגלה שזה ממש עוזר…
אחרי כ 20 דקות רוית ממליצה שנצא לבית החולים. הנסיעה הקצרה ברכב מאד קשה לי… 4 צירים בדרך. אבא נוהג ורוית ואני יושבות מאחורה, בכל ציר היא מעסה אותי ואני זזה כמה שאפשר.
הגענו, תודה לאל. אבא הולך להחנות ורוית ואני עולות (ברגל, כי "אם את רוצה לידה טבעית עולים ברגל…") רוית מדברת עם המיילדת בקבלה ותוך שניות היא כבר בודקת אותי – 4 ס"מ. רוית מרוצה מאד ממני, וגם אני… זה בדיוק מה שתכננתי… להגיע בשלב שבו אוכל להכנס לחדר הטבעי.
כואב… את המוניטור אני עושה בישיבה על הכדור… חותמת על הטפסים של החדר הטבעי.
בדרך לחדר 12 היו עוד איזה שניים או שלושה צירים. לא זוכרת… הכל היה נורא אפוף וכואב… בכל ציר אנחנו עוצרים. אבא מחבק איתי ועושה קולות נמוכים, רוית מעסה לי את הגב התחתון ועושה קולות נמוכים לגב… מדהים כמה שזה עוזר… כולנו זזים ביחד עד שנגמר הציר.
הגענו לחדר. רוית מסדרת לי את הכדור ואני יושבת עליו. בינתיים אבא ממלא את הג'קוזי, שם דיסק של מוזיקה שבטית שבחרתי מראש ומדליק מבער עם ריח נהדר…
לוחץ לי נורא למטה ונורא קשה לי בכל ציר…
נכנסתי למים. זה מקל עלי. בכל ציר רוית כמעט נכנסת לגמרי לג'קוזי בשביל לעסות לי את הגב. אני נשענת על אבא ומחבקת אותו… כואב לי נורא למטה…
המיילדת באה. "תרפי" היא אומרת לי "את לא עושה את זה טוב, תנשמי… אם תחליטי שאת רוצה אפידורל זו תמיד אופציה"… אני מסרבת לשמוע. מסתכלת על רוית והיא מחייכת . מעודדת אותי, "את מתקדמת" היא אומרת לי בלי קול…
שורף לי למטה… לוקח לי כמה שניות להבין שיש שם ראש ואני אומרת למיילדת. היא נלחצת. (לפני חצי שעה הייתי עם 4 ס"מ) רוית ואבא מוציאים אותי מהמים למיטה. אני מבקשת מהמיילדת ללדת בעמידת שש ולהפתעתי היא מסכימה. אני לא מספיקה לחשוב הרבה כי אני פשוט לוחצת. אבא ורוית מעודדים אותי ומלטפים אותי. עוד לחיצה אחת ואת בחוץ……………….
אני מתיישבת אחורה לאט ומעבירים לי אותך קדימה. את בידיים שלי ואני מתנשמת כולי… לא מאמינה שזה קרה מהר כל כך, והנה את אצלי, מסתכלת עלי בעיניים אפורות ועמוקות… אני כל כך אוהבת אותך כרמל שלי…
עוזרים לנו לשבת במיטה… אבא מתרגש, יש לו דמעות בעיניים והוא לא מצליח להסתיר את זה. "אני אוהב אתכן" הוא אומר לי וגם אני דומעת…
רוית עוזרת לי לחבר אותך להנקה ועושה לנו רייקי ביחד… דואגת שאבא יביא לי תה מתוק… אני לא מרגישה כאילו ילדתי הרגע… מלאה כוחות. סבתא מגיעה, היא היתה אמורה להיות אתנו בלידה ולא הספיקה….
