אז תגידי, את יודעת ללדת?
גם אני חטאתי בזה. אמרתי להמון נשים לקראת הלידה שהגוף שלהן יודע ללדת, שהן יודעות ללדת. חשבתי על המון נשים שילדו בלידה טבעית וקצרה שהן יודעות ללדת. יש מצב שאפילו כתבתי את זה פה ושם באיזה סטטוס בפייסבוק.
באמת שלא התכוונתי לרע – התכוונתי להגיד שאנחנו בנויות, מבחינה פיזיולוגית לגמרי, ללדת, שהטבע תכנן שנלד ווגינלית, שאם רק נשים בצד את כל המחשבות והפחדים שמלווים אותנו מתוקף היותינו נשים – פשוט נלד, בדיוק כמו שפרה ממליטה או כל יונקת אחרת – כדרך הטבע.
אבל אנחנו לא יכולות
אנחנו לא יכולות, לא יודעות ולא רוצות לשים אותם בצד. אנחנו לא פרה ולא יונק. אנחנו נשים – אינטיליגנטיות, חושבות, עם חיים ענפים שלא כוללים רק רבייה, הנקה והורות.
ואז הבנתי מה הוא עושה, המשפט הזה “את יודעת ללדת”: הוא מכניס אל אשה ברת דעת, שרגילה כל כך לצורך להוכיח את עצמה, לנצח בעולם תחרותי למקום של מגננה – אם הגוף שלי יודע ללדת אז אני חייבת, אחרת אני כשלון.
בלידה, אין דבר כזה שאין דבר כזה. אנחנו לא באמת שולטות במה שיקרה בלידה שלנו. יש לנו מטרה עליונה – לצאת בריאות עם תינוק בריא, השרדות כזו. מעטות מאתנו חושבות גם על הזכות שלנו לחוויה טובה – כזו שניקח איתנו הלאה לחיי ההורות והאמהות.
ולא משנה מה קורה במהלך התהליך המטורף הזה שנקרא לידה – בין אם סיימנו בלידה קצרה, טבעית וללא משככי כאבים, בין אם נעזרנו באפידורל יתברך שמו, ובין אם הלידה הסתיימה בעזרה מכשירנית של וואקום או מלקחיים או בלידה קיסרית – איך אנחנו מרגישות עם זה??
האם הידיעה שאני אמורה “לדעת ללדת” תעשה רק טוב – בתהליך ההכנה ללידה והמחשבה החיובית, והמשפטים המחזקים שאומר לעצמי?
ומה יקרה אם הלידה שלי לא תתקדם כמו שרציתי? האם זה אומר שנכשלתי? שאפילו בדבר הכי בסיסי וטבעי אני לא טובה מספיק וזקוקה לעזרה?
כמה מרסק זה יכול להיות לדימוי העצמי של אשה צעירה בימינו…
אז עזבי אותך. עזבי אותך מלדעת ללדת. אנחנו לא באמת יודעות כלום על החיים האלה. תרכשי ידע, תרכשי כלים שיעזרו לך ליישם את הידע הזה לטובתך בתהליך הלידה שלך, תבחרי מה נכון לך בכל רגע נתון מתוך תחושת הבטן שלך, ותביאי חיים מושלמים לעולם הזה.
יהיו לך בהמשך מספיק הזדמנויות לטעות.