בלוג גְּדוּלָּה

עניין של עיתוי

התכוננות והפתעה

לפני שבוע בדיוק בן הזוג האהוב שלי חגג 40, במשך חודשים תכננתי לו הפתעה – טיסה זוגית לחו"ל.
כדולה אני מחויבת רגשית לכל אשה שבוחרת בי ללוות אותה, אני עושה כל שביכולתי כדי להיות אתה.
פעמים רבות זה עולה לי בבריאות, בזמן איכות עם הבנות שלי… דולה לא יכולה להיות ספונטנית.

אז קבעתי הכל מראש.
שמרתי סוד במשך חודשים מהאדם היחיד שאני מספרת לו הכל, ועדכנתי מראש את כל הזוגות שהגיעו אלי שבשבוע הספציפי הזה יהיה לי גיבוי.
כל הזוגות בטווח של חודש לכאן או לכאן עודכנו וידעו, ובכל זאת, זה ממש לא היה פשוט לשחרר ולדעת שייתכן שמי מהן תלד בזמן שלא אהיה פה – גם אם זה עם דולת גיבוי שאני סומכת עליה מאד.

ההפתעה הצליחה, בענק. ביליתי נפלא בווינה.
בשביל דולה, עצם האפשרות להסתובב בלי טלפון צמוד היא לגמרי מדהימה.
וחזרנו. מי צריך לישון בטיסה של שלוש שעות? מסתבר שלדולה הזו היה כדאי…

תזמון מדויק

נחתנו באחת לפנות בוקר. בשתיים הגענו להוריי. הילדות ישנו שם ותכננו לקחת אותן לביה"ס בבוקר.
בארבע וחצי א' התקשרה. עניתי הלומת שינה… עכשיו? לידה? צירים?
אין לי מושג איך הצלחתי לתקשר ולהרגיע אותה. לקחו לי כמה דקות נוספות להתעשת ולהיזכר.
הייתי הדולה של א' גם בלידה הראשונה שלה. ראיתי אז אשה חזקה, שבכלל לא רואים עליה שהיא יולדת – עד הסוף…
שמתמודדת עם הכאב בלי פחד, וילדה לידה טבעית מדהימה.
נזכרתי שאחרי הלידה הראשונה הזהרתי אותה שהלידה הבאה תהיה ממש קצרה…

הצירים היו רחוקים יחסית ולדבריה לא מאד כואבים, אבל כבר לא יכולתי לישון.
נכנסתי להתקלח כדי להיות מוכנה וחיכיתי לעדכון שלה על השינוי הקטן ביותר…
בשש הצירים התחילו להצטופף והחלטנו לצאת לחדר לידה… ברכב הם כבר היו צפופים כל כך שהתחלתי לחשוש שהיא תלד ברכב.
בדרך לחדר הלידה היא חששה שהיא מגיעה מוקדם מדי, עם פתיחה קטנה מדי. עניתי לה שאין סיכוי, כי אני זוכרת איך היא נראתה בלידה הקודמת וברור לי שהיא תכף יולדת…

נכנסנו למיון יולדות. לקח לי כמה דקות למצוא מיילדת וביקשתי שתבדוק את א'.
פתיחה של 8-9 ס"מ, הראש לוחץ.
עוד חצי שעה , דקות ספורות של לחיצות, ותינוק יפיפה הונח בידיה של א'. ..

ללידה של א' הגעתי בלי תיק הדולה שלי. היא לא אוהבת עיסויים ומסאג'ים, והלידה הזו היתה קצרה כל כך…
לפעמים עבודת הדולה מסתכמת בזה – בלהיות שם, בלתמוך בטלפון ולעזור להירגע … להחליט מתי לצאת בזמן לחדר לידה – לא מוקדם ולא מאוחר מדי, לחבק, לעודד, ולהאמין…

את שעות השינה שלי השלמתי בהמשך.
התעוררתי וכל מה שנשאר לי זה להודות לתינוק הזה, שקרא את לוח הטיסות, וחיכה לי שאחזור…

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב google

עוד
בבלוג

Call Now Button