היא עשתה הכל על מנת להבטיח לעצמה חוויית לידה טובה.
היא השתתפה בקורס הכנה ללידה, בחרה בית יולדות קשוב ומאפשר, בחרה אותי כדולה ונרשמה למרכז לידה טבעי.
כשעבר תאריך הלידה המשוער היא המתינה בסבלנות, נתנה לגוף לעשות את שלו.
רגע לפני שגם בית החולים המאפשר והגמיש הציע באסרטיביות השראת לידה – היא התחילה פתאום לבד…
במחלקה, בעודה ממתינה להשראת לידה, הצירים התחילו לשטוף אותה.
גלים גלים של כאב בעוד ההורמונים ממלאים אותה באהבה…בן זוגה עוטף אותה, והלידה מתקדמת.
כשהצטרפתי אליהם בחדר לידה ראיתי תהליך נפלא של לידה טבעית.
בן זוג מעסה ועוטף… המון אהבה באוויר, וצירים שלא מרפים… באים והולכים ושוב באים… מתכון בדוק ללידה נפלאה.
בלידה, כמו בלידה, אף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה.
וכך היה הפעם.
משהו לא התקדם, לא עבד… אחרי שעות ללא התקדמות בהן ניסינו את כל הכלים האפשריים היא החליטה – אפידורל.
היא הייתה שלמה לחלוטין עם ההחלטה. המרדים הגיע. הוציא את כולם מהחדר.
מבחוץ שמענו אותו צועק עליה ונוזף בה. התכווצתי בשבילה. כשנכנסנו היא כמעט בכתה…
קיווינו שהאפידורל יעבוד כמו תרופת קסם – יעזור לה להרפות, וללידה להתקדם. אבל גם זה לא עזר…
השעות חלפו. הלידה לא התקדמה. תנועתיות, דמיון מודרך, ואמצעים רפואיים שונים לא עזרו.
כשהגיע הרגע להחליט על ניתוח קיסרי היא ידעה שעשתה הכל.
ביקשנו שבהתאם למגוון האפשרויות שבית היולדות מבטיח לאפשר, יאפשרו לפחות לבעלה להיכנס לחדר הניתוח, אבל המרדים לא הסכים. בכל זאת, ליווינו אותה לחדר הניתוח די רגועים… בידיעה ברורה שבאמת ניסינו הכל על מנת להבטיח חוויית לידה טובה.
הוא נולד בריא ושלם, בלי הסבר ברור למה הוא החליט להיות "יוצא דופן".
רק כשחלפו ימים ושבועות, בעודי יושבת מול אשה בריאה ומאוששת, עם תינוק שבע ומקסים, הבנתי עד כמה החוויה שלה לא הייתה טובה…
היא עשתה הכל על מנת להבטיח חוויית לידה טובה, ריפדה את עצמה היטב, אבל נפלה בדיוק במקום בו לא הייתה לה שליטה… המרדים. במהלך האפידורל, הוא נזף וצעק. במהלך הניתוח הוא היה פשוט אלים.
במקום להרגיע ולעטוף אותה הוא זלזל בכאב שלה , בפחד שלה, השפיל אותה… ופגע בה…
איש אחד. איש אחד לא נעים. איש אחד לא נחמד.
ייתכן אפילו שהוא איש נחמד שסתם היה עייף או בלי מצב רוח, הצליח במילים, בסגנון דיבור לא נעים, להרוס חווייה שלמה.
היא לא נתנה לזה להרוס אותה. היא אמא מאושרת לתינוק יפיפה בן חודשיים.
היא אפילו החליטה לא להתלונן, כי הכל באמת נפלא, אפילו שהיתה לה חוויית לידה טובה פחות ממה שציפתה.
היא פשוט שמחה במה שזכתה לקבל.
אז למה אני יושבת וכותבת את כל זה?
כי אני כועסת ועצובה.
אני כועסת על העובדה שמספיק שאיש אחד יקום על צד שמאל או יריב עם אשתו בבוקר כדי להרוס את החוויה לאשה יקרה.
אני עצובה על כך שבתי היולדות יעשו מאמץ למנוע הרבה דברים בתהליך הלידה, אבל לא יתמיד יתאמצו למנוע התנהגות פוגעת של אנשי צוות, אפילו סתם מחוסר תשומת לב, והייתי רוצה שיתאמצו יותר. הרבה יותר.