כבר לקראת סוף ההיריון, מתעוררת אצל נשים רבות השאלה "כמה פתיחה יש לי"? איך אדע שאני מתקדמת? ו"מתי כדאי לצאת לבית היולדות…
אפשר כמובן להגיע לרופא או למוקד ולבקש שיבצעו בדיקת פתיחה ואגינלית, אבל חשוב לדעת שלבדיקה הואגינלית יש חסרונות:
במיוחד בשלבי הלידה המוקדמים, כאשר צוואר הרחם עדיין אחורי , בדיקת הפתיחה הואגינלית עשויה להיות כואבת מאד, או לפחות לא נעימה בכלל.
ניתן להפחית את אי הנעימות על ידי הרפיה של הרגליים והנחת אגרופים מתחת לישבן בעת הבדיקה.- סיכון מוגבר לזיהום, במיוחד לאחר ירידת מים.
- לעתים עלולה בדיקה ואגינאלית, במיוחד אם מבוצע במהלכה סטריפינג , לגרום לירידת מים מוקדמת, ללא התפתחות לידה.
הבדיקה הואגינלית היא הערכה שמבוססת על ניסיון ומיומנות של מי שמבצע אותה ואינה מדד מדויק.
סטיות בהערכה או מדידות של מעריכים שונים יכולות להביא לאכזבה משמעותית ולירידה במוטיבציה להמשך התהליך.
בדיקת פתיחה עצמית
לא לכל אשה זה מתאים, אבל בהחלט אפשרי ושווה לנסות.
אני לא מאמינה שאפשר להגיע לרמות דיוק אבל כן להבין אם יש או אין פתיחה.
המיילדת גלוריה למאי ממליצה לבצע את הבדיקה בעת ישיבה בשירותים כשרגל אחת מונחת על הרצפה והשניה על האסלה.
היא מציעה להכניס 2 אצבעות לנרתיק ולכוונן אחורה לכיוון הישבן.
צוואר הרחם אצל אשה הרה מרגיש כמו שפתיים מכווצות לנשיקה.
כשהוא נפתח, אצבע אחת תוכל להחליק במרכזו בקלות בדומה לשפתיים , ככל שהפתיחה גדלה, התחושה היא כמו גומיה עבה.
אז איך בכל זאת יוכלו הדולה שלך ,בן הזוג, או המלווים האחרים לסייע לך לדעת שהתקדמת?
תזמון צירים
בלי קשר לקצב בו התחילו הצירים, במקרים רבים סימן בטוח להתקדמות הוא מגמה.
הצטופפות הצירים, התארכות הצירים, ועלייה ברמת הכאב לאורך זמן במקביל לתמונה של צירים סדירים, הם סימן מצוין להתקדמות.
את הזמן המדויק לצאת לחדר הלידה רצוי לשקול בהתאם להאם זו לידה ראשונה או חוזרת, המרחק שלכם מבית היולדות, וסימני לידה אחרים.
קולות בלידה
כשאשה חשה בטוחה ורגועה, ניתן במקרים רבות לזהות התקדמות בלידה לפי אופי הנשימה והקולות שלה: בשלב הלטנטי, ברוב המקרים, האשה עדיין יכולה לדבר במהלך הצירים.
ככל שהיא מתקדמת לקראת לידה פעילה יקשה עליה יותר להמשיך לדבר בציר והיא תזדקק לנשימה להתמודדות עם הציר.
בתחילה יתכן שזו תהיה נשימה שקטה אך עם התקדמות הלידה הפעילה נוכל לעתים קרובות לשמוע קולות שיניים, "ששששש" "סססססססס" "צצצצצצצצצ" ולקראת שלב המעבר (7-8 ס"מ) קולות רמים יותר, שנראה שלאשה היולדת אין שליטה עליהם.
עבור יולדות "שקטות" שכלל לא משמיעות קולות במהלך תהליך הלידה, אפשר להבין שהתהליך מתקדם כשרואים שהיולדת לא מצליחה לענות ולדבר במהלך הציר.
פקק רירי או דימום
לעתים קרובות פתיחת צוואר הרחם מלווה בדימום רירי, באופן טיפוסי לקראת 6-8 ס"מ.
תהליך רגשי בלידה
השלב הלטנטי (בערך עד פתיחה של 4 ס"מ) מלווה בהתרגשות ושמחה.
הנה זה קורה. בדר"כ הצירים לא מאד כואבים ונותנים תקווה להמשך התהליך.
האשה בשלב זה מתקשרת עם סביבתה, מסדרת את התיק, צוחקת מבדיחות ואולי אפילו מצהירה ש"זה עוד לא זה".
עם ההתקדמות לכיוון לידה פעילה, האישה בדרך כלל זקוקה ליותר ריכוז במהלך הציר, נשימה ואולי אפילו עזרה מהשותף ללידה והדולה בעיסוי וחיבוק, אך בין הצירים עדיין מתקשרת, מדברת ואפילו מחייכת.
בשלב הפעיל של הלידה, יתכן שיהיה לאשה קשה יותר לחזור להתמודד עם הסביבה. יתכן שרעש מסביב יפריע לה, יתכן שתהיה פחות נעימה לסביבה.
לא אחת אני רואה אשה שנוזפת בבן זוגה או בדולה בשלב זה ודורשת שלא ידברו לידה או אליה גם בין הצירים.
בשלב המעבר (בערך 7-8 ס"מ) נראה לעתים קרובות ייאוש גדול, חוסר אמונה, חוסר החלטיות.
בשלב זה נשמע לעתים קרובות משפטים כמו "אני לא יכולה יותר" , "אני רוצה הביתה" "אני רוצה לישון"…
המזל הוא שלעתים קרובות הוא מתקדם מהר יחסית.
את התהליך הרגשי הזה נוכל כמובן לראות בלידות ללא משככי כאבים ופחות בלידות אפידורליות. כמו כן הוא יכול להיות מושפע מגורמים שונים וכמובן שאינו מדויק.
תגובות פיזיות של התקדמות
לעתים קרובות, לקראת שלב הלחיצות, נראה תסמינים דומים לתסמיני שפעת – בחילות והקאות, פנים אדומות ורעידות בלתי נשלטות, המופיעים יחד.
דחף ללחוץ
עם ירידת העובר באגן נוצר לחץ הדומה לצורך משמעותי מאד ביציאה.
בלידה טבעית ופיזיולוגית זהו ממש רפלקס בלתי נשלט. זה מתרחש בדרך כלל לקראת שלב המעבר – או פתיחה מלאה.
דרכים נוספות, כמו הקו הסגול שנוצר באגן, גובה הרחם, ועוד יכולים לשרת את הדולה או המיילדת שלך בהבנה שהתהליך מתקדם.
חשוב לזכור שאצל כל אשה יתכן שהתהליך יראה אחרת. כמו כן, קבלת אפידורל משנה את התמונה ולעתים קרובות עם אפידורל הדרך האמינה ביותר לבדוק התקדמות בלידה היא בדיקה ואגינאלית.
